מינון בין מוכר ללא מוכר
 
שני אתרים רוחניים. הראשון, כנסיית קריית יערים הגדולה על הגבעה, חלקות הדשא, החצרות והחורשות, ובהן גם פעילות מוזיקלית, וכן, כמובן האוכל במדשאה שמדרום לכנסייה, שטעימה ממנו מעלה בעיקר רגש אחד - געגוע ל"חומוסיות" ששמן יצא לתהילה לאורך רחובות הכפר, וכדי להגיע אליהן צריך לצאת מן המתחם ולוותר על קונצרט; השני, הכנסייה הקטנה עם הקריפטה מעל למעיין במרכז הכפר, כתובת למוזיקה האינטימית, ל"כוכב נולד" של אבו גוש.
 
שתי כנסיות, שלושה אולמות, 17 קונצרטים, 11 גדולים, כ-8,000 כרטיסים שצריך למכור, חנה צור אחת וגרשון כהן אחד. אלו המרכיבים הקבועים בבסיסו של המתכון שעל פיו  מבשלים ורוקחים בכל שנה, אפילו פעמיים בכל שנה, את פסטיבל אבו גוש.
 
אולמות הקונצרטים של המוזיקה הקלאסית מתאפיינים בקהל שהולך ומתקשש, מה קורה אצלך בפסטיבל?
 
חנה צור, מנהלת הפסטיבל כבר 27 שנה: "זה די מפתיע גם אותי, צעירים (צעירים מן הגיל הממוצע, י"ש) יחסית שמגיעים לפסטיבל פעם אחת, נסחפים ובאים שוב. יש כאן גם ענין אובייקטיבי, ההגעה לכנסייה הגדולה כרוכה בהליכה, בטיפוס. גם אם הצלחתם לתפוס טרמפ, זה בכל זאת פחות נגיש מכל אולם קונצרטים. ולכן אולי הקהל צעיר יותר, קהל שיש לו יותר כוח לנהוג עד לכאן, לעלות ברגל או אפילו בשירות הסעות מן הרחוב הראשי אל הכנסייה. ייתכן ובכך נעוץ הפרש הגילים שבין האולם הזה לבין אולמות אזוריים אחרים".
 
והאם אלו בעצם בעיקר זמרים במקהלות אחרות שיש להם עניין "מקצועי" בפסטיבל?
"לא".  
 
לפי החושים שלי המוזיקה במחזורים כאלה די חוזרת על עצמה. למשל ה"קנטו חנרל" (השיר הכללי) של המשורר הצ'יליאני פבלו נרודה, שהלחין המוזיקאי היווני מיקיס תיאודורקיס (די עם השמאלנים האלה!) חוזרת לאבו גוש די בקביעות...
 
"עשינו את היצירה בפעם האחרונה לפני שנתיים. אבל זה נכון שהקהל אוהב את היצירה והמרשם הבדוק הוא תמיד שאלה של מינון בין המוכר והבלתי מוכר, או לעתים עדיף לא להסתפק בשחור-לבן אלא לומר המוכר מאוד, המוכר פחות, הנדיר והבלתי מוכר. הבלתי מוכר כאן הוא לא כל כך מפחיד, כי אם כלולות בתכנית יצירות חדשות לקהל של פרגולזי, דוניצטי, היידן או בליני זה חדש לכאורה, אבל הקהל יחשוב שהוא שמע את המוזיקה מתי שהוא בעבר.
 
"למה זה בכל זאת חדש? כי מדובר ביצירות רבות מאוד שגם אם הושרו בימי חייהן של המלחינים שכתבו אותן, הן לא הודפסו מעולם. בנסיעותי הקבועות לאמסטרדם אני מגלה בכל פעם יצירה חדשה של מלחינים שלכאורה הניחו את העט מידם לפני מאות שנים. כתבי היד העלומים של פעם הופכים, בשנים האחרונות, לפרטיטורות זמינות לכל מי שמוכן לרכשן, וכך יש יצירות חדשות של מלחינים מוכרים".
 
זה קל, אבל בכל זאת יש מלחינים של המאה ה-20, מאה שאנחנו כבר מתרחקים ממנה. מה קורה עם יצירות חשובות שנכתבו ומשוועות לביצוע?
 
"אם יש יצירה כזו שנראה לי שהיא חשובה במיוחד, כמו למשל יצרה של יאנצ'ק הצ'כי, אני ככל הנראה אמקם אותה בין יצירה של מוצרט ויצירה של ורדי, וכך בשיטת הסנדוויץ' ישמעו אותה ואחר כך כבר יבקשו לשמוע עוד יצירות שלו.
 
