הכוכבת וזמרות הליווי
 
פסטיבל "קליפה אדומה" לתיאטרון חזותי ולאמנות המופע יקדיש גם השנה, מלבד מגוון מופעים בינלאומיים, מסגרת מיוחדת ליצירה ישראלית מקורית – "זרקור לתיאטרון מתקדם". בשבת הקרובה יעלה במסגרת זו בבכורה עולמית המופע Glory monster (מפלצת התהילה) - יצירתה הראשונה באורך מלא של הכוריאוגרפית מיכל הרמן.
 
הרמן, בת 36 ואחותה של מייסדת ומנהלת תיאטרון קליפה עידית הרמן, זכתה פעמיים בפרס שר התרבות כיוצרת בתחום המחול, והעלתה עבודות כמעט בכל מסגרת אפשרית – "אינטימדאנס", "הרמת מסך", "גוונים במחול", "זירת מחול" ו"מחול אחר". יצירתה "החבורה", שהועלתה בשנה שעברה במסגרת פסטיבל ישראל והתבססה על סיפור אבסורדי קצרצר מאת קפקא, הייתה הצעד הראשון בדרכה לטשטוש הגבולות שבין המחול והנרטיב התיאטרלי.
 
ב"גלורי מאנסטר" ממשיכה הרמן לפתח את שפת המחול-תיאטרון הייחודית שלה. היצירה מציגה חבורת כוכבות לרגע בשדות התהילה הריקניים והאכזריים, ומספרת על חלום ההצלחה העקר והשאיפה לפרסום, ועל אובדן הערכים, הפרטיות והמקוריות בדרך לכיבוש הפסגה.
 
במרכז המופע עומדת מערכת היחסים בין כוכבת פופ נערצת לבין רקדניות הליווי שלה, האמורות לבצע את תפקידן כיחידה אחת ללא ביטוי אישי. "מבחינתי, מה שעומד מאחורי כל הכוכבנות הנוצצת והלכאורה מושלמת הזאת זה פשוט פורנו", טוענת הרמן. "לאמנות אמיתית לא נשאר מקום כאן. זה מגעיל ומקומם". שיחה מאתגרת על יושר אמנותי, אחוות אחיות, שיממון הריאליטי והרס התרבות בישראל.
 
במה שונה "גלורי מאנסטר" מעבודות קודמות שיצרת?
 
"קודם כל מדובר במופע ראשון שלי באורך מלא. במופע 'תנשמת' שעשיתי לפני כמה שנים לקחתי קטע קיים של חצי שעה והלבשתי עליו מופע שלם. גם 'דאבל סולו' ו'החבורה' היו עבודות קצרות. הפעם פשוט התחלתי מאפס ובניתי עבודה עם קו לינארי, קונספט ונרטיב. זאת פעם ראשונה שאני עושה דבר כזה וזה היה תהליך מאוד עמוס.
 
"במופע משתתפות שלוש רקדניות מקצועיות שמגלמות את זמרות הליווי, ואחת שהיא יותר מרקע תיאטרלי שמגלמת את הכוכבת. זמרות הליווי מפתחות טינה כלפי התהילה שהכוכבת זוכה לה ומחליטות להדיח אותה מהפרונט לבקסטייג', וכשזה לא הולך הן מחליטות להרוג אותה במכות. בגלל שהכל קורה כשואו של זמרת והכל נוצץ, השפה של המופע מאוד עשויה ומהוקצעת. הזמרת מדברת את השירים בשפה תנועתית, עם ג'סטות ומימיקות".

 
"גלורי מאנסטר". צילום: גדי דגון
 
מסתפקים בטלוויזיה
 
איך את ככוריאוגרפית מתחברת למקום הזה של אשליית התהילה?
 
