האבא צודק
 
בימים אלה עולה בבית ליסין ההצגה "רוחל'ה מתחתנת" מאת סביון ליברכט בבימויה של ציפי פינס. ההצגה, בכיכובם של קרן צור, ששון גבאי, מיה דגן, מיכה סלקטר ואברהם סלקטר, מגוללת את סיפורה של רוחל'ה (קרן צור), מרצה לאנתרופולוגיה בסוף שנות ה-30 לחייה, המוצאת סוף סוף את החתן המושלם, ומביאה אותו לפגוש את אביה שלוימה (ששון גבאי), אלמן ניצול שואה, ואת אחותה הצעירה לאה (מיה דגן). אך במקום שמחה משפחתית, מפגש ההיכרות מעורר שורה של שלדים הפורצים מאפלולית הארון ומעמתים את הדמויות עם זכרונות מייסרים שהעדיפו להדחיק.
 
עבור השחקנית קרן צור, המככבת גם בהצגה המצליחה "אנדה" בתיאטרון בית ליסין, במסגרתה זכתה בפרס האקדמיה לשחקנית הטובה ביותר בשנת 2008, ההתמודדות עם נושא השואה כבר מוכרת היטב. "איכשהו העניין הזה חוזר אליי כל הזמן. אני דור שלישי לבית ניצולי שואה ובבית דיברו על זה המון. לפני שמונה שנים התחלתי לראיין את סבתא שלי, ניצולת שואה שנולדה בהונגריה והייתה באושוויץ, ביקשתי ממנה לספר הכל. יש לי 50 שעות מצולמות בוידאו. אולי עוד ייצא מזה סרט".
 
יש דמיון בין הדמות שגילמת ב"אנדה" לדמות של רוחל'ה?
 
"ממש לא, פרט לעובדה שהשואה השפיעה על החיים של שתיהן. אנדה היא מישהי שחוותה את השואה על בשרה וחייה השתנו ללא הכר. היא לא מוכנה לשכוח ולהדחיק. רוחל'ה, לעומתה, היא דור שני, מישהי שלא רוצה לדעת, רוצה לברוח מזה ולהמשיך לחיות.
 
"המחקר המעמיק שעשיתי בנושא, גם עם סבתא שלי וגם מספרים, סרטים וריאיונות, עוזר לי להבין ולהזדהות עם שתי הדמויות. אני לגמרי מבינה את הרצון להיכנס פנימה, לחקור ולדעת, ולעומת זאת לפעמים גם אני מרגישה רוויה, רוצה חיים פשוטים שלא מובלים על ידי ההיסטוריה. שתי הגישות לגיטימיות בעיניי".
 
המחזה מציג מערכת יחסים סבוכה ומורכבת במשפחה, אהבה, בגידות, שליטה וקנאה. איך התחברת לזה?
 
"אני לא חושבת שיחסי המשפחה ב'רוחל'ה מתחתנת' שונים באופן מהותי מהיחסים ברוב המשפחות. הניסיון של שלוימה למנוע מרוחל'ה להתחתן עם אהובה בגלל הכאב הפרטי שלו, או קנאת האחיות בין לאה לרוחל'ה, אני יכולה להתחבר לזה בלי בעיה מניסיון אישי. לא הייתי צריכה לחשוב ולהעמיק יותר מדיי. מערכות יחסים במשפחה הן המערכות הכי מורכבות שיש, לצד הקרבה והאהבה יש טינה וכעסים, וזה משתנה כל רגע.
 
"במפתיע, בקונפליקט הזה בין רוחל'ה לאבא שלה הזדהיתי דווקא עם האבא. אמרתי לציפי פינס, הבמאית, 'האבא צודק'. ככה הרגשתי באינסטינקט. הרגשתי גם שלמרות הכעס הגדול, תחושת הקרבה של רוחל'ה כלפי אבא שלה הרבה יותר גדולה מאשר כלפי אמא שלה, שהייתה מעין נוכחת נפקדת בחייה. תמיד יש הרבה יותר כעס כלפי ההורה שאליו אתה יותר קרוב, כי הוא זה שהיה שם, שעשה טעויות. איתו יש לך חשבון".

