לדבר פחות ולראות יותר
מסעה של המילה הכתובה מדף הספר אל בימת התיאטרון הוא הנושא שיעמוד במרכזה של סדרת המפגשים "ספרות על הבמה" עם הבמאית והיוצרת פרופ' רות קנר במוזיאון תל-אביב.
בחמשת המפגשים ישתתפו שחקני קבוצת התיאטרון של רות קנר שידגימו דרכים להתמודדות עם הטקסטים הספרותיים. כל אחד ממפגשי הסדרה יתמקד בנושא אחר: טקסטים שעוסקים באוכל, בבעלי חיים, או טקסטים של סופר מסוים, כאשר חלק מהטקסטים ומקטעי ההדגמה יוצגו בביצועי בכורה.
פרופ' קנר מלמדת משחק ובימוי בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. החל משנות ה-90, כשהחלה ליצור ולביים באוניברסיטה היא החלה לגבש תהליכי חקירה בימתית שחותרים להעמקת אמצעי ההבעה במשחק, בתנועה, בעבודת קול וצליל, ובביטוי דרך דימויים חזותיים. ב-1997 היא הקימה את קבוצת התיאטרון שלה שהעלתה בין השאר את העבודות "דיוניסוס בסנטר" (2004), על פי ספרה של תמר ברגר, "אצל הים" (2005) ו"גילוי אליהו" (2001) על פי ספריו של ס. יזהר ו-"פרשות רצח" על פי ספרו של מנפרד פרנקה ועוד. העבודות של קנר זוכות תדיר לשבחי הביקורת.
קנר, הנמצאת בימים אלה ביפן, בעיצומן של חזרות בטוקיו, מסכימה בשמחה לענות על שאלות המועברות לה באי מייל.
"כבר למעלה מ-20 שנים שאני עוסקת בעיבוד של חומרים ספרותיים לתיאטרון" היא עונה בתשובה לשאלה כיצד עלה הרעיון לסדרת ההרצאות. "זהו תחום יצירה שהולך ומתפתח היום בעולם התיאטרון הבינלאומי. יצא שיותר ויותר שואלים אותי – איך זה עובד? מה קורה במפגש הזה בין ספרות לבמה? וכנראה שהיגיע הרגע לענות לכל השואלים באמצעות המפגש 'ספרות על הבמה'".
מה קורה בפועל במפגשים, מה המינון בין הרצאה לבין קטעי משחק?
"אנחנו מציגים הרבה קטעי משחק - תהליכי העיבוד הבימתי חרוטים בהם, ולכן אפשר לדבר פחות ולראות יותר. בכל זאת – בין הקטעים – דברי הסבר וחשיפה של טכניקות העבודה. בכמה נקודות אנחנו מאפשרים לקהל לזרוק נתונים לשחקנים – זה אתגר אמיתי והנאה גדולה לשחקנים כשהם מצליחים להיענות לאתגר וליצור בו במקום אירוע תיאטרלי שמתבסס על הצעות הקהל".
"גילוי אליהו", צילום: שלומי בן עמי
יש הפתעות בתהליך הזה על הבמה או שהכל ידוע מראש?
"האירוע התיאטרוני הוא תמיד בגדר של 'הכל צפוי והרשות נתונה'. ובמיוחד בסדרת המפגשים בה הדגש הוא על הקשר הבלתי אמצעי עם הקהל. אנחנו מביאים למפגש קטעי יצירות שהם בנויים ומתוזמרים, אבל הצירופים שנוצרים במקום בין קטע משחק, שאלה מהקהל, דברי הסבר שנולדים מתוך שאלה והנחיות לשחקנים שנובעות מכל זה – מפתיעים אותנו בכל פעם מחדש".
מי קהל היעד של המפגשים האלה?
"כל המתעניין בספרות, בתיאטרון, או בקשר ביניהם".
הסדרה עלתה גם בירושלים בזמנו, איך הקהל הגיב?
