למרות שהסוף קצת צפוי מדי, הכימיה של צמד השחקנים והכתיבה המושחזת מספקים את הסחורה
הנוירוטית והחפיפניק
איפה שהוא באזור של גיל 30 מתחיל סוג של מירוץ אחרי סימוני "וי". יש לך מקצוע? נשואה? יש כבר ילדים? ילדים בדרך? דירה? משכנתא? אוטו מדגם חדשני? ועוד כל מיני סמלי סטטוס נפשיים וחומריים אחרים. בעוד שהחברה יכולה לקבל בהבנה תשובות שליליות לנושא הדירה והרכב, בכל מה שנוגע לזוגיות ואהבה, מכבש הלחצים מתעצם והולך. הבעיה הבאמת קשה היא שכולם מסביב כאילו מנסים לרפא את הפציינט, שבמקרים רבים מאוד נוח לו בסיטואציה הנוכחית.
ההצגה "קבלי אותי במתנה" מתארת בדיוק את השלב הזה, שבו כולם מנסים לעזור לך למצוא את המכסה הזה שיחמם את הלילות בחורף הקר. כמתבקש משנות האלפיים, גם הפתרונות בנושא מציאת האהבה הם צ`יק צ`אק. כך, חברים טובים של גליה קונים לה במתנה שעה עם שלומי, קואוצ`ר מתחיל שטוען שתוך שעה הוא יכול לפתור לך את כל הבעיות. גליה מתנגדת בהתחלה לטיפול ולחפיפניקיות של שלומי, אבל כעבור שעה היא מבינה שממש מולה נמצא האחד שיכול למלא לה את החלל.
סופה של "קבלי אותי במתנה" הוא די צפוי כבר מן ההתחלה. עם זאת, כנרת פלד (גליה) וחן אברהם (שלומי) מצליחים לבנות סוג של מתח, בעיקר תודות לכתיבה מושחזת ודיבור קולח. הנוירוטיות והצורך לשלוט בכל דבר של גליה לעומת הזרימה והשאנטי של שלומי מייצרים מגוון סיטואציות משעשעות, כמתבקש מהז`אנר הזה של התיאטרון. הכימיה ביניהם טובה מאוד, ובסופה של ההצגה, אפילו די האמנתי להתאהבות שלהם שקרמה עור וגידים.
התפאורה ב"קבלי אותי במתנה" מצומצמת, מה שמשאיר המון מקום לשחקנים לבוא לידי ביטוי על הבמה. בעוד שאברהם מתזז הלוך ושוב על הבמה, ומנסה לחדור את חומת המגננות של פלד, היא מצידה נשארת קפואה ומתחילה להתעניין בזה שמולה רק כאשר היא מבינה שיש בידיו סודות מהטיפול שהעביר זוג חברים אחר, או כשהיא מזהה סיכוי לסקס בתום הפגישה. הפועל היוצא הוא שכל המאמצים והתתחנחנויות של אברהם נתקלים בחומה של ציניות הישגית, וממחישים עד כמה גדול הפער התרבותי והתפיסתי בין השניים.
כאמור, סופו של הסיפור די ברור וצפוי כבר מתחילתו, וזו בעיני נקודת הכשל המרכזית של ההצגה. לו הכותבים – אופירה זילברשטיין ורואי גורמזאנו – היו מצליחים לייצר טוויסט עלילתי כלשהו, "קבלי אותי במתנה" הייתה משודרגת בכמה רמות.
בתום ההופעה, בדרך אל מחוץ לאודיטוריום שיין התל אביבי, אחת מאלו שישבו בסמוך אלי אמרה לבן זוגה – אצלם זה בדיוק כמו אצלנו – הפכים נמשכים. אמנם הדוברת הייתה מבוגרת הרבה יותר מזה של שני השחקנים על הבמה, אבל כנראה שבאהבה אין הרבה שינוי, למרות פער הדורות, ועם כל כמה שהסוף הזה צפוי, אחרי הכל אין כייף גדול מהידיעה שהאהבה מנצחת.