"רעידות אדמה בלונדון" – 5 מיליארד מיותרים
 
שלוש ורבע שעות, חמש מערכות, שלוש אחיות, אב אחד, שני בעלים ועוברי אורח  מאכלסים את העלילה האפית של מייק ברטלט, הנמתחת על פני 60 שנה כמעט, מ-1968 ועד 2025. המחזה, על חולשותיו בעיקר לקראת סופו, מותיר תחושות בטן כבדות עם התיאור המצמרר של עתיד כדור הארץ שניתן לסכם אותו במשפט שאומר המדען שבחבורה "כדור הארץ יכול לקיים מיליארד בני אדם בלבד. כבר היום חיים  פה שישה מיליארד", והמסקנה ברורה.
 
המחזה מרשים בזיקתו לדרמות קלאסיות, ובמיוחד ל"שלוש אחיות" של צ'כוב. אך אם שם תקע האב את בנותיו בפרובינציה, אצל ברטלט חל ניתוק מוחלט בינו לבין בנותיו. כאשר הבת השנייה, פרייה, מורה במקצועה, נכנסת להריון ונוסעת אליו, מציע לה  המדען הדגול במפגיע כי תעשה הפלה כדי  שלא תביא לעולם ילד שהשמים ייפלו מעליו, כי אסונות הטבע הצפויים יהפכו את העולם לתוהו.
 
האחות הבכירה, שרה, היא השרה לאיכות הסביבה בממשלת הקואליציה החדשה של בריטניה, ובעוד יחסיה עם בעלה מתערערים, מנסה תעשיין אחד לשחד אותה ולהעביר אותה לצד שלו. היא איננה יודעת שאביה נענה לפני 20 שנה להצעה מפתה דומה ושינה את מסקנות מחקרו לטובת חברות התעופה.
 
האחות הצעירה, ג'סמין, כלל לא הכירה את האב. “אין לה אלוהים", אבל יש לה סמים. ומבעד לענני העשן היא חושפת נפש רגישה ופגועה. העתיד לא נראה לה משמעותי לחייה, ויבוא מה שיבוא, היא תמשיך לרקוד בברים חשוכים.
 
אך כמו אצל צ'כוב, גם כאן האחות האמצעית, פרייה, היא הציר שסביבו נע כל המחזה, ולא מעט גם בזכות משחקה המרתק של אנה מדלי. פרייה נעה ונדה, איננה מוצאת מנוחה, מפוחדת, מבוהלת, מחפשת מוצא, אולי אובדני. בעלה נסע לשלושה ימים – היא איננה יודעת שהוא הרחיק לסקוטלנד אל אביה כדי לדעת מה הוא אמר לה שכך טלטל אותה וערער את נפשה.

"דם ומתנות" וורלוק (לויד אוון) וגרומוב (מתיו מארש), צילום: ריצ'רד יוברט סמית

פנורמה אנושית
 
כל זה מתואר בתוך פנורמה אנושית של עוברים ושבים כאן ועכשיו, של דמויות מהעבר ושל מצבים של העתיד, בכתיבה חדה מאוד, מדויקת במרבית התמונות, ובחיות מלאה שהבמאי הצליח להעניק לה בכל רגע נתון. גולד, שביים לא מכבר את הלהיט הגדול "אנרון" שב ומראה מה כוחו בהפקה המשותפת הזאת של התיאטרון הלאומי ושל קבוצת התיאטרון "הדלונג" שהוא מייסדה ומנהלה.
 
הוא העמיד את ההצגה באולם הקטן של התיאטרון הלאומי, בתפאורה ייחודית של מרים בות'ר, המורכבת ממסלול מפותל הנראה כמו בר במועדון, שהקהל יושב משני צדדיו, או עומד, והלהקה עוברת דרכו, רוקדת, שרה, מתפתלת וחולפת כלא הייתה. בנוסף, משני צדי האולם, בגובה, מצויות שתי גומחות רחבות ידיים שבהן, לסירוגין, מתרחשות התמונות האינטימיות יותר.
 
הבימוי של גולד, הקצב המצוין, המשחק הקבוצתי והאינדיבידואלי של השחקנים בתפקידים המרכזיים, התפאורה, הקרנות הווידיאו, המוזיקה ובעיקר הטיפול של ברטלט בשאלות הקיומיות יוצרים יחד הצגה נדירה בחוכמתה הבימתית והרעיונית גם יחד.
 
"דם ומתנות" – הדרמה של אפגניסטן
 
לפני שנה הועלה באנגליה מרתון בימתי ייחודי, "המשחק הגדול", שכלל מחזות שונים על אפגניסטן. עבור הבריטים מדובר בצרה צרורה שמעמידה באור נוגה למדי את טוני בלייר, כמי שכשכש בזנבו לפקודתו של הנשיא האמריקאי בוש. בימים אלה החל המרתון לרוץ גם בארה"ב ותחנתו הראשונה בוושינגטון.

 
"דם ומתנות", וורלוק (לועיד וורן)  וסעיד (פול ארדיטי), צילום: ריצ'רד יוברט סמית

אחד המחזות שהועלו במרתון היה  מערכון קצר בן 25 דקות של המחזאי האמריקאי ג'יי.טי. רוג'רס, שבינתיים התפתח והפך למחזה ארוך, כמעט שלוש שעות, המתאר תקופה של יותר מעשור, מהפלישה הסובייטית ב-1979 ועד הנסיגה הרוסית ב-1989, והשנתיים הבאות שהביאו לסוף המנדט של הסי.איי.איי האמריקאי לתמוך בחשאי במורדים אנשי המוג'הידין.
 
