מפרט טכני:
 
הרבה לפני ששמעתי את האלבום הראשון והכפול של צח דרורי – "כיוון הרוח" ו"הנחל והסלע" – שמעתי עליו, מפי רבים וטובים, שיצרו סביב האלבום הזה רף ציפיות שקשה לעמוד בו. ההאזנה הראשונה לא הכזיבה. יצירתו של דרורי רחוקה מלהישמע כמו אלבום ראשון בוסרי ומחפש דרך.
 
מדובר בשני אלבומים מגובשים להפליא, מהוקצעים בהפקתם, בעלי רוח מסתורית, עדינה, מהורהרת ולילית, המביאים ניחוחות של מעין מדבר רוחני, שמזכיר קצת, למי שזקוק לעוגן כלשהו, את עבודתו של אביתר בנאי ב"שיר טיול", אלבום שדרורי היה שותף גם ביצירתו.
 
את חייו המוזיקליים החל דרורי (32) בחסות העולם הקלאסי, מה שמעניק ליצירה שלו את אותה מנומקות מענגת של מי שמשלב ויוצר דיאלוג בין גורמים שונים, המשתרגים לכדי אמירה אחת חזקה ומבוססת, הבאה לידי ביטוי בשמונה השירים של ב"כיוון הרוח" והשבעה הנוספים, אותם תוכלו לשמוע ב"הנחל והסלע". דרורי אחראי על מילותיהם, לחניהם, שירה, פסנתר, עיבוד מיתרים והפקה מוזיקלית.
 
על השאלה למה להוציא שני אלבומים ולא אלבום אחד מאוד ארוך אומר דרורי, "זה לא היה נכנס לאלבום האחד מבחינת האורך, אבל זו רק הסיבה הטכנית, הרשמית. הסיבה האמיתית היא שיש שם שני צדדים של המראה, כאילו שאלות ותשובות, או השערות ותובנות".
 
חלק נכבד מהשירים שרות זמרות שדרורי מארח, ובהן יעל קראוס, דניאלה ספקטור ורות דולורס וייס, מה שמחזק את תחושת האווריריות העוברת בין הצלילים, ואת התחושה שמעבר לאלבום סולו של אמן יחיד מדובר פה בסוג של פרויקט.
 
"היו שני קונספטים בהתחלה", הוא מספר. "זה היה אמור להיות בהתחלה עשרה שירי זמרות שונות, ואז חלק מהשירים נכנסו וחלק יצאו בשינוי של 180 מעלות, וזה הפך להיות אלבום לזמרת אחת, שהחליטה בשלב די התחלתי שהיא לא רוצה, ואז זה חזר להיות חצי פרויקט כזה. ברגע שזה חזר להיות כמה אורחות ספציפיות, הייתה חלוקה מאוד ספציפית בין השירים על פי הסאבטקסט של השיר לעומת המבצעת.
 
"אני לא יודע למה ולא יודע מה זה אומר עליי, אבל חלק מהטקסטים פשוט יצאו בגוף אישה, והיה בלתי אפשרי לשיר אותם משום בחינה. עשיתי סקיצות, וכשהשוויתי בין הסקיצות לבין הטייקים שהורידו הזמרות, זה היה עולם אחר לגמרי. זה היה לעשות עוול מוחלט לשירים להעביר אותם בקול המחוספס והמזייף שלי".

 
צח דרורי. צילום: אסף רייז
 
ציטוט נבחר:
 
"אבל את/ לא ראיתי/ שום אדם שדומה לך/ שום אדם קרוב/ כי זה לא אפשרי בכלל/ שיהיה עוד אדם דומה לך/ את אחת ויחידה" ("גלות", מילים ולחן צח דרורי).
 
השאלון:
 
נקודות ציון מוזיקליות: מתי התחלת עם המוזיקה ומה עשית עד עכשיו?
 
"למדתי בגיל תשע קלאסי רשמי: פסנתר ותיאוריה והלחנה, ילד קונסרבטוריונים ממוצע של שנות ה-90 המוקדמות, לפני ערוץ 2. אחר כך היה מעבר לבית ספר בירושלים, שהיה בית ספר חנונים כזה של העמותה למצוינות. נקודת הציון הבאה הייתה שהעיפו אותי ממנו כי לא כל כך תפקדתי. פשוט הפסקתי ללמוד אחרי חודש. לא הייתי נוכח. עשיתי כל מה שמבחינתם היה בלתי מתקבל על הדעת.
 
