מניו יורק ליפו
 
הקונצרט שיתקיים ביום חמישי הקרוב הוא אירוע יוצא דופן בלוח העבודה של סדנת האופרה בתל-אביב. אם כי יש להודות על האמת, הוא חריג יותר בדפוס החשיבה של הצוות הניו יורקי של הסדנה. על מה מדברים בעצם? על קונצרט זמרים שהחומר המוזיקלי שלו, כולו נכתב על ידי מלחינים שנאלצו לעקור ממולדתם, במקרה הזה המולדת היא מדינות דוברות גרמנית.
 
איש מן הקוראים גם לא יתפלא שמדובר בעיקר ביהודים, והשמות מתגלגלים: שנברג, שברח מגרמניה דרך צרפת לארצות הברית. מסלול דומה עשה קורט וייל. היו גם כאלה שלא הצליחו לשרוד ונתקעו בתוך גרמניה הנאצית, ויד הצוררים מצאה אותם שם, ובהם הנס קראסה מחבר האופרה "ברונידבר" או ויקטור אולמן מחבר האופרה "קיסר אטלנטיס", אבל לא רק הם. לנו בארץ הדברים האלה בדרך כלל אינם כה פורצי דרך וחדשים, כי הם קיימים ומתקיימים ומחדשים במסגרות שונות.
 
בית טרזין בגבעת חיים למשל מקיים זה שנים סדנאות בינלאומיות לסטודנטים למוזיקה, ובהם גם זמרים, הלומדים את המוזיקה הזו ומבצעים אותה. זמרים ישראלים משמרים את המסורת, כל אחד בדרכו. אנחנו כאן חשופים לאורך השנים להזדמנויות רבות למוזיקה המיוחדת הזו.
 
לדברי ג'ואן דורנמן, מנהלת סדנת הקיץ, הממריצה ומדרבנת את הקהל לרכוש כרטיסים למופעי הסדנה: "ומה על 'פליטים'? המופע התגלה לנו לפני זמן לא רב בניו יורק והנה אנו מביאים אותו לכם...". מי שאכן "גילו" את האוצר המוזיקלי הזה היו שתיים, חמדי כפיר, סגנית מנהלת הסדנה, המתמחה בהוראת שפות והגייה בבתי אופרה שונים משני עברי האוקיינוס, וליאורה מאורר, פסנתרנית ומאמנת זמרים.
 
השתיים הגיעו למופע ש"מארגן סטיבן בּלייר, האיש, פסנתרן ומלווה בעצמו, שיסד את פסטיבל השירים של ניו יורק (New York Festival of Songs) לפני כ-20 שנה ומשמש מנהלו האמנותי. בכל פעם הוא מחפש נושא שעליו נכתבו שירים. לפעמים הקונצרט הוא תלוי ארץ, כמו קונצרט של שירים מאירלנד, או שירים של מלחין כמו בולקום. ב-20 השנים חרש בלייר מקורות שיר מגוונים והביא לידי ביצוע שירים נדירים של מלחינים חשובים וטובי זמרי ארצות הברית וגם אורחים מופיעים בפסטיבל. בפברואר האחרון הוא בחר לעסוק בנמלטים או בפליטים (Fugitives)", מספרת חמדי כפיר.
 
"אנשים שההיתקלות בנאצים - פיזית, או בחוקים ותקנות של סילוק ממקומות עבודה, או של איסור על השמעת מוזיקה של מחברים מסוימים - הביאה לשינוי באורח חייהם. בין המלחינים היו מי שהיגרו לארצות הברית, ונאלצו להחליף את המוזיקה שהם כתבו. חלק מן היוצרים שכתבו מוזיקה לאולמות קונצרטים החלו בארצות הברית לחבר מוזיקה לקולנוע, כמו קורנגולד או שנברג, והיו גם מי שהגיעו לארצות הברית ולא מצאו בה עבודה ולבסוף מתו משברון לב, כמו אלכסנדר זמלינסקי.
 
"אחרים חיברו מוזיקה באירופה, תחת עינם הפקוחה של הנאצים, וסיימו את חייהם במחנות המוות, כמו קראסה ואולמן שהוזכרו. קורט טוכולסקי, המוכר יותר כסופר ועיתונאי ופחות כמלחין, ברח לשוודיה אבל לא מצא בה מזור ושם קץ לחייו. שמענו בהתרגשות את הקונצרט שבו שרו את כל השירים שני זמרי אופרה מן המטרופוליטן, קיית לינדזי וג'וזף קייזר, וביקשנו מסטיבן בלייר את הסכמתו לבצע את התכנית, בדיוק באותו סדר, בסדנת האופרה כאן בתל-אביב".

