גיא לואל וחבריו מצליחים לסחוט הרבה צחוקים מהלימונים המרים של חנן פלד
תפלים ובוסריים
אני מודה בהכנעה כי "לילה בתל-אביב", הקרוי בפרסומים של צוותא "מחזה" מאת חנן פלד, אינו משוש נפשי. הוא מורכב משלושה מערכונים נפרדים הנמשכים יחד כשעה וחצי, שהמשותף להם הוא הרצון להצחיק, והיותם תפלים ובעיקר בוסריים מבחינה דרמטית.
המערכון הראשון מתרחש בבית חולים, בחדר התינוקות שעתה זה נולדו. שם גוהרת על החלון המשקיף עליהם צעירה, קופאית בסופר, שרוצה להיות אם חד-הורית. למקום מזדמן צעיר שאת סוד ביקורו במקום אפשר לנחש כאשר הגבר השני, אביו של תינוק שנולד לפני שש שעות, מספר על חיי הנישואין שלו.
המערכון השני מתרחש בסוויטה של חתן וכלה טריים שבדרכם אליה מהחתונה פגעו בהומלס, שאותו הם מביאים עימם. התנהגותו של ההומלס רומזת מהר מאוד שמדובר בהתחזות, ובשני סודות. הפענוח לא מאחר לבוא.
המערכון השלישי מתרחש במכון הפתולוגי, ובמהלכו מתבצעת נתיחה לאחר המוות ל"רוסי" שתיין שמת, ולהפתעת הפתולוג ועוזרו ה"רומני" משהו משתבש כאשר הם פונים לבצע נתיחה דומה לגופה אחרת, של צעירה אלמונית.
דור צויגנבוים שביים את המערכונים לא הצליח להתגבר על היובש הדיאלוגי של המערכון הראשון, וגם שלושת השחקנים שלו נפלו במלכודת הזו, כפי שהעידו הצחוקים הספורים שליוו את המערכון הזה. המצב השתפר במערכון השני, בזכות גיא לואל שסחט מצוין את כל האפשרויות הפשטניות שניתנו לתפקיד ההומלס המתחזה והפיק צחוקים רועמים מהקהל.
זה המשיך גם במערכון השלישי, המוגזם בכל פרטיו, כשאל לואל, כפתולוג שכמעט נכנס לתוך הגופה שהוא מנתח, מצטרפים היטב פיני טבגר כעוזרו ודניאלה וירצר כגופה האלמונית. ביחד הם הצליחו להדגיש מאוד, להנאת הקהל כמובן, עד כמה המערכון הזה שייך לבידור קלוקל הנאחז בסינרה של תרבות מתקדמת.
את התפאורה והתלבושות עיצבה דלית ענבר ואת המוזיקה המעטרת כתב עדי כהן.