"אחר כך התחלתי עם אביתר בנאי את הסקיצות שלו לאלבום הראשון בעבודה על כלי מיתר, עיבודים של שירים, שנתיים אחרי עשינו את 'שיר טיול', האלבום השני של אביתר בנאי. זה היה מיקס כזה ביני ובין דדי כהן על העבודה של ההפקה והעיבודים. לא היה מוגדר מי עושה מה, זה היה פרויקט נסיוני-משהו.
 
"אחרי זה הייתה תחנת מצפה רמון, תחנה ארוכה, רכבת לא באה לאסוף אותי משם... באתי לביקור ונשארתי איזה שבע שנים. בדרך היו כל מיני פרויקטים כאלה, עבודה עם שגיא צורף ואלעד כהן באלבום השני של פרויקט '30', עבודה עם בועז בנאי, וכל מיני עיבודי קשת שלי, שמפוזרים בכל מיני מקומות".
 
רגע מכונן: מה הרגע הזה שבו אתה מבין שמעוד בחור שכותב שירים אתה הופך את זה למקצוע ולדרך החיים שלך?
 
"אני לא מרגיש במקצוע בינתיים. לא היה קו שממנו החלטתי שאני לוקח את זה לפן יותר קבוע, כי פשוט ממצב של לא קורה זה התחיל לקרות, ומהרגע שזה התחיל לקרות עד עכשיו זה שנה וחצי. לפני זה לא כתבתי כלום בחיים. זה כאילו התחיל במכה לפני שני קיצים. אם אני שם דברים בצד, לרוב אני לא חוזר אליהם. אני צריך להסתער על זה ולגמור את זה כמה שיותר מהר.
 
"מהרגע שהגיע טקסט ולחן שחיבבתי, היה לי ברור מה צריך לקרות מבחינת עיבודים והפקה. כל השלב של כתיבת המילים והחיבור ביניהן לבין הלחן היה לי מסתורי קצת. זה בלבל אותי בהתחלה, אבל די מהר התרגלתי וחיבבתי את זה. זה היה כזה מרתון שעוד לא הספקתי לשאול את עצמי איך זה פתאום התחיל לפרוץ. אני לא יודע, זה עוד לא רחוק ממני מספיק. כנראה שהייתה לי הצטברות של כל מיני דברים שלא טופלו".
 
אתה יושב בבר עם בחור מאוסטרליה ששואל אותך מה אתה עושה. אתה עונה, "מוזיקה", והוא שואל "איזה מוזיקה?". מה אתה עונה לו?
 
"נסיונית. נסיונית מינורית... חוקר בגבולות המינור...".
 
יש השפעות ומודלים שלקחת איתך לעבודה על האלבום?
 
"יש באלבומים האלה עשרות מחוות. הכל מחוות, מהשנייה הראשונה ועד הסוף. אסוציאציות טקסטואליות מטקסטים של אנשים שאני מכבד ברמה שאי אפשר לכבד יותר. יש שם הרבה דו שיח עם כל המורים הטקסטואליים שלי, עדיף לי לא לתת דוגמאות כי הם עוד פה בינינו. אותו דבר מבחינת פראזות. יש שם מלא קריצות עין לפראזות שנחרטו לי מאז גיל עשר, ומבחינת עיבודים והפקה זה אותו דבר. זה לסגור פינות עם כל מיני סגנונות שלא הייתה לי הזדמנות לעשות לפני זה.
 
"בתור מעבד כלי קשת או מפיק אורח, תמיד הייתי מוגבל או מותנה מבחינת מה שאני יכול לשים על שיר. זו הפעם הראשונה שיכולתי לשים מה שבא לי. יש שם מלא קריצות לכל מיני אירועים שהשפיעו עליי בחיים מ... הכי רחוק זה מגיל 12. כל הדבר הזה היה אמור להיות סוג של פרשת מים, לסכם הכל עד פה, לעשות משא ומתן עם עצמי מה אני לוקח מפה והלאה מבחינה רגשית ומנטלית, ומה אני מחזיר כפדיון להוא שהייתי לפני שהתחלתי את הפרויקט הזה. היו כל מיני מטענים שהייתי צריך להיפטר מהם, והדרך לצלם אותם היו בדמות שני הפלסטיקים האלה".
 
