פרובוקציה חברתית
 
עד עתה רשם יוסי אוחיון ברזומה שלו קרדיטים כמו קצין וימאי בצי הסוחר, פרסומאי שעסק בשלל נושאים בתחום, כמו ניהול אמנותי, עיצוב גרפי ובעלות במשרד פרסום עם שותפים. כן שימש כראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, תפקיד ממנו התפטר ב-2006 בתום ארבע שנים בגלל חילוקי דעות מתוקשרים עם מנהלי המוסד.

כעת יכול אוחיון, 52, יליד מרקש שבמרוקו, שעלה עם משפחתו לארץ בגיל 7 וגדל בקריית אתא, להוסיף לאוסף עוד תואר לאוסף – במאי קולנוע. ביום חמישי יעלה לסבב הקרנות בסינמטק תל-אביב סרט הבכורה שלו, "אנדרדוגס". 
 
הסרט נפתח בחקירתו של טכנאי מקררים על ידי בלש משטרה מזדקן (אורי אברהמי) בנוגע לאירועים שהתרחשו בדירה בה עבד וכעת הוא עצור בה. מתברר שהטכנאי (דן תורן) הגיע לתקן מקרר בבית לקוחה, לשם הוזמן. היא בדיוק יצאה מהמקלחת עטופה במגבת, ובתום התיקון התברר שאין לה כסף לשלם עליו. הטכנאי גובה חלק מהחוב בקיום יחסי מין איתה. בהמשך הוא הופך אותה, תוך שיתוף פעולה מצידה, ל"כלבה" שלו, מצווה עליה ללכת על ארבע עירומה, לנהום ככלב ולאכול מזון לחיות. בהמשך ייכנס לתמונה גם גובה חובות מאיים (חיים זנאתי) שבא כדי לגבות מהטכנאי חוב כספי גדול ונערת ליווי תחמנית (ליאת אקטע).
 
מה שמיוחד בסיפור הזה הוא "הקלות הבלתי נסבלת" שבה עלה בידי אוחיון (שמגדיר את עצמו כאאוטסיידר, אפילו בתוך המסגרות הממוסדות בתוכן תפקד) לממש את משאלתו.
 
הדחף לעשיית הסרט נוצר בעקבות דיון עם החבר`ה אודות פרובוקציה. אוחיון וכמה מחבריו צפו בסרט "שורטבאס", ולאחר שהחברים טענו שמדובר בסרט פרובוקטיבי, החליט אוחיון להראות להם פרובוקציה קולנועית מהי. "זו פרובוקציה-עאלק", הוא אומר על "שורטבאס". "הכל שם עאלק".

"אנדרדוגס", צילומים: יח"צ

אוחיון כתב תסריט מינימליסטי, ליקט שחקנים, לקח מצלמת וידאו ביתית, מתקדמת יחסית (HD), וצילם במו ידיו בדירה השכורה שבה גר, בלי תאורה נוספת על זו הקיימת בבית. בסך הכול נדרשו לו שבעה ימי צילום ("שבעה חצאי ימים", כדבריו) ותקציב הפקת הסרט, בכלל זה עבודת עריכה מאסיבית (לדבריו באולפן, שם דובב והוקלט כל הטקסט מחדש, ובחדר העריכה - הושקעו הכי הרבה זמן ומאמץ), עומד על כ-5,000 דולר. הסרט זכה בתמיכת הקרן לקולנוע ישראלי. 
 
"למרות שהייתי במחוזות מקצועיים של גרפיקה ואסתטיקה לא באתי מעולם הסרטים, ואני לא מחזיק מעצמי קולנוען", אומר אוחיון. "בתפיסת העולם שלי אני יותר אדם חברתי, ולכן הסרט עוסק לטעמי בפרובוקציה חברתית. הנשים בסרט לא פחות חזקות מהגברים, אולי אפילו יותר. הגיבורה היא לא האישה המזרחית המפגרת ומי ששוטף את הכלים בסרט זה הגבר, לא האישה. כלומר, אין כאן את הסטריאוטיפים המוכרים.
 
"פשטות התהליך היא שסייעה לי לסיים את הפרויקט במהירות. אם הייתי אומר שאני הולך לעשות עכשיו פיצ`ר, עם כל המורכבות הכרוכה בכך, יכול להיות שהייתי מתרסק. התחלתי עם רעיון צנוע שחשבתי שיכול להתאים ל-20 דקות, אבל איכשהו דבר הוביל לדבר, והגענו לסרט באורך מלא. אבל בסופו של דבר זה לא היה תהליך פשוט, ולקח לי לא מעט זמן כדי להגיע איתו לקו הסיום".    
 
 והרעיון המרכזי היה אך ורק  "ליצור פרובוקציה", לזעזע ולטלטל את מי שיצפה בזה?
 
"בסרט `פעילות על-טבעית`, למשל, בעשר הדקות הראשונות נטרקת איזו דלת ובשאר 80 הדקות בא לך למות. פה ניסיתי לעשות משהו שונה, מעניין, שיחזיק את הקהל עד הסוף, כשהמטרה מלכתחילה לא הייתה לעשות משהו מסחרי ולמכור בהיסטריה. האם הסרט טוב או לא טוב? שהקהל ישפוט. לגבי הביקורת, אין לי ציפיות. מבחינתי הסרט הזה הוא כמו רישום, הדבר הבסיסי שמעלים על הבד, לא ציור שמן שעבדו עליו שנים. אולי דווקא בגלל שזה בא ממישהו שלא מתחום הקולנוע, אז לא חלו עלי חוקים של מה עושים ומה לא עושים בזירה הזאת. מישהו כמוני בכלל לא מודע לחוקים האלה".   
 