קרן צור, ששון גבאי ומיה דגן ב"רוחל'ה מתחתנת" (צילום: יח"צ)

תיאטרון זה מקצוע?
 
עד לפני שנים אחדות הייתה צור, בת 36, אשת היי-טק חיפאית שעבדה באמדוקס. היא התבגרה לסירוגין בישראל ובהמבורג, שם שירת אביה בשליחות המדינה, ולאחר שירותה הצבאי למדה תקשורת ומדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, והחלה לעבוד כמתכנתת מחשבים. לאחר כמה שנים הבינה שחסרים לה ריגושים.
 
"למדתי תיאטרון בבית ספר בגרמניה, אבל בבית אמרו לי שזה לא מקצוע. כשעבדתי באמדוקס הרגשתי שאני חייבת להפעיל גם את הצד השני של המוח והתחלתי ללמוד משחק באוניברסיטת חיפה, תוך כדי תמרון בין ההיי-טק ללימודים. אחר כך התחלתי לשחק בהצגות בתיאטרון חיפה, ועדיין המשכתי לתמרן בין שני העולמות. רציתי ביטחון ופחדתי לאבד אותו. רק אחרי שלוש שנים, כשזכיתי בפרס האקדמיה לשחקנית המבטיחה בשנת 2003 עם ההצגה 'מאדלן', הבנתי שכנראה העולם מאמין בי יותר ממה שאני מאמינה בעצמי ופרשתי סופית מההיי-טק".
 
איך את מתמרנת בין החיים בחיפה לעולם התיאטרון התל-אביבי?
 
"זה לא פשוט. יש לי שני ילדים והנסיעות ארוכות, אבל המשפחה עוזרת ואני מחוברת לחיפה. דרך החיים שם יותר מתאימה לי. כנראה שאני מתעקשת להיות יוצאת דופן. כשתיאטרון בית ליסין 'אימץ' אותי לא ידעתי איך אני אסתדר עם זה, אבל אני נורא נהנית. תקופת החזרות היומיומיות היא אמנם יותר קשה אבל זה שווה הכל.
 
"העבודה על 'רוחל'ה' הייתה נפלאה, הרגשתי שם כמו משפחה. קודם כל ציפי, שהייתה ממש כמו אמא שלנו. כל הזמן דאגה שנאכל ונשתה וננוח. תענוג לעבוד עם במאי שיודע מה הוא רוצה ומכיר את השחקנים. היא עשתה עבודה מאוד רגישה ומעודנת. גם אורי וידיסלבסקי שכתב את המוזיקה והמחזאית סביון ליברכט היו חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה. סביון הייתה מאוד גמישה ואפשרה למחזה להשתנות תוך כדי עבודה".
 
והעבודה עם הקולגות?
 
"הקאסט מדהים. מיומן ונפלא. עם מיכה סלקטר שמשחק את בן זוגי בהצגה זה לא המפגש הראשון, יש בינינו אהבה ולא היה צריך להתאמץ הרבה. זה פשוט עבד. ששון גבאי הוא שחקן ענק ומרגש ועם מיה דגן היה חיבור מיידי. לא הכרתי אותה קודם ומהרגע הראשון התחברנו כמו אחיות. כשאני אומרת בהצגה שאם הייתי צריכה לבחור אחות הייתי בוחרת אותה, אני מתכוונת לכל מילה".

ששון גבאי וקרן צור ( צילום: דניאל קמינסקי )

אז אין געגועים להיי-טק?
 
"בכלל לא. נורא טוב לי עם מה שאני עושה ואני רוצה להמשיך לשחק. לעשות קלאסיקות, קומדיות, מחזות זמר. הכל מדליק אותי, חוץ מטלנובלות וריאליטי. יש לי גם חלום לביים, ונראה לי שאגשים אותו. בקיצור, ההיי-טק לא חסר לי. בלי להעליב, כי אני יודעת שהתחום הזה יכול להיות מעניין ויצירתי, אבל כל בנאדם צריך למצוא את העבודה שמשמחת אותו. כנראה שהתיאטרון זה מה שאני אמורה לעשות".