מה הדבר שאתה הכי אוהב באלבום שלך?
 
"את הסיום שלו, את עצם הלסגור אותו. יש לי פרויקטים מה-15 שנים האחרונות שלא הגיעו לסיום בכלל. זה שהוא נגמר, נחתם, ואני מסתכל קדימה, והוא לא מלווה אותי כעוד ענן שלא הוריד את המים שלו, הוא כאילו כבר לא שלי בצורה מסוימת, וזה הדבר הכי טוב שיצא ממנו".
 
יש שורה אחת שאתה הכי מחובר אליה מכל השירים באלבום?
 
"האמת שלא. אני שלם עם מאה אחוז מהשירים. זה קטע, אני לא יודע אם זה נרקיסיסטי או לא, אבל אני פשוט שלם איתו. הוא כולו מבחינתי שיר אחד ארוך. סוג של סונטה פרטית".
 
מה הטריגר שלך לכתיבת שיר?
 
"כשיש לי תובנה קטנה חדשה".
 
אם היית חייב לבחור בין מילים, מנגינות, שירה ונגינה, על מה לא היית יכול לוותר?
 
"מנגינות".
 
אנקדוטה ביזארית/ משעשעת/ לא צפויה כלשהי שקשורה במוזיקה?
 
"הייתי צריך פעם לפרוץ לאיזה מקום כדי לנגן כשהייתי צעיר, וזה נגמר באזיקים".
 
מה אתה אוהב במוזיקה הישראלית?
 
"את הרעננות, כשיש אותה. אני כל הזמן מחפש אותה".
 
ומה אתה לא אוהב בה?
 
"את האמריקאיות כפועל, את השבלוניות, את הפחדנות להעז קצת".
 
מה ההופעה האחרונה שראית?
 
"להקת תענוג באוזן בר. אני אוהב ליפול על ההרכבים האלה שלא שמעתי עליהם אף פעם, ופשוט לשאוב את האנרגיה מהאנשים שנמצאים שם ומנגנים בשביל עצמם, לפני הכל. זה מדהים אותי כל פעם. אני מכור קצת לחלום".
 
מה התקליט הראשון שקנית בחיים?
 
"'שפיות זמנית' נראה לי".
 
מה הדיסק האחרון שקנית?
 
"קרולינה".
 
ואיזה אלבום תיקח איתך לאי בודד שהתקנון שלו אוסר על הכנסת אייפודים?
 
"נראה לי שאת הראשון של ביורק, אין מה לעשות. אי אפשר להכניס עוד אחד? כי אם כן אני לוקח גם את השני שלה".
 
מה אתה  עושה כשאתה קם בבוקר, ובאיזו שעה זה קורה?
 
"השעה משתנה, ותמיד עם קפה שחור".
 
ממה אתה מתפרנס?
 
"רוב הזמן ממוזיקה, ובשאר הזמן... האמת אין שאר הזמן".
 
עבודות עבר ביזאריות שהיית רוצה לשתף אותנו בהן?
 
"הייתי מנהל מטבח במצפה, מטבח של אכסניה של דתיים, של טיולים כאלה, משהו הזוי ברמות על. הייתי עושה 300 ביצים בשש בבוקר, זה שיא האקסטרים".
 
מה עוד אתה אוהב לעשות חוץ ממוזיקה?
 
"לחיות, לפגוש אנשים חדשים".
 
מה רצית להיות כשהיית קטן?
 
"לא חושב שאני זוכר. זה מוזר, אני אחשוב על זה שנייה, רגע... סופרמן! זה הזיכרון הראשון שלי".
 
מה הדבר הכי חשוב שקרה לך בחיים?
 
"המפגש עם האחיינים שלי".
 
מה מפחיד אותך?
 
"יש דברים שהשתיקה יפה להם".
 
מה מצחיק אותך?
 
"המציאות הזאת".
 
ומה אתה מאחל לעצמך? מה החלום?
 
"שהתקוות שלי יתגשמו, זה הגיוני?".