ומה על יצירות ישראליות חדשות שנכתבות במיוחד לפסטיבל?
 
"להזמנת יצירות אין לנו תקציב, למרבה הצער... אבל", מוסיפה חנה צור לאחר מחשבה, "אני מאוד רוצה לבצע את 'קנטטה לשבת' של סתר, קלאסיקה ישראלית שאפילו אינה כה מורכבת, ועם זו ושכמותה עוד נתמודד".

 
מקהלת האוניברסיטה מיוטה. צילום: יח"צ
 
חלון ראווה לתחום הווקאלי
 
איך עובדת הנוסחה, כמה מקהלות או אורחים מחו"ל יש ?
 
"בדרך כלל, וזה שוב עניין תקציבי, יש מקהלה אחת מחו"ל. השנה זו מקהלת האוניברסיטה מיוטה. האמריקאים ישירו תכניות מעורבות, כאשר לצד הקלאסיקה המובהקת יהיו גם שירי נשמה שחורים, ומתוך המקהלה יצוצו גם סולנים בקטעים משלהם. אבל הפסטיבל הוא בעיקרו במה למקהלות בישראל, זה חלון ראווה לתחום הווקאלי של מקהלות ישראליות, בעיקר של מקהלות שהן מקהלות חובבים ולזמרים סולנים.
 
"כך למשל המגמה שיש לקהל בישראל לאהוב כל מה שנשמע אופראי. זהו תוצר לוואי של פריחת האופרה בישראל, גם כאן אי אפשר להגזים לכיוון החדש והחדיש. אבל ישנה פריחה של זמרים ישראלים, בעיקר זמרות. יש לנו היום הרבה זמרות סופרן צעירות שמוכנות להתמודד עם חומרים לאו דווקא אופראיים, ומן הרצון הזה עלו בפסטיבל מספר תכניות בכיוונים חדשים, כמו למשל תכנית לפרק תפילה שהיו ל'שלאגרים' ידועים בביצוע שלוש זמרות סופרן עם נבל, כשהנבלאית, יוליה רובינסקי מהפילהרמונית, גילתה ענין ויזמה את העיבודים המיוחדים שנשמע.
 
"או ביצוע של יצירות שונות שכולן שרות את ה'אווה מריה', את שבחי האם הקדושה, או למשל יצירות שלמות שגיליתי שנכתבו להרכבים של קונטרהטנור וקרן או יותר מקרן אחת. צירוף שילד תכנית עם יצירות של ברוקנר, שפוהר, שוברט, ובה שר דוד פלדמן בקול הגבוה עם שתי קרנניות בכירות - דלית סגל מהפילהרמונית ורותי ורון מהקיבוצית. וגם צלילי עוגב, שעליו ינגן אייל באט שגם עיבד חלק מהיצירות."
 
היוזמה לתכניות ולהרכבים היא תמיד שלך?
 
"על פי רוב כן, אבל לפעמים קורה שאני באה עם רעיון, ובזמן שהרעיון עולה אין לי שותפים. כך פניתי ליגאל מלצר החצוצרן של הפילהרמונית וביקשתי ממנו להשתתף ביצירות שיש בהן מקום בולט לחצוצרה. אבל בסמוך למועד פנייתי היו לו הרבה יצירות עתירות חצוצרה בפילהרמונית, והוא חשש לשלמות שפתיו. והנה לפני חודשים אחדים הוא יצר קשר וביקש לשוב ולהשתתף, וכך נולדה תכנית הווירטואוזים, שבה הוא מנגן לצידם של יקי ראובן ואלון שריאל המנדולינאים, תזמורת הבארוקאדה. וקרוב לגבהי הצליל שלו ירחף גם קולה של הסופרן שרון רוסטורף.
 
"אם נחזור למודלים של משיכת קהל, חדש כן או לא, הרי חדש שבטוח שהקהל יאהב הם למשל פרקי המוזיקה הנפלאים מסרטיו של אלמודובר הספרדי, ואלה מצאו את מקומם בתכנית ספרדית."
 
הפסטיבל יתקיים בתאריכים 22-18 במאי 2010 בכנסיית קרית יערים ובכנסייה הצלבנית באבו גוש. לכרטיסים: קסטל - 03-6045000, בימות - 02-6237000.