משינה / "האושר הסמוי"

מילים: יובל בנאי; לחן: שלומי ברכה; הפקה מוזיקלית: משינה
 
איזה מבאסים המשינה האלה. אחרי 25 שנה של עשייה (טוב, וגם של הפסקות) הם חוזרים, בדרך לאלבום ולמופע מרגש בקיסריה.

הייתי בטוחה שלקראת המאורע האלבום שלהם יהיה שווה בטירוף. שיהיה בו חידוש. שיהיה בו דם חדש.
 
קצת מבאס לדעת ש"האושר הסמוי" הוא עוד קצת מאותו דבר. כלומר יש כאן גיטרות מעולות, תופים שנותנים בראש, טקטס זורם וקליל, ובגדול אין מצב שהקהל לא ישתולל בזמן השיר הזה.

יכול להיות שהציפייה שלי מיובל בנאי והמשינאים הייתה קצת מוגזמת.

פשוט בעיני הם אחת הלהקות הטובות שקמו פה, והם יכולים להמציא את עצמם מחדש. אפילו שזה קצת קשה ושסוס מנצח לא מחליפים.   

 
אביבה אבידן / "אחד ממאה"

מילים: רמי לב; לחן, עיבוד והפקה: אריק זנתי
 
אביבה אבידן היא אחת הזמרות הים תיכוניות שאני יותר מעריכה. יש לה קול מרטיט לבבות, יש לה יכולות אדירות לרגש ולייצר כמעט מכל טקסט משהו ששוה לשמוע אותו, לא רק כשעושים ספונג'ה.
 
"אחד ממאה" הוא שיר אהבה מתקתק ומעט סינטטי, עם מילים שכבר אמרו זמרים אחרים באלף צורות אחרות. אביבה אבידן מרגשת ונותנת את הנשמה, אבל גם כאן בעיני יש מקום לקצת יותר חידושים. אחרי הכל, יש לה המון מה להציע ואינסוף אפשרויות לגיוונים וחידושים. עם כל המעלות האלה היא בהחלט יכולה להעז. הקהל שלה יאהב אותה רק יותר. 

חן אהרוני ואסתי גינזבורג / "נשימה"

מילים: סהר חגי; לחן, עיבוד והפקה: ניצן קייקוב
 
כשרובי וויליאמס שר דואט עם ניקול קידמן הרמתי גבה, עד ששמעתי את הביצוע והבנתי שהטאץ' של קידמן שדרג את הביצוע בכמה רמות. כשאני שומעת את חן אהרוני ואסתי גינזבורג ב"נשימה", יש לי קצת הרגשה שלבד הוא היה עושה את זה יותר טוב. אהרוני, בוגר "כוכב נולד", יודע לרגש ויודע להגיש, והכי חשוב – יש לו קול שממיס את האוזן.
 
הגימיק של להוסיף את גינזבורג היפהפייה לא בהכרח מועיל ל"נשימה". יש בקולה משהו מאנפף מדי, מתחנף מדי, פלסטיקי מדי, וכל אלה מעיבים על השירה של אהרוני ועל הטקסט של "נשימה". נכון שבגלגל"צ השיר מושמע כמעט בלי סוף, אבל בעיני כשאהרוני יבצע אותו לבד או בשיתוף זמרת סוחפת, "נשימה" ינסוק לגבהים גבוהים בהרבה, כי פוטנציאל יש בו. 
  

 
מתי כספי ויהודית רביץ / "גוף אחד"

מילים: אהוד מנור; לחן, עיבוד והפקה מוזיקלית: מתי כספי
 
יהודית רביץ היא אש ולהבה. היא סוחפת, מרגשת, רוקיסטית שיודעת לפרוט גם על נימים ומיתרים רכים. מתי כספי הוא מים זורמים. הוא עדין ולעתים אדיש, אבל בקול שלו יש כל כך הרבה עומק. קחו את שני אלה, ושימו בפיהם טקסט משובח-משובח של אהוד מנור ז"ל, ויוצא לכם כמעט בטוח שיר אהבה טהור שמזכיר שאפשר לעשות כאן מוזיקה משובחת באמת.
 
הדואט כספי-רביץ מתחיל בשקט-בשקט, בדיוק כמו שמתחילה אהבה, הוא מתגבר לקראת סופו ומתאר את העוצמות שהלב מרגיש כשהוא מתפוצץ מרוב רגש. המעברים בין שני הקולות חלקים וזורמים, והדבר היחיד שעבר לי בראש כשהשיר הסתיים היה שאני רוצה לשמוע אותו שוב. ושוב. 
  

 
שייקה לוי / "כמו שקיויתי"

מילים: קובי לוריא; לחן: שייקה לוי; עיבוד: יאיר סתוי
 
שייקה לוי הוא מהבודדים שמצליחים להצחיק אותי, לרגש אותי, לגרום לי לחשוב ואפילו להכעיס אותי. בדרך כלל נדרשים ארבעה אנשים כדי לגרום לי לכל התחושות הללו. שייקה לוי ב"כמו שקיוויתי" עושה מעין סיכום, או סיכום ביניים. רשימה של הצלחות, כשלונות, תקוות, אכזבות ואהבות בחיים ארוכים וגדושים באירועים.
 
הקול העמוק שלו גרם לי להקשיב רוב קשב לכל מילה ולכל אות. תרמו לזה לא מעט גם העיבוד והלחן האיטיים והנוגים. יש משהו עצוב ברשימות סיכום כאלה, יש בהן מין טעם של סוף. מצד שני, אצל שייקה לוי כל סוף הוא התחלה חדשה.