"זה נובע מתחושת תסכול מאוד עמוקה שאנשים לא באים לראות מופעים. נורא קשה להיות אמן במה שרוצה חשיפה, בזמן שהקהל מעדיף לראות טלוויזיה או קליפים ביוטיוב. מתוך המקום הזה התחלתי לחקור מה הציבור הרחב, אם אפשר לקרוא לזה ככה, אוהב. וככה נכנסתי לעולם הריאליטי וסיפורי ההדחות המטורפים והבנתי שכמה שהסיפור יותר טלנובלי ככה הוא יותר פופולרי ואנשים יותר מזדהים איתו ומתחברים אליו.
 
"נכנסתי לכל מיני קליפים נצפים ביוטיוב והגעתי ל-All the Single Ladies של ביונסה. יש לה שם שתי רקדניות והן רוקדות ביחד ריקוד מהמם והכל נראה כל כך מושלם ונוצץ. ככה נחשפתי לז'אנר הזה של רקדניות-זמרות. הייתי חייבת להבין מה עומד מאחורי זה, וראיתי עוד קליפ ועוד קליפ עד שנהיה לי כאב ראש אחד גדול. הבנתי שבמילה אחת מה שעומד מאחורי העניין הזה זה סקס על גבול הפורנו. בעצם לא על הגבול, פשוט פורנו. כל הסיפור של הכוכבנות והתהילה ולהיות פופולרי, זה עטוף בכל כך הרבה סמלים רדודים – בחורות יפות שמוכרות את עצמן בצורה זולה ולא מעניינת. בסוף חטפתי עצבים מלראות את זה".
 
איך זה מתבטא במופע?
 
"בעצם בניתי על הבמה עולם מושלם בכיכובה של זמרת בובתית – תנועות מדויקות, הכל קר ומנוכר וצבוע, בלי שום דבר חם ואמיתי. היא וזמרות הליווי שלה עושות את כל פרצופי הסקס הנוטף הזה עד שלאט לאט הן מורידות את המסכה והופכות לחיות טרף, ואז זה נהיה מעניין.
 
"פתאום קולטים שמדובר במפלצות שמתחפשות לדבר הכי נוצץ ומושלם שאפשר לדמיין. ואם אנשים מתעניינים רק באשליה הנוצצת, אז למה שיהיה מקום ליצירות אמנות שעובדים עליהן שנה שלמה? זה עולם בלי אידאולוגיה, בלי תרבות. מגעיל".

 
"גלורי מאנסטר". צילום: גדי דגון
  
יכול להיות שלקהל קשה לעכל מופעים רב-תחומיים, כמו מחול-תיאטרון/תיאטרון-מחול?
 
"אולי יש בזה משהו. לאנשים היה הרבה יותר קל לאכול את 'תנשמת', שהוא מופע מחול יותר קונבנציונלי, מאשר את 'החבורה'. אנחנו חיים בתקופה שבה אנשים לא כל כך מעוניינים להיחשף לדברים חדשים, ומסתפקים בבידור שהטלוויזיה והתיאטרון הרפרטוארי מציעים להם.
 
"אחרי 'החבורה' באו אליי אנשים מהקהל והתלוננו שמספיק קשה לחיות בארץ ולא צריך תכנים כאלה גם באמנות. זה מסכם את העניין – הכל רק צ'יל-אאוט ורילקס, בריחה לשמה. אז אמרתי, רוצים בידור? בבקשה. הנה מה שאני חושבת על בידור. עשיתי להם נאמברים. פוזות של כוכב נולד, אבל עם אמירה.
 
"זה פשוט מתסכל, יש לי טונות של רצון ואמביציה, אני רוצה לתת, להגיד משהו אחר, ואין מי שמעוניין להקשיב. יכול להיות שבאמת קשה לאנשים לעכל משהו שהוא לא מחול עכשווי פרופר, אבל מה זה בכלל מחול עכשווי? הכל תלוי באיפה אתה נמצא ובאיזה עכשיו אתה. המון יוצרים עצמאיים כבר פרצו את הנישה הזאת והכניסו תיאטרון ליצירות שלהם. אני חושבת שזה ניסיון לחנך את הקהל לעובדה שההגדרות בחיים משתנות כל הזמן והכל נמצא בזרימה מהירה, במיוחד בתקופה שלנו".