יקצר המצע לתאר את שפע האירועים וההתפתחויות הבינלאומיות סביב אותן שנים, ודי אם נזכור כי בארצות הברית הנשיאים היו אז קרטר, רייגן וג'ורג' בוש האב, בבריטניה הייתה מרגרט תאצ'ר ובברית המועצות היו אלה אנדרופוב, צ'רננקו וגורבצ'וב, שבין השאר גם החליט על הנסיגה של הצבא האדום, בחזרה אל עולם חדש של רוסיה והרפובליקות העצמאיות ושל אירופה חדשה, ללא חומה.
 
הרקע הזה כמעט ואינו מוזכר במחזה של רוג'רס אבל הוא נוכח בתודעה – וחיוני שכך יהיה - כמו גם האירועים הישירים הנוגעים באותה עת לאפגניסטן ולשכנתה ה"מעצמתית" פקיסטן, תחת שלטונו של הגנרל זיא שהפך מאויב הדמוקרטיה לידיד מסור של וושינגטון.
 
אבל המחזה אינו מטפל בחלונות הגבוהים – למעט תמונה אחת ביזארית וכמעט סאטירית בכיכובו של הסנטור הכל יכול מאריזונה, ג'פרסון בירץ'. המחזה שייך, אם אפשר לתאר זאת כך, לארבעה סוכני חרש: ג'יימס וורנוק, איש הסי.איי.איי האמריקאי, שכבר התנסה בחוויית הגירוש מאירן של חומייני; סיימון ג'יימס, איש סוכנות הריגול הבריטית; קולונל אפרידי, ראש הביון הפקיסטני, ומנגד דמיטרי גקרומוב, "נספח החינוך" בשגרירות ברית המועצות בפקיסטן.
 
אל אלה מצטרפים שני לוחמים אפגנים, עבדולה חאן המבוגר, וסעיד הצעיר, שוורנוק אמור לסייע להם בדולרים, תמורת מידע שיעבירו לו על המתרחש באפגניסטן ובין הכוחות היריבים שם. אבל מהר מאוד הסיוע הופך לחומרי יותר, ובשיאו מגיעים אל המורדים טילי סטרינגר.


"רעידות אדמה בלונדון", צילום: מנואל הרלן

ישראל כמשל
 
כל ההתפתחויות האלה מתוארות במחזה עם הרבה שנינות (רוסית) והומור (אנגלי) לצד חשיבות עצמית (פקיסטנית ואמריקאית). פה ושם, וללא הגזמות מיותרות הוא גם נוגע בחיים הפרטיים של גיבורי הדרמה, ובעיקר רוג'רס מיטיב ליצור הפוגות קומיות קטנות. למשל, אלה הנוגעות לסקרנות הטבעית של צעירי אפגניסטן להבין את המערב באמצעות להיטיו. בשלב מתקדם של הסיוע מתחנן סעיד שוורנוק יביא לו קלטות של "דוראן דוראן", אוליביה ג'והן-ניוטון כפי שהוא קורא לה, וציוד משוכלל להעתקת קלטות, תמורת סודות חדשים כמובן.
 
אחת ההברקות השנונות – ואולי לא לגמרי מופרכות -  שגררה צחוק רם של קהל המבקרים והמוזמנים בבכורה העולמית הרשמית, הייתה ההשוואה המפתיעה שעושה הקולונל הפקיסטני בין ארצו לישראל, כשהוא מגלה שהסוכן האנגלי הוא גם יהודי: פקיסטן היא הישראל של האזור הזה. אומה המוקפת באויבים מכל עבר. רוסיה, אירן, הינדוסטן. לוחצים אותנו, מבקשים להטביע אותנו בכינרת שלנו. כמו עמך, אין לנו מותרות של אמון בזולת. גורלנו נתון בידינו. אך ורק בידינו". 
  
בהמשך הוא שב ומטיח באנגלי: “אחרי ארבע שנות המאבק הזה נפקחו עינינו. אנו רואים עתה שאנחנו מדינה, מר קרייג, כמו ישראל שלך. בני עמך שורדים שם, משגשגים, בזכות סלע קיומם... אלוהים. האמונה שלכם היא המקיימת את בני עמך. היא המאחדת אתכם נוכח אויביכם".


"רעידות אדמה בלונדון", צילום: מנואל הרלן
 
וכך, דת ובידוד בתוך טבעת אויבים בוקעים ככוחות מאיימים, ומבעד למשל השנון הזה מזדקרת ועולה התמונה של עליית האיסלאם שרוג'רס מתאר אותה מבעד לתמרות העשן, לסכסוכי השבטים, להתערבות הכוחות הזרים ולסממני ההבנה הלקויה של המערב.  כשהמערכה  באפגניסטן מסתיימת, עבדוללה חאן האפגני, בעל הברית של המערב עד לאותו שלב, מנבא את העתיד להתרחש: "רק האיסלאם יטהר אותנו. האיסלאם האמיתי", וחותם בקריאתו הנואשת-זועקת "אללה הוא אכבר!”
 
האווארד דייוויס ביים הצגה נקייה, קולחת, שנותנת כבוד לטקסט ואיננה מתחכמת או מנסה לכסותו בנסים ונפלאות בימתיים. וזה עובד מצוין, לא מעט בזכות משחק ישיר ומדויק מאוד של לויד אוון בתפקיד וורנוק ולצדו מתיו מארש הנפלא כגרומוב, אדם ג'יימס המבריק כקרייג היהודי-בריטי, פיליפ ארדיטי כסעיד, ודמוסתנס קריזן כעבדולה חאן חכם ואנושי מאוד.