אפוס, הפסטיבל הבינלאומי לסרטי תרבות ואמנות חוזר בשנה השנייה ברציפות. במסגרת הפסטיבל יוצגו סרטים עלילתיים ותיעודיים שקשורים ועוסקים בתחומי האמנות השונים: מוזיקה (פופולארית, ג'אז, קלאסית, אלקטרונית); מחול; ספרות ושירה; אמנות פלסטית; תיאטרון  - וקולנוע.
 
זוהי הזדמנות נדירה לצפות בהקרנות ישראליות ובינלאומיות, של מיטב יוצרי הקולנוע במגוון עצום של נושאים וסיפורים אישיים. ולפגוש גיבורי תרבות מתחומים רחבים תחת קורת גג אחת, ביניהם: לאונרד כהן, גוסטב ואלמה מאהלר, ז'אן מישל בסקיאט, צ'רלי היידן, גלן גולד, סינדי שרמן ועוד.

במשך ימי הפסטיבל יוקרנו כ-50 סרטים מכל רחבי העולם – אירלנד, אנגליה, ארצות הברית, גרמניה, הונגריה, ספרד, פולין, צרפת, קנדה, רומניה, רוסיה -  וכעשרה סרטים ישראליים.
 
הפסטיבל יארח השנה במאים, אמנים, ומפיקים ממדינות רבות, ביניהם הבמאי האנגלי טוני פלמר, שיעביר כיתת-אמן על עשיית סרטים ותחקירים על מוזיקה קלאסית ופופולרית ויקרין שניים מסרטיו – דרמה שבמרכזה פרדריק שופן וסרט תיעודי נדיר מאמצע שנות ה-70 על ליאונרד כהן.
 
במסגרת הפסטיבל יתקיימו אירועים מיוחדים בשיתוף הקתדרה עם ד"ר אסתרית בלצן, האוניברסיטה הפתוחה, מוזיאון תל אביב, משכנות- שאננים ירושלים, מוזיאון חיפה לאמנות.
 
מנהלי ויוזמי הפסטיבל: מיקי לרון וגידי אביבי.
 
 
סרטים נבחרים מהפסטיבל:
 
האמנות בזבל  (2010, ארה"ב) ברגע שעוד משאית אשפה מגיעה אל המזבלה הגדולה בעולם, בפאתי ריו דה-ז'נירו, עטים עליה ה"קטאדורס". "אנחנו לא אוספי אשפה, אנחנו אוספי חומרים למיחזור" מסביר אחד מהם את משמעות המלה. ואיך כל זה מתקשר לאמנות? כאן מצטרף לתמונה הגיבור המרכזי של הסרט, ויק מוניז, יליד ברזיל ואחד האמנים המצליחים בעולם כיום.
 
מאהלר בטיפול (2010, גרמניה) עלילתי- הבמאי פרסי אדלון ("קפה בגדד", "צוקר-בייבי") ובנו פליקס משתמשים בטיפול הפסיכיאטרי שעבר מאהלר אצל פרויד, כסיפור מסגרת לסיפור התאהבותם וחייהם המשותפים של שני בני אדם בעלי אופי ושאיפות שונות: גוסטב ואלמה מאהלר. את הסרט מלווה המוזיקה של המלחין הגדול.
 
ציפור על תיל (1974, אנגליה) - זהו "הסרט האבוד" על לאונרד כהן: הוא הוקרן פעמים ספורות בשנת 1974 ואז נעלם.  הסרט עוקב אחר מסע הופעות שערך לאונרד כהן בישראל ובאירופה בשנת 1972 וכולל, בין השאר, 17 משיריו המפורסמים.
 
ז'אן מישל בסקיאט, הילד הזוהר (2010, ארה"ב) בגיל 20 הוא היה הכוכב הגדול של האמנות בניו-יורק, בגיל 25 מכר עבודות במיליונים, בגיל 27 מת ממנת יתר. סיפור החיים המדהים של ז'אן-מישל בסקיאט כבר הפך לסרט עלילתי (בבימוי ג'וליאן שנאבל), ואילו כאן אנו פוגשים באיש – רבים יאמרו ילד – עצמו. "היה לי קצת כסף ועשיתי יופי של ציורים, עבדתי המון ועשיתי המון סמים, הייתי מתבודד ומגעיל לאנשים", הוא מספר בראיון לבמאית טמרה דייוויס שהיתה ידידתו של בסקיאט וכך זכתה לשמוע ממנו על חייו ולשחזר אותם.
 
