טל גורדון בתערוכה המשעשעת "הקברט המכאני" ובמופע המרתק "שרמנקה" במוזיאון ארץ ישראל
הקברט המכאני – מה מניע ומה מונע
אחד המכשולים הקבועים בלקחת ילדים לתערוכות במוזיאונים היא העובדה שאסור, לרוב, לגעת במוצגים, מה שמתסכל גם את הילדים, וגם את שומרי התערוכה, המגלים בדרך כלל פאניקה אמיתית כשאלה מתקרבים למוצגים. בדיוק מהסיבה הזו שמחתי לקחת את בתי ואת חבריה ל"ריקוד המכונה" במוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, תערוכה המזמינה את מבקריה, על טפם, לבוא ולגעת.
התערוכה, המוצגת בקומת התערוכות במרכז רוטשילד, כוללת שני מרכיבים. החלק הראשון הוא "הקברט המכאני", תערוכה בינלאומית שהתחילה את דרכה לפני 30 שנה באנגליה, הממקמת אותנו באולם תצוגה ובו כ-40 צעצועים מכאניים קטנים המופעלים על ידי הקהל בלחיצת כפתור. הילדים מתחילים לרוץ באולם וללחוץ על הכפתורים, מגלים מה בעצם מניע ועומד מאחורי תנועותיהן של הדמויות הייחודיות מלאות ההומור והמחשבה המוצגות בפניהם.
"איך מתנהגים בארץ זרה", יצירתו של האמן פול ספונר, מביאה בפנינו דמות איש יושב לשולחן על מה שהיה פעם קופסת משחק דמקה, כשכל לחיצת כפתור מביאה את חוט הספגטי מהצלחת אל פיו; "ג'ונגל עירוני" של פיטר מארקי, יצירה מרהיבה המייצרת בכל לחיצת כפתור את הפעימה האורבנית האופיינית הנוצרת מאינספור תנועות בעת ובעונה אחת; "הטווס" של קית' ניוסטד שנוצותיו נפתחות לאט לאט בלחיצות כפתור עד שהן פרושות כולן בפנינו, לשמחת הילדה המרגישה אחראית למראה המרהיב שנגלה בפניה.
וגם: "החיים לפני זהבה" - פיטר מארקי מביא לנו את סיפורם של שלושת הדובים רגע לפני אותו ביקור ידוע של גיבורת הסיפור; "איך לחיות מס' 17" של פול ספונר שחוזר אל הספגטי כשהוא ממקם אותו הפעם כמי האמבט של האיש הרוחץ, כשמשני ברזי האמבט יוצאים שני סוגי רוטב שונים. וזהו רק מדגם קטן מכמות המוצגים השנונים, המשעשעים ומעוררי המחשבה המוצגים בתערוכה, תוך שהם חוקרים את מה שנראה על פניו כתנועה שגרתית.
הילדים נוגעים, רצים ממוצג למוצג בלי שאף אחד יבקש מהם "לשמור על השקט", חווים, חושבים, מפענחים. גלגלי המכונות מזיזים את דגמי העץ הקטנים, ממחישים לילדים מה מניע ומה מונע, אלמנט שהשלכה נוספת שלו יזהו המבוגרים שבחבורה בחלקה השני של התערוכה, המופע "שרמנקה", מכונות על כנפי הדמיון, מופע סגור בחלל נפרד לצד חלל התצוגה הגדול, המתקיים אחת לשעה בכל מחצית השעה (ארבע וחצי, חמש וחצי וכו') ונמשך כ-25 דקות.
שרמנקה – מכונות מתעוררות לחיים
"שרמנקה" הוא מופע שכוכבותיו הן המכונות שיצר האמן אדוארד ברסודסקי, מתנגד פסיבי שהפך אילם מרצון תחת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, ויצר בתקופה זו פסלים שיכלו לבטא בתנועתם והבעתם את כל מה שלא יכול היה להביע הוא בקול רם.
האולם הקטן חשוך (אנשי המוזיאון לא ממליצים לילדים מתחת לגיל ארבע להיכנס), מצידו האחד מכונות ענק (לפחות יחסית לדגמים הקטנים שראינו קודם), מוארות בירוק, מצידו השני מכונות אחרות מוארות באדום, אנחנו יושבים בתווך על ספסלים וממתינים לתחילת המופע.
מכונותיו של ברסודסקי – שילוב של חפצים מהעולם הישן (מכונות תפירה של זינגר, גרמופונים, שעונים ישנים, פעמונים לרוב), ברזל מפויח ומגויד, עם דגמי עץ מגולפים של דמויות משונות, ספק אנשים ספק חיות - מתחילות להתעורר לחיים, וכל אחת מהן, בתורה, מספרת את סיפורה באמצעות תנועותיה והחומרים מהם היא עשויה, על רקע מוזיקה תקופתית, מקברט ועד בארוק.
"ריקוד המכונה" (תמונת יח"צ)
יציריו של ברסודסקי מתקתקים, מצלצלים, מסתובבים ומייצרים תנועה בלתי פוסקת המשתלבת למעין קרקס אפוקליפטי של מכונות ודימויים מן העולם הישן, טריגר מצוין המאפשר לנו לספר לילדים בלחש על דברים שאין סיכוי שכבר ייתקלו בהם בעולם ההווה.
"שרמנקה" היא ללא ספק הערך המוסף של התערוכה שראינו, ורוב הזמן, גם אם אינם מזהים את המסרים, הסימבולים והמשמעויות הנוספות המוצגים בפניהם, הילדים מרותקים, מתעניינים, נשאבים אל המראה הלא שגרתי ואל המוזיקה, אפילו יותר מן ההורים שנדמה כי מיצו די מהר את החוויה.
לראיה, אורי בת השמונה הייתה בתערוכה כבר פעמיים ותשמח לחזור לפעם שלישית, תומר בת הארבע נהנתה "להפעיל את המכונות", גיא, גם הוא בן ארבע, הכי נהנה "להפעיל את המכונות שאני הכי אוהב", וליקוש, עוד מעט בת ארבע, אהבה "את השחור הישן הזה".
"ריקוד המכונה" ("הקברט המכאני" - לכל המשפחה, "שרמנקה"- מגיל ארבע ומעלה, בתוספת 25 ₪ למחיר הכניסה למוזיאון). מרכז רוטשילד, מוזיאון ארץ ישראל, תל-אביב.