קונצרט-פסקול-וידאו

אין מה לדבר, העשייה המוזיקלית האוונגרדית בתל-אביב לא זכתה מעולם לפריחה כזו: מספר המופעים מסוג זה בשבועיים האחרונים למשל ב"תיבה", בספרייה המוזיקלית, בלבונטין, בגדה השמאלית ותמונע בעלה על מספר המופעים בתל אביב במשך שנה שלמה- אם רק נלך 10 שנים אחורה.
 
"מטמורפוזות", קונצרט-מופע רב תחומי שנערך אמש בתיאטרון תמונע, היה אחד המושקעים ביותר מביניהם, ולא רק מבחינה טכנולוגית.
 
יוצרת הקונצרט, דקלה בניאל, היא יוצרת ותיקה ומוערכת בז`אנר הרב תחומי, הקוראת תגר על עצם צורת הקונצרט הקלאסי, המורכב מרצף של יצירות כאשר הנוף הוויזואלי מרכב מהנגנים על הבמה ותו לא. לשם כך עוברת צורת הקונצרט מטמורפוזה והופכת למופע רציף אחד כאשר פסקולים אלקטרוניים ודימויי וידאו משמשים כמעבר בין היצירות השונות.
 
והיצירות שונות מאוד זו מזו. היוצרים מגיעים מכיוונים שונים ומנוגדים כמו קלאסי מודרני (ליגטי, פיליפ גלאס) להקת מטאל (Salem) ורוק (אבי בללי) כאשר כולם עוברים דרך הפריזמה של רביעיית מיתרים. עם זאת, יש לי הסתייגויות רציניות מכמותם ומהרלוונטיות של חלק משלל  דימויי הווידאו שהוקרנו במשך רוב היצירות.
 
אחד מהישגיה הגדולים של בניאל במופע זה הוא פירוק הרביעייה מס` 1 של ליגטי לחמישה חלקים שביניהם הובאו היצירות האחרות. זה הקנה לקונצרט לא רק מבנה מעניין אלא הומוגניות, אחידות באמביאנס הכללי ויכולת להתרכז באספקטים שונים של יצירתו של ליגטי.
 
הצלחה נוספת של המופע הוא הטיפול ביצירתה של נבט יצחק, כוכב עולה בתחום הוידיאו ארט. בהסתמך על עבודתה הראשונה המפורסמת, שהייתה מיצב וידאו מוזיקלי שכלל צלילי מיתרים מואטים והפשטה של תנועות נגינה בכלי מיתר (של נגני הפילהרמונית במקור), בנתה יצחק עבודת המשך בשם "בקצב החילזון" שבו, על רקע של דימויי וידאו מתחום המיתרים ופסקול אלקטרוני נעים על הבמה חברי הרביעייה, בתחילה ללא השמעת צליל וממחישים בגופם הפיזי את תהליך ההאטה של יצחק. 
 
בהמשך שומעים עיבוד לרביעייה של דקלה בניאל. עיבוד מלודי וטונלי זה עומד בסתירה לצליל המעומעם, הנמוך של יצחק, יוצר איתו דיאלוג ומאפשר לנו כקהל לחיות בתוך הקרביים של האקספרימנט. בעיני "בקצב החילזון" ואולי גם שיתוף הפעולה של הרביעייה עם המקצבים האלקטרוניים ביצירתה של בניאל "כל הרבנים רוקדים" היו רגעי השיא של המופע.
 
היצירות האחרות, עיבוד ליצירותיהם של פיליפ גלאס ושל אבי בללי,  נוגנו היטב תוך הדגשת המקור התיאטרלי שלהם (בללי יצר פסקול למופע מחול הנקרא "כוח האיזון"  ובכל יצירותיו של גלאס ניתן למצוא מקור תיאטרלי). ועם זאת, את התוספת הויזואלית שנלוותה אליהם ואל רוב  הקטעים האחרים אהבתי פחות.
 
כידוע, מוזיקאים כפיליפ גלאס מהווים השראה ליצירת רצפים ארוכים של דימויים שעשויים להפוך לסרט (כמו בסרט "הנבואה"). אך יש מרחק רב בין סרט שנערך במשך שנים ובין עבודתו המאולתרת של הוי.ג`יי העומדת בסכנה של אילוסטרציה, התמסרות קצבית ליצירה המנוגנת, חזרה על דימויים ללא הצדקה ויצירת חלל ויזואלי עמוס המתנגש  ביצירה המוזיקלית.
 
לא יכולתי שלא להתפעל מכמה הצלחות רגעיות ומשחקים בין החי והמוקרן –אבל בחלקים רבים הווידאו סבל ממחלות ילדות אלו ומבחינתי היה לדעתי מיותר לחלוטין. באחד מהפרקים של ליגטי חזרנו לתאורה של מופע רגיל- ומיד אפפה אותי תחושת הקלה, שקט נפשי ורווחה.
 
האם הייתה פה כוונת מכוון ליצור עומס ולסלקו? לאו דווקא. מה שראיתי בתמונע מקביל לחוויות דומות של ויי ג`יי שונים במועדונים. אלא שלא כל מה שהולך במועדון מתאים למופע כל  כך רגיש ומוקפד.
 
בסיכום כללי המופע (שיועלה גם מחר) מומלץ מאוד לכל מי שסקרן, אוהב את הרב תחומיות ורוצה לשמוע ביצוע הגון של רביעיית מיתרים חדישה. למרות ההסתייגות הויזואלית- עצם ההתמודדות עם אתגרים אמנותיים ראויה לצפייה, להתרשמות ולמחשבה בסופה.       
 
מטמורפוזות – קונצרט מופע רב תחומי בשילוב מוזיקה, וידאו, תאורה ופסי קול. יוצרת המופע: דקלה בניאל בשילוב אמנית הוידאוV.J.Asia . חברי הרביעייה הדס פבריקנט ,טלי גולדברג-כינורות, קטיה פולין-ויולה וחלילית, עירא גבעול- צ`לו.  יצירות מאת נבט יצחק, ליגטי, אבי בללי, פיליפ גלאס, להקת Salem תיאטרון תמונע, 9 בינואר 2010.