בן החייט שהפך לפלייבוי

"זו הייתה אהבה. הייתי מתאהב יום-יום. אני לחלוטין מאוהב בנשים. אני אוהב את חברתן, ותמיד יש סיכוי שאוכל לנשק אותן. אני מוצא את הנשיקה כחוויה מושכת מאוד. תמיד קיוויתי שיגיע גם כיבוש, מייחל לאותה משיכה גופנית, לאותה פליטה...". דברי טוני קרטיס.
 
לא פחות מאשר כל דבר אחר הוא היה צ'רמר מקצועי, מקסים בנות סדרתי חסר תקנה, מצויד במראה מצודד ובטונות של קסם אישי וכריזמה. יכול להיות שבגלל זה קרטיס, שנפטר בשבוע שעבר בגיל 85, לא קיבל את מלוא הקרדיט המגיע לו כשחקן. ברור שהקונוטציה הראשונה שעולה לראש בנוגע לקרטיס - במקור ברנרד שוורץ, בן למהגרים יהודים מהונגריה - היא סרטו "חמים וטעים" (1959).
 
הקומדיה העל זמנית המבריקה של בילי וויילדר (אף הוא יהודי, כידוע), על שני מוזיקאים (את השני גילם ג'ק למון) הנמלטים מהמאפיה לאחר שהיו עדים לרצח, מתחפשים לנשים ומצטרפים ללהקת בנות העושה דרכה ברכבת להופעות במלון בפלורידה. במהלך הנסיעה השניים מתאהבים בחברת הלהקה היפהפייה שוגר (מרילין מונרו). לקרטיס בעל הבייבי-פייס ולכוכבת הבלונדינית האולטימטיבית היה כבר רומן בחיים הרבה קודם לכן, בהיותם בני עשרה, ועל פי הביוגרפיה שלו היא גם הרתה לו והפילה.
 
אמנם "חמים וטעים" הביא לו את התהילה הגדולה והבלתי נשכחת, אבל נעשה לו עוול בכך שהוא כמעט לא ייזכר בזכות שורה ארוכה של סרטים נוספים, חלקם ראויים, בהם כיכב. למעשה, קרטיס הוא תוצר קלאסי של תור הזהב של הוליווד, אך ככזה פעל באופן עצמאי, שונה מהמקובל והצפוי משכמותו. עד כמה שזה נשמע מפתיע, הוא סירב ללכת ב"מסלול הבטוח" של "הכוכב היפה כובש לב הנערות", שהיה אך טבעי לו, ובחר להיות שחקן ורסטילי ולהמר על מגוון רחב של תפקידים בקולנוע. הוא גילם את הנבל, השתתף בקומדיות והוכיח שביכולתו להצחיק, כיכב בסרטי הרפתקאות, לא היסס לגלם תפקידי משנה  אך גם לא בחל במודל המתבקש, של גיבור רומנטי ממיס לבבות בנות. 
 
טוני קרטיס ומרלין מונרו מתוך הסרט "חמים טעים"

הוא היה אחד שבאמת עשה את זה לבד, בדרכו שלו. לאחר שראה את אביו החייט עמנואל עובד קשה לפרנסת רעייתו ושלושת ילדיו ברובע בו גדלו, ברונקס, ניו-יורק, החליט קרטיס כבר מילדותו שאין הוא יכול לסמוך על אף אחד פרט לעצמו.  חינוך פורמלי כמעט שלא היה לו, והוא טען שהיה תלמיד "בבית הספר לכאפות לפנים". דלות החיים בבית שילחה אותו לעולם-אולם האסקפיסטי של בית הקולנוע ושם, כשצפה בסרטים שהשכיחו ממנו את דלות הקיום, ניצת בו הזיק הראשון – רמז לבאות. קודם לכן הוא חווה טראומות ילדות לא פשוטות. קרטיס ואחיו הצעיר ג'וליוס, שהוריהם לא יכלו לפרנסם, נשלחו לבית יתומים, אך כעבור כמה שבועות הם הוחזרו לביתם. קצת לפני בר המצווה של טוני אחיו ג'וליוס נהרג בתאונת דרכים.
 