 
ריינר ארמברוסט. צילום: אריאל בשור
 
חשיבותה של שונות
 
כאן נכנס לתמונה ריינר ארמברוסט, המנצח ומאמן הזמרים, הנמנה מזה חמש שנים עם צוות המורים בסדנת האופרה בתל-אביב. במפגש בין ארמברוסט הגרמני ובלייר הניו יורקי הסכימו השניים שהנאצים "ירו לעצמם ברגל". החומר המוזיקלי מציע מעין התבוננות מאוחרת ב"קורפוס" תרבותי שהנאצים סילקו ממרכז אירופה והוא חסר שם. כל המלחינים וכל יצירותיהם נמחקו והפכו ל"בור" תרבותי שצריך למלא אותו מחדש.
 
"היום", אומר ארמברוסט, "האמריקאים מחפשים, למשל, יצירות מוקדמות של קורנגולד, וזאת מאחר ובארצות הברית הוא נחשב למלחין פחות חשוב, כי הוא מוכר לאמריקאים רק בזכות המוזיקה לסרטים שהוא חיבר. גם מבחר הטקסטים מרתק. יש בתכנית שירים בגרמנית ובאנגלית לשירים שחוברו בארצות הברית.
 
"מילות השירים הן בין היתר מתוך 'קרן הפלאים של הנער', אותו אוצר ששימש מלחינים רבים, ובעיקר את מאהלר ביצירותיו, שירים של רילקֶה, דֶהמֶל ששירו 'צִפיּיה' קיבל גוונים רומנטיים בנוסח הראשון של שנברג שכלול בקונצרט, ובהמשך הפך שנברג את היצירה לאופרה לזמרת אחת ולתזמורת. מקורות השראה נוספים שנמצא בערב הזה הם טקסטים של שקספיר, טולסטוי, שירים של כריסטיאן מורגנשטרן, אחד המקוריים במשוררי גרמניה של בין המלחמות, מקסוול אנדרסון, אלן ג'יי לרנר (המוכר כמחבר המילים ל'גברתי הנאווה'). 
 
"יש שירים של ברטולט ברכט שהלחין הנס אייזלר, שלאחר שנמלט מגרמניה היה לנרדף גם בארצות הברית בשל השקפותיו השמאלניות והוא חזר למזרח גרמניה. הקונצרט יסתיים בשיר לשלום שנכתב בעקבות טקסט של פבלו נרודה, המשורר הצ'יליאני הגדול (שנאלץ גם הוא לגלות ממולדתו שנים רבות אחרי המלחמה). 
 
"ההבדל העיקרי בין הקונצרט במתכונתו הניו יורקית לנוסח ביפו הוא בכך ששם שרו את כל התכנית שני זמרים וכאן משתתפים כ-20 זמרים. ובתהליך הבחירה, גם אם הוא לא היה ממושך מאוד, הייתה לי האפשרות להתאים שיר על פי תכונותיו ואיכויותיו המוזיקליות לתכונות הזמר או הזמרת ששרים אותו. את השיר האחרון ישירו כל הזמרים יחד", מדגיש ארמברוסט.
 
יש בתכנית שירים מוכרים יותר או שרוב החומר יהיה חדש לקהל?

"אינני יודע אם הוא יהיה חדש, אבל יש כאן שירים של הולנדר שאת שיריו שרה מרלנה דיטריך ואחד מהם הופיע בפס הקול של הסרט "מזימות בינלאומיות". השיר המוכר ביותר הוא, להערכתי, 'עד מתי' של קורט וייל, שיר מלנכולי שחובר כדי להעביר בשידורי ארצות הברית אל מעבר לקווי האויב את השאלה עד מתי יימשך שלטון הרשע בגרמניה".
 
האם הקונצרט יוגש במתכונת של ערב שירים או שיהיה כאן בימוי מרומז?
 
"זה יהיה ערב שירים (לידֶר), ללא ספק ערב חריג בתכנית של סדנה אופראית, שמציגה כיתות אמן לאריות אופראיות והפקות אופרות שלמות. השונוּת חשובה מאוד לזמרי האופרה. מעבר לגיוון, בזמרת טקסטים פיוטיים בשפה שאינה שפתך העניין הראשוני הוא שככל שיריעת הידע של הזמרים רחבה יותר היא משפיעה על איכות הזמרה האופראית. והעיקר כאן הוא שכאשר הוא חשוף, ניצב על הבמה ללא איפור דרמטי, ללא תלבושות, ללא תאורת תיאטרון, הזמר נדרש להעביר לנו המאזינים תובנות ומסרים של טקסטים פיוטיים. והדגש בערב הזה הוא כמובן על ההגשה".
 
הקונצרט יתקיים ביום חמישי, 22 ביולי 2010, בשעה 20:00 במרכז המוזיקה תל-אביב-יפו. כרטיס: 70 ש"ח. להזמנות: 03-6812046.