אחד המרכיבים היוצרים את רושמו של מופע מסוג זה של זמרים פופולריים גדולים הוא הגוף המלווה את הכוכב ומשמש לו רקע חי מאוד. המרכיב המוכר הזה בונה לזמר את קתדרלת הצלילים סביבו ואת הדוכן שהוא ניצב עליו זוהר ובולט וחד פעמי. בדרך כלל, כאשר מדובר בנגנים המלווים אותו, הוא יזכור לתת להם קרדיט, ובמקרים רבים אף יפנה להם כמה רגעים של נדיבות שבהם יוכלו להשמיע "סולו" את כשרונם ולזכות בתשואות אישיות.
 
לא כן ביחס למרכיבים האחרים של הליווי הבימתי הווקלי או הכוריאוגרפי. אלה, זמרים וזמרות, רקדנים ורקדניות, נותרים אנונימיים. עד שלא ייצאו לדרכם העצמאית לא נדע את שמם. מוכר לי רק מקרה אחד שבו זמר גדול, פרפורמר ענק, מצא דרך לתת כבוד ראוי לליווי ואף יותר מכך. ליאונרד כהן, שנוקב בשמותיהן של שלוש זמרות הליווי שלו, ואף מפנה את הבמה להופעה סולנית של הזמרת המיוחדת שבהן, ששמה שרון.
 
הכוריאוגרפית מיכל הרמן מכירה את הנושא מכיוון שונה – זה של עולם הבלט והמחול, שבו יש סולנים שנוקבים בשמם ויש להקה או מקהלה של רקדנים "אנונימיים", גם אם שמותיהם מוזכרים בתכנייה. ביצירתה החדשה, שבכורתה הועלתה במסגרת פסטיבל "קליפה אדומה", היא מחברת את הקצוות על רקע פס קול מוזיקלי סוער שנרקד וכאילו מושר על ידי ארבע רקדניות, שאחת מהן היא הסולנית-הכוכבת.
 
היצירה נפתחת כששלוש רקדניות הליווי, בביצוען המרשים של מור נרדימון, מיכל צנקל וסתיו מרין, מכינות את הקהל לקראת הופעתה של הסולנית. היא מתבוששת לעלות אל הבמה, והשלוש נהנות מעוד כמה רגעי חסד ותשואות. ולפתע נשמעת תרועת החצוצרות המוכרת מתוך "אאידה" של ורדי, והיא, הכוכב הגדול והזוהר בשמי הפופ, שאותה מגלמת במלוא ההזדהות השחקנית-רקדנית אוריאן מיכאלי,  יורדת בצעדים מלכותיים אל הבמה (בניצול נפלא של נתוני האולם הקטן של תיאטרון קליפה).

 
"גלורי מאנסטר". צילום: גדי דגון
 
המתח האמנותי והיצרי מגיע לשיאיו המרגשים, והרמן משחררת לכוריאוגרפיה רעיונות המבהירים מהר מאוד שזאת לא יצירה קלילה שמסקרנת אותה, אלא התבוננות מעמיקה פנימה אל תוככיה המפלצתיים של הקבוצה, המגיחים מבעד לסדקים בחזות הנוצצת שלה, במהלכים קומיים לכאורה שמהר הופכים לדרמטיים, מאיימים ואלימים. אפילו אפשר לפענח את היצירה האנרגטית כביטוי מרתק של נושא אוניברסלי מובהק: היחיד המוביל רבים, עד שאלה קמים עליו ומורדים בסמכותו.
 
וזה בדיוק מה ששלוש הבנות המלוות עושות לכוכבת שלהן. הן מפרקות אותה בצעדים אלימים מבלי להפסיק את המחול. ההצגה חייבת להימשך, בהחלט, אבל את כבר לא תעמדי במרכז. זה מה שאתן חושבות, בנות, אבל אני עדיין הכוכבת כאן, היא עונה להן – ואלה הרגעים הגדולים של מיכאלי המרתקת, ושל חברותיה גם יחד. והקרב ניטש, ובמהלכו גם נחשפים הסדקים בחומת המורדות. הרי גם להן, לכל אחת, יש שאיפות. והמנצחת היא... סליחה, המפסידות הן כולן.
 
ושוב סליחה, המנצחת היא מיכל הרמן שיצרה מחול מרתק מאוד, בסיוע תאורת-שואו מסנוורת כהלכה של אסי גוטסמן, תלבושות של זוהרות של יערית אליהו, ובייעוץ אמנותי של אלון שוובה.
 
"גלורי מאנסטר", פסטיבל "קליפה אדומה", תיאטרון קליפה, תל-אביב