מסע שעוסק בנקודות מבט
 
"היא" הוא אירוע חד פעמי העולה בבכורה במסגרת אירועי לילה פרינג' 2010, חגיגת הפרינג' של ישראל. האירועים ייערכו במשך שישה לילות ויציגו לקהל הרחב הפקות ישראליות מקוריות - בכורות וחזרות טרום בכורה, לצד הצגות אורחות. בלילה האחרון של אירועי 'לילה פרינג' ייערך בתיאטרון תמונע טקס חלוקת פרסי קיפוד הזהב 2009 ,ליוצרי ואמני הפרינג' בישראל. 24 הצגות מתמודדות ב-13 קטגוריות שונות.
 
האירוע "היא", בבימויה ובניהולה האמנותי של דורית ניתאי נאמן, חולש על חמישה חללים שונים בתיאטרון קרוב, בהם יופיעו יוצרות ויוצר. יחד עימם הקהל צפוי לחוות מסע בין חדרי יוצרות.
 
באירוע יציגו יוצרות תיאטרון מארצות שונות ומתחומי עשייה שונים, והקהל מוזמן למסע בין חללי עבודה מופרדים, אינטימיים וייחודיים. המסע בין החדרים מאפשר לקהל הצצה לעולם הפנימי והיומיומי של היוצרות המתעדות את עצמן ואת סביבתן באופנים שונים: יומן שירה, יומן חיים, זרם תודעה, זכרונות, יומן תנועה ויומן עבודה.
 
"המסע הוא חוויה מעגלית שנוצרת דרך מפגש עם יוצרות בחמישה חדרים", אומרת ניתאי נאמן. "הקהל מחולק לחמש קבוצות ולכל קבוצה המסע יהיה שונה, כי היא תתחיל מחדר אחד ותעבור לחדר אחר". למשך כל המסע, כ-90 דקות, האמנים ימשיכו ליצור והקהל יעבור בין חלל לחלל בכל 15-12 דקות.
 
"הרעיון שלי ושל טלי שקד זגמן הוא ליצור מסע שעוסק בנקודת מבט - איך אנחנו מסתכלות על עצמנו ואיך אחרים מסתכלים עלינו. העבודה נעה על שני צירים – ציר אחד הוא הסבב והמכלול, כשהחוויה והתפיסה נוצרת מהמסע, וציר נוסף הוא המפגש עם האמן או האמנית עצמה, באיזה רגע אתה תופס אותם. לאורך העבודה הם נעים על ציר משל עצמם. בכל אחד מהחדרים יש מסע עצמי, אבל זה לא הרעיון. הרעיון הוא המסע, המעגליות ונקודת המבט. האירוע הוא המכלול".
 
האירוע נערך בשיתוף אגף אמנויות של עיריית תל-אביב יפו, ואף את השם "היא" נתן אביגדור לוין, מנהל האגף. "אני מאוד אוהבת. זה מאוד יפה. היא זו לא אני ולא את, אלא השלישית, זה קשור בעניין של ההתבוננות".
 
במסגרת העבודה מופיעה ניתאי באחד החללים עם האמן יעקב חפץ. לחלק זה של העבודה קראו "מה תשתי?". באמצעות הופעת דמותה על מסך וידאו, השניים יוצרים דיאלוג בין אישה לבין המבט הגברי המתבונן. "החדר של יעקב ושלי נוגע במפגש בין הגברי לנשי. יש בעבודה גבר שמתבונן על אישה, שמבטאת רגשות, והופך אותה לדו ממד.
 
"יעקב יעסוק בפעולות פשוטות של אכילה ושתייה, כשהתיעוד שלי נעשה דרך העיניים שלו. יש גם משמעות לזה שאני באה מתיאטרון והוא בא מהפרפורמנס. אלו שתי אמנויות שונות. בתיאטרון יש גילום ורגש, לעומת המיצג, שאין בו גילום, והרגש נוצר עם הקהל. השאלה כאן היא מי בולע את מי. כיוצרת, שחקנית ואישה אני מביאה אמוציות, והוא ממשיך בפעולות המיצג שלו, והתיאטרון נבלע במיצג, כמשהו שקורה כאן ועכשיו".

 
"היא". צילום: לינור קוצ'וק
 
נשים לוקחות את עצמן ברצינות
 
שרה סיבוני תופיע בחדר חשוך עם פנס, שיאיר את חלקיה כסימבול למסע חיים נשי. "החדר של שרה ממוקד על Once upon a time, על האגדות ועל המיתולוגיה של נשים מבוגרות וילדות. העבודה יוצרת מעין תת מודע קולקטיבי נשי. לי תמיד יש תחושה שהגברים הם יותר קדומים מאיתנו והאישה בהצגה של שרה היא אישה קמאית, שהייתה שם לפנינו".
 
מלונדון מגיעה לפרויקט אלקסה כריסטופר דניאלס, שתיצור בחדר התפאורות קברט נשי, על מה  שקורה לפניו ולאחריו. "דניאלס יוצרת קברט מתקתק", מתארת ניתאי את העבודה. "החדר בנוי מכלום, כשהיא לבושה חלוק. לאט לאט היא מתלבשת ומתאפרת, ויוצרת קברט מתקתק - דאון טאון נשי. בעוד שבזמן ההכנה השירים שלה הם שירים אחרים, שירי מסע של אישה בקול גדול. הכל יהיה מוגזם מאוד".
 