לשחק עם הקלישאה של סרטי פורנו
 
 היה לך תסריט כתוב, או שהדברים התהוו תוך כדי הצילומים?
 
"התסריט נכתב במלואו לפני התחלת הצילומים. ישבתי עם כל שחקן ושחקן על הדמות שלו, אבל נתתי להם לעבוד באופן מאוד משוחרר. אם מישהו לא קלע בדיוק לטקסט שלו, זה היה בסדר מבחינתי. בסך הכול זה היה מאוד מדויק, בלי אלתורים. מאחר ואני לא מגיע מהתחום ומעולם לא ביימתי, עבדתי בעיקר לפי האינטואיציה, בלי חוקים כאמור, והרגשתי שיותר נכון לי שיהיה כאן מינימום טקסט". 
 
סיטואציית הפתיחה - טכנאי המגיע לבית לקוחה - לקוחה מהנוסחאות השחוקות של סרטי הפורנו
 
"זה כל העניין! לקחת את הקלישאה של סרטי הפורנו, ולשחק עליה. זה קלאסיקה! בסרט, הטכנאי הנחקר גם מדבר על פורנו, ובלש המשטרה קורא לזה סרטים כחולים. הסרט מפלרטט, במכוון, עם הנושא הזה. יש כאן קונבנציה מסוימת, והחוכמה היא מה עושים איתה".
 
 איך גייסת את השחקנים?
 
"את דן תורן הבאתי למחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל שבראשה עמדתי והוא לימד אצלי וידאו וצילום. פרט לכך הכרתי אותו עוד קודם לכן כשהייתי ארט דירקטור, מכל מיני קמפיינים פרסומיים. יש בפנים שלו משהו מוטרף, מסוכן, מרדני, וזה התאים לי לדמות בסרט. הוא לקח קצת זמן כדי לחשוב על זה, וחזר אליי מוקדם מכפי שציפיתי ואמר לי שהתפקיד הזה מתאים לו ומעניין אותו.
 
"נועם אדרי היא בוגרת בצלאל במחלקה לאמנות. היא לא למדה אצלי, אבל חברה שלי המליצה לי עליה ואמרה לי שהיא בטוח תוכל לעשות את התפקיד. בהתחלה השם שלה עלה בהקשר של מישהי שתעזור לי בהפקה, אבל אחרי שהיא קראה את התסריט היא אמרה שהיא מתה על התפקיד. אי אפשר לקחת לתפקיד כזה מישהי שלא רוצה לעשות אותו וצריך להכריח אותה. היא הייתה מודעת לגמרי למה שהיא עושה. לא הייתי לוקח על עצמי את האחריות לבחור במישהי שלא מבינה את כל המשמעויות של זה.
 
"נועם אמנית, עוסקת בציור ובפיסול, ולומדת בלונדון באחד מבתי הספר לאמנות הכי טובים בעולם. היא דעתנית ובעלת תפיסת עולם נשית מודעת לעצמה, ועוסקת המון בנושאים של נשיות והדימוי הנשי. לתפקיד כזה, אם שחקנית הייתה מגיעה ולא מתמסרת ולא משתפת פעולה, זה לא היה עובד.
 
"אגב, בגלל הרגישות הכרוכה בתפקיד הנשי, היה חשוב לי גם לקחת עורכת, שתעבוד על הסרט, ולא עורך-גבר. לכן הצגתי את החומרים המצולמים לעורכת מיקי זר. היא לקחה את הזמן שלה לחשוב על זה, כי זה לא היה חומר פשוט עבורה, ובסוף חזרה אליי ואמרה שהיא יכולה ומוכנה להתמודד עם זה.

"גם אורי אברהמי, שחקן תיאטרון משופשף, שמח לשתף פעולה בסרט, וכך גם חיים זנאתי, שהנחתי מראש שהוא יעשה את זה, אחרת לא הייתי פונה אליו. הוא אמר ישר שזה מתאים לו".
 
 הראית לשחקנים קטעים מצולמים במהלך ההפקה? איך הם הגיבו לתוצאה הסופית?
 
"בזמן הצילומים הם לא ראו דבר. עמדתי על זה שלא יראו ולא יושפעו מכך. מהתוצאה הסופית כולם היו מרוצים, כולל נועם, שנחשפה בו פיזית ברמות גבוהות. במקרה שלה הקפדתי מאוד שהצילום לא יגלוש למשהו יותר מדי חשוף וזול, ובסרט לא רואים איברי מין באופן מפורש".
 
 מה הציפיות שלך מהסרט הזה?
 
"אני מקווה שההקרנה המוגבלת שמתוכננת לו כרגע (שלושה ימים בסינמטק תל-אביב, בין ה-19-17 בדצמבר) תוכיח את עצמה ואנשים ירצו לראות את זה ונוכל לצאת בהפצה יותר רחבה. לא עשיתי את הסרט הזה למטרת רווח, אבל נהניתי מכל רגע בהתנסות הזו, ואני מקווה שגם הצלחתי להעביר משהו. אני מניח שבהמשך ארצה לעשות סרט נוסף, אבל לא בטוח שבתנאים האלה".