הצגת היחיד המפתיעה של יואב ברתל בתיאטרון הסימטה מגוללת את סיפורו הכואב של מרקיד ריקודי עם
מונודרמה מפתיעה
באחת ההופעות הבאות של "המרקיד", אני מקווה שיימצאו מתנדבים רבים מהקהל שיקומו ויצטרפו לשיעורי ההדגמה של יואב ברתל בתפקידו כמרקיד השרמנטי איתן הררי. בהצגה שבה צפיתי עשו זאת שתי יעלות חן, גברבר עגלגל אחד וקשיש קצר נשימה שברטל-הררי שם עליו עין מתחילת ההופעה וגרר אותו לריקוד האולטימטיבי שלו.
ככל שירבו המתנדבים, מכל גיל, צבע ומין, כך תגבר המשמעות המיוחדת של "המרקיד", יצירתם המשותפת השלישית של יואב ברתל ואביגיל רובין (אחרי "חומוס, צ'יפס, סלט" ו"חוויה מתקנת" שנוצרו עבור פסטיבל עכו בשנתיים שעברו). הפעם זאת מונודרמה מפתיעה שברתל עצמו כתב וביים יחד עם רובין שגם לימדה אותו לרקוד ויצרה את הכוריאוגרפיה להצגה.
הסיפור שברתל מגולל נראה פשוט למדי. איתן הררי הוא מרקיד, לפי דבריו, שעדיין מחכה להזדמנות הגדולה ולהכרה לאומית ביצירות הריקוד העממי שהוא ממציא לצלילי להיטים ישראלים (שנבחרו בעצה טובה של יחזקאל רז).
הררי הגיע לשיעור ההרקדה כמחליף למרקיד אחר, והוא מנצל את ההזדמנות שניתנה לו לווידויים על מקורות ההשראה שלו: אהובתו נועה, שאותה פגש בהרקדה שנקלע אליה במקרה, שלושה פלסטינים שקיללו קצין צה"ל כ"הומו!” ובמיוחד- חיילי המחלקה שלו.
אבל הפשטות הזאת היא מסכה מתוחכמת, וצעדי הריקוד הם סוג של אלטרנטיבה לישיבה קפואה מול קב”ן מסביר פנים (וזה התפקיד של הקהל, כדאי לזכור). כי כן, בכל צעד ובכל תנועה שהוא מלמד או מדגים הררי משיל מעליו שכבות עבות, וחושף את אמיתות דמותו ואישיותו, שנראו בהתחלה כאילו הגיעו מזולה עשנה בגואה ובסופו של השיעור התברר כי באו מהכאב.
שליטתו הפיזית המרשימה של ברתל בתנועה ובריקוד נרכשה במיוחד לצורך ההצגה הזאת, ותהליך הלימוד עיצב את מאפייני משחקו המצוין כמרקיד: תנועת רגליים רכה, הנפה חגיגית של הזרועות, ובעיקר הרצאת הדברים – שלעתים נראתה כמו היפ הופ בהילוך איטי.
כל זה מלווה בחיוך שרמנטי, מפתה מאוד, שברתל משגר לעבר הצופים היושבים בשלושת עברי הרחבה, שנדב ברנע האיר ברכות נעימה, ואשר בה הוא מרקיד את סיפורו של איתן הררי בצעדים של תום ושל התפקחות.