בחדר נוסף, שזכה לשם "כיסוי עיניים משאלות", תופיע בריקוד האמנית מרדית נדלר, ניו יורקית במקור, שחיה ויוצרת בברלין. העבודה היא תיאטרון מחול של אישה נעה, נוכחת-איננה, ומתורגם לחוויה מילולית של הצופה. הרקדנית לא נראית, והריקוד נתפס מחוויה של שמיעה ומלל. "אנחנו מספרים את הריקוד שלה, יוצרים לו תרגום", אומרת ניתאי.
 
בעבודה "תעביר בבקשה את המלח" פזית ירון מינקובסקי מגלמת במטבח התיאטרון אישה המתמודדת בעזרת הומור עם מצבי היומיום ושאלות קיומיות. "פזית נותנת משהו ישיר עם הומור עצמי ובסיסי", אומרת ניתאי. "מאוד חשוב לי ביצירות של נשים גם המקום ההומוריסטי, כי נשים לוקחות את עצמן מאוד ברצינות. אם מישהו יקשיב לשיחת נשים, זה נע בין רכילות, לשיחה רצינית, לבגדים וכך הלאה. זה יכול לנוע על המון רבדים, והיה לי חשוב ליצור את זה במסע. באירועים שלי אני לא מבקרת", היא מדגישה, "אני אוהבת להאיר את הצד הנשי".

 
דורית ניתאי-נאמן. צילום: לינור קוצ'וק
 
לא לנשים בלבד
 
"בתוך המסע הזה נמצאת נעמי בן אסא, שאין לה חדר והיא חיה בבועה במעבר בין החדרים. זו חוויה שצריך לראות אותה. אנחנו עוברים ומציצים עליה. הדרך רצופה בהצצות, בין החדרים יש חיים".
 
לפני האירוע יתקיים מיצג תיאטרלי הומוריסטי של איילת רון, "השמלה הסגולה", בה נמצאת אישה רב תכליתית, המורכבת מחמש נשים שונות, והולכת לנשף עם אביר.
 
כאמור, העבודות כולן יתפרשו בכל חללי התיאטרון. במחסן התפאורות, במטבח השחקנים, באולם, ובקפיטריה. "זה לא הסתכם בלתת לכל יוצר חדר, אלא נוצר מתוך חשיבה כוללת על מה שנוצר במעגל. זו חוויה שיש בה הרבה דברים, שהתאחדו לאחד. יש הרבה נקודות השקה לחדרים, ויחד עם זאת עבדתי להבליט את הייחוד של כל חדר".
 
תהליך העבודה ארך כמה חודשים, וכלל חיפוש של יצירות בעלות אמירה נשית ייחודית. מרבית החזרות נערכו באופן פרטני, אך ניתאי עובדת גם על מפגש בין היוצרות. "חשוב לי הדיאלוג. אני מביימת ובחרתי את הדברים. לכאורה אין קשר, אך יש המון קשר. לא תמיד אנחנו מודעים לכל החלקים שלנו, אך יש ביניהם שיח. כל אמנית הייתה יכולה להציג בנפרד, אך הן התגייסו להציג את המסע המעגלי".
 
"יצירה היא הרבה פעמים משהו לינארי, עם התחלה, אמצע וסוף. הרצון נבע מצורך ליצור יצירה לא לינארית, אלא כזו שתיצור תחושה מעגלית. החיפוש הוא אחרי פורמט שיאפשר לצופה לנוע בין חוויה לחוויה, כשהצופה יודע שזה נמצא שם לפניו וזה יהיה שם אחריו. המפגש עם עוד חדר ועוד חדר יוצר עוד שכבה ועוד שכבה, וגם יוצר תחושה של לתפוס את הדברים בחוויה של רגע".
 
"אני מדמה בהצגה תחושה מעגלית שאני חווה כאישה - פתאום בכי ופתאום הומור. זו החוויה שלי, ואני לא יודעת אם היא מיוחדת לנשים. לפי דעתי זו חוויה של כולם – גברים ונשים".
 
לניתאי חשוב להעלות על נס את היצירה הנשית, אך יחד עם זאת היא מציינת שזה לא אירוע נשי לנשים בלבד. לדבריה, "אני קוראת לעבודה עם נשים 'הפליה מתקנת'. למשל, העבודה שלי 'כדור הבדולח', שעלתה במסגרת פסטיבל 'מחזאים מקוללים'. בוועדת ההיגוי עלו רק שמות של מחזאים גברים, וככה הגעתי לאידה צורית שכתבה שני מחזות, ורק אחד מהם הועלה. להיות אישה בפרינג' זה להיות מקוללת פעמים. תיאטרון קרוב הוא תיאטרון חברתי בהגדרתו, ולכן מתגייס לאירוע הזה, שמפנה את כולו ומגלה חדרים שלא נגלים בדרך כלל".
 
את ניתאי מעניין ליצור חוויה עבור הקהל ולהיות עדה לחוויה זו, ולדבריה: "בטוח כל אחד יתחבר לחדר אחר, ואותי מעניין לראיין את הקהל. 'איך החדר שאיתו התחלת השפיע על הצפייה במכלול?', כמו בסרט 'דלתות מסתובבות', אם נכנס לחדר שיהיה בו הומור, כל המסע ייראה אחרת, ואם ממקום שיתחיל בחדר חושך, איך זה ישפיע על המסלול? את זה אוכל לדעת ביום ראשון".
 
אירוע "היא" יתקיים ביום ראשון, 2 במאי 2010, בתיאטרון קרוב. אירועי לילה פרינג' 2010 יתקיימו בתאריכים 6-1 במאי, במרכזי תרבותהפרינג' ברחבי תל-אביב.