חבורת מקצוענים

יותר מכל, "אלן פרסונס פרוג'קט" היא להקה של Feel Good, וקשה שלא לחבב אותם. ההרכב הבריטי, שהתבסס במקור על המפיק וטכנאי הסאונד וההקלטות אלן פרסונס, בוגר "אבי רואד" של הביטלס ו"הצד האפל של הירח" של פינק פלויד, וחברו אריק וולפסון (שנפטר בדצמבר 2009) - בנה לעצמו את המוניטין שלו כבר בשנות ה-70 של המאה הקודמת, בסדרה של יצירות רוק פרוגרסיבי אינטלקטואליות מתוחכמות.
 
אבל אמש בהיכל התרבות בתל-אביב, בהופעתם הראשונה אי פעם בארץ, החומר המורכב, וגם זה היותר קל לעיכול (פרוג לייט), של פרסונס ונגניו, עבר בצורה קומוניקטיבית מושלמת.
 
פרסונס, עטוף בחליפה, מנהל את העניינים לרוב מעל דרגש מוגבה מעל הבמה וגם צמוד לגיטרה בדרך כלל. הוא מסתייע בפאזה הנוכחית של הפרויקט שלו בחבורת נגנים מקצוענים כמני פוקרזו הדומיננטי שעל הקלידים, סטיב מרפי  בתופים ובשירה, גודפרי טאונסנד בגיטרה ושירה, פי-ג'יי אולסון הזמר, והבסיסט יליד ישראל גיא ארז, החי ומנגן כבר שנים בארצות הברית.
 
השישה הם חבורה סימפטית ומנומסת של מוזיקאים מקצוענים, בעלי כריזמה שקטה. לא תראו אותם מתחרעים על הבמה באטרף חסר שליטה. רק הזמר מקפץ, מרקד, רץ ושורף קלוריות בלי הכרה, לאורך כל הערב כמעט.
 
בעיקרון, ההופעה הזו – שאורכת כשעתיים, כולל הפסקה של רבע שעה - הולכת מהקל אל הכבד, כשהרפרטואר מורכב כמעט מכל החומרים המגוונים של ההרכב משנות ה-70 ועד ה-90 (ללהקה 11 אלבומים ועוד אחד גנוז).
 
חברי הפרויקט פותחים את הערב עם "אני רובוט" האינסטרומנטלי, לחימום הכלים (בעיקר המקלדות) והקנה. הקטע הבא הוא "ד"ר טאר ופרופסור פידר" מראשית הקריירה ואחריו Don't Answer Me המלודי, אותו שרים כל חברי הלהקה בהרמוניה כובשת.

אחרי הקטע הזה מגיעים Standing On Higher Ground ו-Luciferama האינסטרומנטלי הקצבי. ואז כשנשמעים האקורדים הראשונים של Time, אחד הלהיטים היותר גדולים של ההרכב, הקהל הביתי האוהד  (המורכב מבני שנתונים מגוונים שמשותפת להם היכרות יסודית את החומר של הלהקה) שואג בשמחה.     
 
עד להפסקה נהנה גם מ-We Play The Game המצוין, I Wouldn't Want To Be Like You, All Our Yesterdays ו-Don't Let It Show.
 
המעניין בפרויקט של פרסונס הוא הגיוון הרב של החומרים ויכולת החברים להישמע מחד כלהקת פולק רך מלודית ובעלת מאפיינים של מוזיקת איזי ליסנינג פריכה ולעיסה, ומאידך זהו הרכב המייצר קטעים פרוגרסיביים מורכבים, עמוקים ואפילו כבדים, בעלי סולואים מרשימים של גיטרה וכמובן המוטיבים הרפטטיביים של הקלידים, המובילים את הסאונד של ההרכב בכללו.
 
כל אלה אופייניים לחלק השני של ההופעה, שנפתח עם עוד להיט פורמטיבי נמרץ של ההרכב, Damned It If I Do. אחר כך בא תורה של היצירה המלודית הנפלאה The Turn Of A Friendly Card (מהאלבום בשם זה מ-1980), וקטעי ההמשך הנהדרים Snake Eyes, The Ace Of Swards, Nothing Left To Loose   ו-TOFC Part Two.
 
הקטעים הבאים היו Days Are Numbers, Breakdown The Raven ו-Prime Time.
Eye In The Sky, הלהיט הגדול ביותר של חבורת פארסונס, מקפיץ על הרגליים את קהל ההיכל לשירה אדירה עם ההרכב, ולאחר הירידה המסורתית והעלייה החוזרת לבמה, ניגשת החבורה המוכשרת  לביצוע הדרנים ארוכים עם קטעי סולו וירטואוזיים, כל אחד בכלי שלו, של הקטעים Old And Wise  ו-Games People Play.  

מי שלא היה אתמול בהיכל התרבות בתל-אביב החמיץ הופעה נהדרת, אבל יוכל לתקן זאת היום, בהופעתם השנייה, באותו מקום  ובאותה השעה.
 
 
אלן פרסונס פרוג'קט, 7 במרץ 2010, היכל התרבות תל-אביב.