פניו העכשוויים של הקולנוע הצרפתי
 
מבחר מגוון של 21 סרטים, רובם חדשים, יוצגו לקהל הרחב במסגרת פסטיבל הקולנוע הצרפתי השביעי, שייפתח ביום שני הקרוב בסינמטקים של תל-אביב, ירושלים, חיפה, שדרות וראש פינה.
 
על הרכבת רפרטואר הסרטים לפסטיבל אחראים קרולין בונה, מבעלי "עדן סינמה", ונספח התרבות בשגרירות צרפת בישראל ליונל שוקרון, שאומר: "מטרת הפסטיבל היא להציג לקהל את הסרטים העכשוויים והעדכניים של הקולנוע הצרפתי, מהשנים 2009-2010. הרעיון הוא להראות את מגוון הנושאים בהם עוסקים יוצרי הקולנוע בצרפת. יש בתכנייה דרמות, קומדיות, מותחנים - סוגים שונים של סרטים מז'אנרים מגוונים. הרעיון הוא גם להציג את היוצרים החדשים בצרפת, שמשרטטים את פניו העדכניים של הקולנוע הצרפתי. הבאנו סרטים שבחלקם אינם דווקא להיטי קופה, אלא כאלה שאהבנו באופן אישי, בהיותם מייצגים של סצינה קולנועית ייחודית".
 
אין לכם בבחירת הסרטים אג'נדה מוגדרת אחת או נושא מרכזי מוביל?
 
"לא. אין לנו נושא אחד, אלא נושאים רבים, שמשקפים את פניו העכשוויים של הקולנוע שלנו כאמור. אחת ממטרות הפסטיבל היא גם להציג בהקרנות מוקדמות לצופי הסינמטקים סרטים שנרכשו להפצה מסחרית בישראל, כמו למשל 'החברים של ניקולא' (סרט הפתיחה של לורן טיראר), 'שובר הלבבות' (שביים פסקל שומיי), 'לונדון ריבר' (סרטו של ראשיד בושארב) ועוד".
 
מה מאפיין היום, מנקודת השקפתך, את הקולנוע הצרפתי?
 
"אני חושב שאחת המגמות היא של במאים חדשים צעירים ומצפוניים, שעוסקים בסדרה מרתקת של נושאים חברתיים, בין היתר ענייני מהגרים ועוד. כן נוגע הקולנוע שלנו הרבה ביחסים ומיניות, כמו שאפשר לראות, למשל, בסרט 'בשקט' (של לאה פנר), סרט מבריק לטעמי, דרמה שמתמקדת בתקופה הסוערת בחיים שבה צעירים חווים אהבה ראשונה, או קונפליקטים של בני 25-20 שמפגינים נטייה בולטת להיאבק נגד החברה, ולא בטוחים מהו הכיוון שבו הם רוצים לבחור בחיים".
 
על פי התכנייה אתם מציגים הפעם כמה וכמה דרמות וקומדיות נעורים והתבגרות רומנטיות.
 
בהחלט קיים הפן הזה בתכנייה שבחרנו, כי בשנת 2009 היו לא מעט סרטים כאלה בשוק הצרפתי. אבל כמו שאמרתי, מצד אחד יש לנו דרמות וסרטים רציניים שמטפלים בבעיות חברתיות, ומהצד השני ישנם סרטים למתבגרים וקומדיות רומנטיות כמו 'החברים של ניקולא', 'החתיכים', 'הצפונבונים' ו'שובר הלבבות', שהוא לדעתי אחת הקומדיות הרומנטיות הטובות ביותר שנעשו בצרפת בשנים האחרונות. אלה סרטים המשקפים אף הם את מה שקורה היום בתעשיית הקולנוע הצרפתית".
 
עושה רושם שיוצאים היום לשוק הצרפתי הרבה יותר סרטים מסחריים מאשר יצירות ארט-האוס.
 
"אני לא חושב שהקולנוע הצרפתי היום יותר מסחרי או פחות מסחרי. קיים איזון בין שתי המגמות. 'שובר הלבבות' הוא אולי סרט מסחרי, שעובד מצוין על בני שבע עד 77, אבל מצד שני יש לא מעט סרטי אוטר (יוצר) כמו 'שותפים', 'במקור', 'בשקט', 'הרדיפה' של פטריס שרו וכו'. כאמור, המנעד הוא רחב".

 
"החברים של ניקולא". צילום: יח"צ
 
סיפור אהבה עם הקולנוע הישראלי
 
בסרטי המתח והאקשן הצרפתיים של השנים האחרונות, נראה שהיוצרים מושפעים מהקולנוע האמריקאי. מה דעתך?
 