כשהתגייס לצי האמריקני ב-1945 התמודד עם סדרה של תפקידים ומלאכות, בהן גם משחק (בו הוכיח מצוינות יתר), כשהופיע במחזה בפני הצוערים בבית הספר של חיל הים באילינוי. עם שחרורו התברר לו שזכה בפריווילגיה: מלגת לימודים בבית ספר לדרמה. הוא נרשם לסדנה לדרמה בניו-יורק, לאחר אודישן מוצלח, ואט אט החל מופיע על במות תיאטרון שונות. המפנה לכיוון הקולנוע חל כשזומן אל מפיק העל ההוליוודי דייוויד או סלזניק וזה צ'יפר אותו בחוזה לשבע שנים באולפני "יוניברסל". משנת 1949 החל קרטיס להופיע בסרטים, בתפקידים קטנים תחילה, והפריצה חלה ב-1950, כששיחק במערבון "סיירה". באותה שנה נכון לו מערבון נוסף, רחב יריעה ובעל תקציב הרבה יותר גדול, "ווינצ'סטר 73", בו הופיע לצד אגדה הוליוודית, ג'יימס סטיוארט. 


טוני קרטיס (תמונת יח"צ)

ב-1959 באה כאמור התהילה, בזכות "חמים וטעים", ולאחר מכן המשיך קרטיס לעצב במו ידיו את הקריירה שלו, לפעמים בניגוד לעצות שקיבל. למשל, יעצו לו שלא לשחק בתור הסייד-קיק של קירק דגלאס ב"ספרטקוס" (1960), של סטנלי קיובריק, אבל הוא סירב ועשה את התפקיד. זאת לאחר שהשניים כיכבו בתפקידים מובילים בעלי משקל דומה רק שנתיים קודם לכן, ב"הוויקינגים".
 
במרוצת הקריירה שלו, הכוללת יותר מ-100 סרטים, רשם קרטיס לא מעט הצלחות בהן "בנו של עלי באבא" (1952), "הודיני" (1953), "טרפז" (1956), "טאראס בולבה" (1962), "היה שלום צ'ארלי" (1964), "המירוץ הגדול" (1965), "החונק מבוסטון" (1968), "הרוזן ממונטה כריסטו" (1975), "הטייקון האחרון" (1976) ו"סוף שבוע בקונטיקט" (1992). ואסור לשכוח כמובן גם את סדרת הטלוויזיה הפופולרית והמהנה (שהוקרנה גם אצלנו, עדיין בעידן השחור-לבן) "המשכנעים" (1971-1972), בה הופיע לצד רוג'ר מור ב-24 פרקים.
 
קרטיס אהב את הפרסום ושאר טובות ההנאה שהגיעו עם הצלחתו כשחקן. "הרגשתי שיש לי שני מקצועות", אמר. "האחד הוא להיות שחקן והשני – להיות מפורסם". הוא העדיף קומדיות על פני דרמות וסרטי פעולה. "קומדיה זוהי הדרך ההוגנת ביותר עבור שחקן להתפרנס", אמר. "אתה גורם לאנשים לצחוק, ואחר כך לבכות. הדרך המהירה ביותר להפוך דרמה לקומדיה היא להאיץ את מהירות הקרנתו".
 
אבל למרבה הצער, אורח חייו הסוער בהוליווד הצליח להאפיל על הקריירה המקצועית שלו, כאמור. הרומנים של קרטיס עם כוכבות רבות, בהן נטלי ווד (לצידה שיחק ב"מין והנערה הרווקה"), מרילין מונרו וג'נט לי (אשתו הראשונה שילדה לו בן ובת - ג'יימי לי קרטיס) תפסו כותרות גדולות לא פחות מאלה שקידמו את סרטיו.
 
בדיבוריו על תאוותו לנשים הוא היה נועז, בוטה, לא אחת גם גס. דוגמה לכך היא התבטאותו על מעלליו בצעירותו: "הייתי בן 22 כשהגעתי להוליווד,  ב-1948. היה לי יותר אקשן מאשר להר הגעש וזוב. גברים, נשים, חיות! כן, אהבתי גם את זה. השתתפתי במה שרציתי ולא השתתפתי במה שלא רציתי. תמיד הייתי פתוח בנושא זה". וכשנשאל בשנים האחרונות מהו סוד אריכות ימיו, השיב: "רוק פיה של בחורה צעירה". 
 
נער השעשועים ההוליוודי נישא ללא פחות משש נשים. אחרי ג'נט לי הייתה כריסטין קאופמן, גם ממנה היו לו שני ילדים. הבאה בתור לסלי קרטיס, שאף היא ילדה לו שני ילדים. ואחריהן, אנדראה סביו, ליסה דויטש וג'יל ונדרברג קרטיס, אשתו האחרונה הצעירה ממנו ביותר מ-40 שנה. בעניין זה התבטא קרטיס: "אין סיכוי שאמות כשלצידי אישה מבוגרת מספיק כדי להיות אשתי". אין ספק שהוא צדק.