"המפגשים בירושלים היו עבורנו הנאה גדולה. הגיע קהל נפלא עם סקרנות והבנה יוצאות דופן, ואנשים הגיעו באופן קבוע לרוב המפגשים, כך שנוצר קשר מתמשך עם חלק גדול מהאנשים שכבר הפכו להיות חלק מהעולם הבימתי של הסדרה".
התפקיד שלך בסדרה נראה כמעין חיבור בין בימוי לבין הרצאה
"כן. יש כאן פתיחת דלתות של חדר הבישול של היצירות, ובחדר הזה אני מתבוננת מחדש בסירים, במתכונים, בתבשילים התיאטרליים ומנסה ליצור בכל פעם מחדש רגע חי, שבו ההתבוננות המשותפת בתהליכי העבודה מניבה משהו חדש".
שירלי וטלי, "גילוי אליהו", צילום: גדי דגון
ניצוצות של טקסטים בלתי אפשריים
אלו טקסטים מדברים אלייך כיוצרת, מדרבנים אותך לעשייה בימתית?
"טקסטים שיש בהם אמת, תעוזה, עומק אישי. חשוב לי להביא אל הבמה טקסטים שיש בהם חקירה אקטיבית–ביקורתית של תופעות קולקטיביות בחברה שלנו. בדרך כלל אני מעדיפה לעבוד עם טקסטים שנכתבו בעברית – בגלל החיבור שלי ושל כולנו לשפה הנפלאה הזאת, ולעתים, עוסקת גם בחומר מתורגם, אבל זה אפשרי מבחינתי רק אם התרגום כל כך טוב עד שנדמה שהטקסט נכתב במקור בעברית.
"הפרדוקס הוא שבעודי עונה על השאלה הזאת, אני בעצם נמצאת בעיצומן של חזרות בטוקיו על מחזה שנכתב ומבוצע ביפנית, אבל זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל".
יש טקסטים שאי אפשר להעביר לבמה?
"יכול להיות שיש כאלה, אבל בכל פעם שניגשתי אל טקסט שנראה לי בלתי אפשרי - הבלתי אפשריות דווקא אתגרה אותי למצוא דרכים. ככל שהטקסט המקורי היה יותר 'בלתי אפשרי', כך הניצוצות שעפו מהחיכוך שלו עם שפת הבמה היו יותר עזים. אחד המפגשים של הסדרה מוקדש לטקסטים כאלה – מתחום הכלכלה, ההיסטוריה, הפילוסופיה ואפילו הפיסיקה. על פניו – אין להם כל קשר לתיאטרון או לאמנות, אבל כל אלה, באמצעות טכניקות תיאטרליות הפכו ליצירות בימתיות".
בין האורחות שלך בסדרה השנה נמצאות אמנית הקול ויקטוריה חנה והבמאית נעמי יואלי - ספרי על הבחירה
"שתי יוצרות שונות לחלוטין, ממש הפוכות, ואל כל אחת מהן יש לי הערכה אדירה. נעמי יואלי עובדת עם טקסטים אישיים – נשיים ומפיחה בהם נשמה בחריפות, בכישרון המדהים שלה לגלם דמויות ולהפיח בהן רוח אנושית, חכמה, מצחיקה. היא חוקרת בעבודתה טקסים של החברה הישראלית ויוצרת מחדש טקסי חיים על הבמה.
"ויקטוריה חנה היא אמנית קול. היא עובדת עם טקסטים ספרותיים ממקורות יהודיים עתיקים, ויוצרת מהם יצירות קול מכשפות בעוצמתן. בפיה של ויקטוריה המילים הופכות לממשות מאגית. לכבוד הוא לי לארח בסדרה שתי אמניות בעלות כישרון, מעוף ועומק וללמוד יחד במפגש משהו מסוד תהליכי יצירתן".
מפגש ראשון בסדרה יתקיים ביום שישי, 2 בדצמבר 2010 ב-11:00 במוזיאון תל-אביב לאמנות – "טעמה של עוגיית מדלן" עיסוק בטקסטים משלל תקופות וסגנונות הסובבים סביב אוכל. מחיר הסדרה: 350 ₪, מחיר למפגש: 80 ₪. כרטיסים בטל': 03-6077070.