"יש כמובן זיקת גומלין בין הקולנוע הצרפתי והאמריקאי, אבל ההתרשמות הזו היא בין היתר בגלל שאנחנו משתמשים בטכנולוגיות חדשות שמניבות סרטים מהוקצעים יותר מבחינה טכנית, מה שיוצר אולי את הרושם שמדובר בחיקוי של סרטים אמריקאיים. מה שכן, יש השפעה של אולפנים אמריקאיים גדולים כמו 'דרימוורקס' ויוצרים כמו סטיבן שפילברג על יוצרים צרפתים, שהיום יש בידם את היכולת הטכנית ליצור סרטים בעלי איכויות טכניות זהות".
 
אין ספק שמתחולל משבר קשה בקולנוע העולמי. נראה שנעשים מעט מאוד סרטים טובים, הקהל לא מגיע לבתי הקולנוע, וראינו את נפילת האיכות הזו גם בפסטיבל קאן האחרון. איך מתמודד הקולנוע הצרפתי עם המשבר הזה?
 
"אני חייב לציין שלבתי הקולנוע בצרפת הקהל עדיין מגיע, בעיקר לסרטים איכותיים וכאלה שיש בהם אפקטים טכניים מהותיים, משום שלרוב אי אפשר להשוות את החוויה של צפייה בסרט על מסך באולם חשוך, לעומת צפייה פיראטית לא חוקית בסרט בבית או על מסך המחשב.
 
"אי אפשר להתעלם מכך שקיים משבר בגלל זליגה לא חוקית של סרטים למדיות החדשות, אבל יש אצלנו חוק מחמיר בעניין זה ואנחנו מנסים ככל יכולתנו לשמור על זכויות היוצרים ולהיאבק בפיראטיות. כמו כן אנו עוסקים בפעולות חינוכיות שממחישות לקהל שזו לא אותה חוויה לראות סרט בקולנוע לבין צפייה בו במחשב או באיי-פון. טכניקת התלת ממד שנהוגה בארצות הברית ובעולם, למשיכת קהל בבתי הקולנוע, עדיין לא שכיחה בצרפת. אבל מי יודע, אולי זה השלב הבא".

 
"הצפונבונים". צילום: יח"צ
 
מעניין שאנשי קולנוע מישראל מאוד מוערכים בצרפת, במאים כמו עמוס גיתאי, חיים בוזגלו ורפאל נדג'ארי, ושחקניות כמו רונית אלקבץ ויעל אבקסיס.
 
"קיים כיום סיפור אהבה בין הקולנוע הצרפתי והישראלי. למעשה, במאים ישראלים מוערכים בצרפת זה שנים. ב-2001 נחתם הסכם של שיתוף פעולה בין יוצרים ואנשי תעשיית הקולנוע (במאים, מפיקים, שחקנים וכו') של שתי המדינות, והקשר הזה התהדק כי הוא הוכיח את עצמו. רונית אלקבץ ויעל אבקסיס עובדות לא מעט בסרטים צרפתיים, מוערכות שם על ידי הבמאים וגם הקהל מכיר אותן היטב.
 
"בכלל, יצירות השנים האחרונות של הקולנוע הישראלי, כמו 'ואלס עם באשיר', 'ביקור התזמורת' וסרטיו של רפאל נדג'ארי, התקבלו יפה מאוד בצרפת, בין היתר בגלל שטיפלו מזוויות מאוד מיוחדות ומקוריות בקונפליקט המזרח תיכוני. כמובן שיש גם הסכמי קופרודוקציות בין שתי המדינות, שבהן אנחנו רואים פוטנציאל גדול, והדברים באים לידי ביטוי גם בתחומים כמו סדרות טלוויזיה וסרטי אנימציה. גם ערוצי טלוויזיה מובילים אצלנו, כמו 'ארטה', משקיעים כידוע בסרטים ישראליים".
 
והערה לסיום - אחד הנושאים הייחודיים בהם יעסוק פסטיבל הקולנוע הצרפתי השנה הוא מחווה ליוצר הפרובוקטיבי-שערורייתי הרב תחומי בקולנוע, סרג' גינזבורג, שמת ב-1991. במסגרת זו יוקרנו "הגבר שאהב נשים", סרט דוקומנטרי שיצרו על אודותיו דידייה ורו ופסקל פורנרי; סרטו כבמאי "שרלוט לנצח" (1986), בכיכוב בתו השחקנית, בהיותה בת 15, ובו רמז לגילוי עריות; "חליפת ערב" (1986) של ברטראן בלייה, לו כתב את המוזיקה; "אנה" (1967) של פייר קוראלניק ו"אני אוהבת אתכם" (1980) של קלוד ברי, בהם שיחק; ו"להזיל ריר" (1959), של ז'אק דונליול-ולקרוז, הסרט הראשון לו כתב מוזיקה. 

פסטיבל הקולנוע הצרפתי יתקיים ב-27-14 ביוני 2010 בסינמטקים בתל-אביב, ירושלים, חיפה, שדרות וראש פינה.