חיוניות במנות גדושות

לא כל כך מובן מה "נפל" על מארגני הקונצרטים בישראל השנה. במהלך שבועיים ימים יכול חובב המוזיקה הישראלי לשמוע את אורטוריית חג המולד בלא פחות מארבעה וחצי ביצועים.
 
את הסבב פתחה הפילהרמונית הישראלית, בניצוח פטר שראייר, אחר כך נחתה כאן הפקה משוויץ בניצוחו של האיטלקי ריקרדו שאיי, על טהרת האמנים האורחים, מולם, על טהרת האמנים הישראלים, הפיקו את האורטוריה חברי האנסמבל הקולי החדש ונגני התזמורת הקאמרית הישראלית בניצוח יובל בן עוזר  וקבוצה נוספת סולני באך הישראלים. ואילו הקאמרטה הישראלית מארחת בימים אלו את מקהלת קלייר קולג` מקיימברדג` (אנגליה) ואת מנצחם טים בראון.
 
השפע הזה מעניק כמובן הזדמנות להשוואת נוסחים וגישות, צריך לומר כבר כאן שהפילהרמונית, הקאמרטה והקאמרית כולן תזמורות שמנגנות את היצירות בכלים "חדשים" (מושג יחסי בלבד) בשעה שאת האורטוריה בניצוח שאיי וזאת של סולני באך הישראלים ינגנו בכלי נגינה בארוקיים. 

אורטוריית חג המולד, להזכיר מורכבת משש קנטטות המושרות בין חג המולד תחילת השנה החדשה, למעשה בין הולדת ישו ליום היותו ליהודי, יום ברית המילה. באך עצמו עשה בחיבור יצירה זו מיחזור של יצירות חילוניות שחיבר. שימוש חוזר בנעימות היה אז עניין מקובל. כיוון המיחזור היה מן החילוני אל הדתי, הפולחני. הכיוון ההפוך מן הדתי אל החילוני אינו קיים ולו מן הטעם ששימוש במוצרים מקודשים ביום יום הוא חילול קודש פשוטו כמשמעו. כלומר מרגע שהנעימה שינתה פניה והייתה לדתית היא נעטפה באפוד מגן. אפוד המגן גם משמר את מקומו בפנתיאון הנצח, כיצירה ששבים ושרים אותה בטקסים דתיים לאורך הדורות.
 
מה שהמוזיקה של באך אינה מסתירה הוא את מוצאה ואת איכויותיה החילוניות ולצורך זה נאמר האופראיות נשארות כשהיו. לפי המיתולוגיות המלוות את סיפור חייו של באך, הרי שהייתה קשישה שמרנית אחת שראתה ביצירות של באך חילול הקודש כיוון שהוא העז להיות, לטעמה, דרמטי מדי במוזיקה שלו. באורטוריית חג המולד, יש מעמדים אופראיים לכל דבר כמו הזמרה של שלושת הסולנים; הקטעים שבהם שר סולן יחד עם נגן אבוב או עם כנר סולן הם אופראיים במהותם ויש עוד.
 
הביצוע של הקאמרטה הישראלים עם המנצח האנגלי טים בראון לימד ראשית כל על חיוניות במנות גדושות. מקורה של כנראה בגילם הצעיר יחסית של חברי המקהלה. רעננות מצד אחד ועושר ועידון מצד שני מעניקים לביצוע זה יתרונות רבים. בכלל זה יתרון על  המקהלה הפילהרמונית מפראג ששרה כאן (שבה התגלו הגברים כבעלי כובד מיותר בשירה בגרמנית ) והמקהלה מדרזדן (ששרה תחת שרביטו של שאיי) שהייתה נטולת אווריריות.
 
יתרון נוסף טמון באיכות נגני הקאמרטה עצמם.  צריך לזכור שלמרות שאין נגני הקאמרטה מנגנים בכלים בארוקיים,  הרי שניסיונם הרב בנגינת מוזיקה של באך ובני דורו בא לידי ביטוי גם כאן כאשר הזרימה, הקצב האווירה כולם מייצרים אותנטיות משל עצמם.
 
בתוך הקאמרטה בלטו נגני קבוצת הקונטינואו (איריס גלוברזון בעוגב, יפים אייזנשטט בצ`לוונגן והבס דימטרי רוזנצוויג). אחרים שצבעו את הערב במוזיקליות מרשימה הם הכנרים הראשונים ארנולד קובליאנסקי ונטלי שר בקטעים סולניים מובהקים, האבובן מוקי זוהר, הקרננים אלון ראובן ושחר זיו, נגנית הבסון ענבר נבות והחצוצרנים נוני אשד, איתי מורג וסרגיי טרוקורוב.
 
כולם ללא יוצא מן הכלל הבריקו בנגינת קטעי הסולו ומשכו את הקונצרט כולו כלפי מעלה. המנצח טים בראון, יודע להפיק מהם את המיטב. הוא גם עשה את אותה מלאכה מול הסולנים, וסיימון וול זמר הטנור ידע רגעים יפים לא מעטים וכמוהו גם ג`ונתן סלס כך ושניהם היו טובים מיעלה אביטל הסופרן ומדוד פלדמן (בהשוואה המוזכרת הזמרים הסולנים שהצטרפו  לפילהרמונית היו טובים ביותר).   
 
עם השוואת ביצועים ובלעדיה, מומלץ בחום לשמוע את הביצוע של הקאמרטה, בשל איכותו, אנושיותו, ומרץ הנעורים שהזמרים צעירים האלה משפיעים על כולנו.   
 
הקאמרטה, מקהלת קלייר קולג` מקיימברידג` וסולנים באורטוריית חג המולד.  26 בדצמבר, מוזיאון תל-אביב לאמנות.