המופע הנוכחי של רמי ורד מוקצן, זורם ומצחיק יותר מקודמו. כתבתנו יצאה מרוצה
רעמי צחוק
מדהים כמה אנשים שרואים את חצי הכוס הריקה, שמתעצבנים בקלילות, יכולים להיות מצחיקים. אם אי פעם נדמה היה לי שפולניות ונוירוטיות הן תכונות מעיקות, הגיע המופע החדש של רמי ורד והכיח לי חד משמעית: טעיתי. במשך כמעט שעתיים ורד שופך את חמתו על כל מה שזז. וגם על כל מה שלא. בסופו של הערב, חוץ מלחיים מתוחות ושרירי בטן מחוזקים, יצאתי גם עמוסה בארסנל חדש של בדיחות, כיוון שכל משפחתו של בן זוגי היא ממוצא פולני.
המופע של ורד בנוי על מלחמת המינים. רובו עוסק ביחסים בין גברים ונשים ובפדיחות שעושים גברים לבנות זוגם, וגם בילדים שהם משביתי שמחות כרוניים. העניין הוא שורד כאילו לא מתאמץ להצחיק. הוא עומד על הבמה בחולצה שחורה וג'ינס מהוהים ופשוט מספר על איך הוא רואה את הדברים. עד כמה שלעתים התלונות קטנוניות ומעיקות, כשהוא מספר את זה, המציאות מקבלת נופך הורס מצחוק.
אם להודות על האמת, הגעתי להופעה של רמי ורד אחרי ארוחה דשנה של ערב שבת. אחרי מרוץ נקיונות וקניות טרום ליל הסדר והייתי די משוכנעת שאם הוא לא יהיה מצחיק, אני לא אצליח להיאבק בעפעפיים המאיימים להיסגר שלי. אם להודות שוב על האמת, לא היה מצב שאני אעצום עין. ראשית משום שהוא מצחיק ברמות מטורפות, ושנית משום שרעמי הצחוק שעלו מהקהל לאורך כל המופע לא היו נותנות לי מנוח.
הולך ומשתבח
הקהל בהופעה של ורד נחלק לשניים – אלה שמהנהנים בהסכמה ומתבאסים שכל סודותיהם נחשפים (הגברים) ואלה שמגלות עולמות חדשים של שפל ורדידות, אבל מחייכות חיוך של השלמה (הנשים). אם אי פעם חשבתי שאני יודעת איך בן הזוג שלי מטיל את מימיו ולמה לעזאזל תמיד יש שפריצים על האסלה, מגיע המופע של רמי ורד ומוכיח – אין לנו מושג, וטוב שכך.
המופע החדש של רמי ורד מצחיק בהרבה מזה שקדם לו. הסיטואציות מוקצנות יותר, שפת הגוף שלו זורמת יותר וגם הלשון הרבה יותר קולחת. כשישבתי באולם צוותא, הרגשתי כאילו המופע הראשון, שגם הוא היה מצחיק, היה רק מעין הקדמה לזה הנוכחי.
המופע נחתם בקטע שלקוח מהמופע הראשון. אני לא יודעת אם זה משום שוורד חשב שהקטע שווה מיחזור, אבל כך או אחרת לא מדובר באחד הקטעים המבריקים של המופע. אני הרבה יותר התחברתי לקטעים על השכנים העירקיים, על האשה הנרגנת או על זוג הצעירים נטול הילדים שמתנשק בבריכה, בעוד ילדיו של ורד מקפצים ולא נותנים להורים רגע של מרגוע. כך או אחרת, בתום המופע יצאנו לאוויר התל-אביבי והרגשנו מוכנים וציניים הרבה יותר לקראת האמבטיה המשפחתית שחג החירות הביא עימו. דבר אחד בטוח – הרבה הרבה זמן לא צחקתי ככה.
רמי ורד, 26 במרץ 2010, צוותא, תל-אביב.