הגאון שבפנים (2009, קנדה) 27 שנים עברו מאז מותו של הגאון המוזיקלי גלן גולד. סרטים רבים כבר נעשו עליו, אבל כולם התמקדו במוזרויות של האיש: בכפפות ובצעיף שלבש, בגלולות שבלע, בהתנהגות יוצאת הדופן - והחמיצו את העיקר: את האיש האמיתי ואת האמת הפנימית של הפסנתרן המדהים.
 
אני, דון ג'ובאני  (2009, ספרד) סרט עלילתי של הבמאי קרלוס סאורה - הבמאי הספרדי והצלם האיטלקי עטורי הפרסים, קרלוס סאורה וויטוריו סטוררו. בסרט מתרכזים השניים באיש שכתב עבור מוצרט את סיפור האופרה, הכומר לורנצו דה-פונטה, שבחייו מזכיר במידה רבה את הגיבור ההולל עצמו.
 
קלרה היקרה (2008, גרמניה) קלרה ורוברט שומן וחמשת ילדיהם הגיעו בשנת 1850 לדיסלדורף שבגרמניה, שם קיבל בעלה המלחין משרת מנהל מוזיקלי של התזמורת המקומית. אלה היו שנות הדעיכה שלו: המלחין המוכשר נכשל כמנצח וניסה להתאבד, ומת בשנת 1856. קלרה נאלצה להפסיק קריירה של פסנתרנית מצליחה ופופולרית, אך זכתה לנחמה ולסיוע כלכלי מהמלחין יוהאנס ברהמס.
 
צ'ארלי היידן  (2010, ארה"ב) "אני רוצה להגיע לאנשים שמעולם לא הלכו למופע ג'אז. אני רוצה לשלב סוגים שונים של מוזיקה ולהפגיש מוזיקאים שונים" אומר צ'ארלי היידן. אחרי יותר מ-50 שנות פעילות מוזיקלית הוא ממשיך לנסות לחדש, לשנות, להפתיע.
 
אורלי דיפון, רקדנית  (2009, צרפת) הבמאי סדריק קלאפיש ("כל אחד מחפש את החתול שלו", "פאריס" ועוד) ליווה את דיפון במשך שלוש שנים וצירף לתיעוד גם קטעי ארכיון, הרקדנית בצעדיה הראשונים בדרך הארוכה שתהפוך אותה לפרימה בלרינה ("כוכבת המחול" בגירסה הצרפתית של המונח) של בלט האופרה בפריז.
 
הגן  (2008, רוסיה) אפשר היה לקרוא לסרט הזה "גן הדובדבנים – הקומדיה", מאחר שהבמאי אובצ'ארוב טוען שהמחזה "גן הדובדבנים" נועד מלכתחילה להיות קומדיה, לא דרמה, וכי זו היתה כוונתו של צ'כוב עצמו. לכן, הוא טוען, העיבוד הזה נאמן למקור יותר מאלפי ההפקות של המחזה שנעשו עד היום ברחבי העולם.
 
הרב ודורותי  (2008, ארה"ב) - הוא פקיד בדואר, היא ספרנית, והם גרים  בדירת שני חדרים במנהטן. הזמן הוא שנות ה-60, והשניים מחליטים לקנות יצירות אומנות לא יקרות של אומנים לא ידועים. אחרי שלושים שנה של אספנות הצטברו בדירה כאלפיים יצירות אומנות – רבים מהאומנים המתחילים שמהם נקנו הציורים והפסלים הפכו למפורסמים ומצליחים והאוסף, התברר, שווה מיליונים. מה עשו בני הזוג? תרמו את האוסף לגלריה הלאומית לאומנות בוושינגטון.
 
האורח של סינדי שרמן  (2008, ארה"ב) - פול  האסגווה-אובראקר נהנה מהעבודה: בשנות ה-90 היתה לו תכנית טלוויזיה שבה יצא לאירועים המבוקשים של עולם האמנות הניו-יורקי ובעזרת מצלמה נסתרת קלט את כל הנלעג והמעושה שבעולם הנוצץ הזה. אבל אז קרתה לו תקלה נוראה: הוא הכיר את סינדי שרמן, אחת האמניות המצליחות ב"סצנה" הניו-יורקית, והתאהב בה.
 
סרטי הפסטיבל יוקרנו בין התאריכים 27-23 בנובמבר 2010 בסינמטק תל אביב,  ZOA (בית ציוני אמריקה) תל אביב, מוזיאון תל אביב לאמנות, מרכז סוזן דלל,  סינמטק ירושלים, סינמטק חיפה, סינמטק שדרות, סינמטק נצרת, סינמטק דימונה, ומרכזי התרבות של עמק המעיינות וקיבוץ ברעם.