בריאת עולם מתוקה

את קונצרט התזמורת הקאמרית הישראלית בליל אמש פתחה יצירה חדשה של ברוך ברלינר, "בריאת העולם" - פואמה סימפונית לקריין ולתזמורת. היצירה המצטטת פסוקים נבחרים מששת הפרקים הראשונים בספר בראשית, מ"בראשית ברא" ועד הבטחתו של אלוהים לנח: "וזאת הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ", היא מעין מוזיקה מאיירת טקסט.
 
הרבה רעש לא ליווה, אליבא ד'ברלינר, את תהליך בריאת העולם. לא האקורד המפוצץ של היידן, לא האקורדים הג'ונגליים של דריוס מיו ואפילו לא הדקדקנות של סשה ארגוב, המצטער,  במילותיו של חיים חפר שאדם נברא מלכתחילה. ה"בום הגדול" או ה"באנג" בתרבויות אחרות "לא עשו לו את זה". ההסתכלות של ברלינר היא רומנטית ובעיקר קומוניקטיבית. אולי הוא חשש מעוצמתו של הטקסט ההיולי, הטעון כל כך, שהוא מותר במתחמי הקישוט בלבד.
 
כך למשל, בריאת האישה מצלעו של אדם, קללת האל את האדם על כי אכל מן העץ האסור זכתה למוזיקה מעודנת עם סולו חצוצרה, יפה כמו האישה הראשונה, שאינה מתריסה, מוזיקה שפשוט מתעלמת מן הטקסט החמור "ארורה האדמה.... קוץ ודרדר תצמיח לך... בזיעת אפיך תאכל לחם... ושלחהו מגן העדן, לעבוד את האדמה אשר לוקח משם".
 
סיפור נוח היה אוורירי מאוד במוזיקה שלו. בעליית החיות לתיבה, חשבתי שאת הקריאה הענוגה והסימפטית של צבי סלטון בשפת המקור היה צריך להחליף בקולו של ז'ראר דפרדייה הצרפתי ואז הכל היה מסתדר. המוזיקה של ברלינר נשמעה כאילו נלקחה מפסי הקול של פרנסיס ליי, הצרפתי. הכל מתוק, וחביב, אפילו המבול. רק פעם אחת לאורך הדרך עלתה התזמורת על הקריין בעוצמתה. כשאלוהים שולף את הקשת שלאחר המבול כאות לברית. מוזיקה מתוקה, הקהל מרוצה.
 
אולי מן המתיקות הזאת שאבה קרין בן יוסף את ההשראה לפתיחת הקונצ'רטו השני לצ'לו, בדו מז'ור של היידן. הצלילים הראשונים בישרו על ניצוח רך, מאופק ומהוסס במובן הטוב של המילה. אפשר היה לדבר על היידן נשי ומעודן. אלא שזה נעצר מייד עם כניסתו הראשונה של הסולן, גריגורי ינובסקי. הוא נשמע כמי שבא מעולם אחר, עוצמה, מהירות נוכחות, ועימות מתמיד, אפילו בקדנצה  - שבה הוא מנגן לבד על הבמה -  עם המנצחת ועם עמיתיו המוזיקאים אשר על הבמה. יופיו של צליל הצ'לו אבד בעימות הזה, וחבל.
 
מכאן שהמבחן הגדול של קרין בן יוסף הצעירה היה בניצוח על הסימפוניה השביעית, הסימפוניה הכי רקידה בין תשע הסימפונית שחיבר בטהובן. אנו נוטים לייחס לסימפוניות את הצליל של התזמורת הגדולה ובכל זאת, בטהובן עצמו ניצח על תזמורות שמספר נגניהן היה קרוב למספר נגניה של התזמורת הקאמרית. קרין בן יוסף הובילה את התזמורת היטב לאורך הסימפוניה כולה ביד בוטחת והתזמורת הלכה איתה והתוצאה מבורכת.
 
לא הכל היה אחיד. קבוצת כלי העץ הצטיינה בעיקר בקטעי הסולו, שבטהובן מפזר בנדיבות, ובכל זאת היו רגעים של טוטי (כאשר התזמורת כולה מנגנת) שבהם לכלי הנשיפה ממתכת ולתופי הטימפני היה צליל נבחני מדי. אבל אלה נמוגו אל המכלול האחיד, הצליל העשיר וההקפדה שבהם התנהלה בן יוסף והובילה את התזמורת לסיום מנצח -  מנצחת מנצחת.
 
הערה אחת מקוממת שקשורה לאריזה של הקונצרט. התכנייה הייתה אמנם צנועה מאוד בממדיה אך הופיעו בה  צילומים וקורות החיים של ברלינר ושל הסולן ינובסקי ואילו מן המנצחת העומדת בראש התזמורת – התעלמו. המשפט המתבקש הוא למנצח גבר לא היו עושים את זה. נעלבתי!!!        
 
סדרת קונצרטי גאלה התזמורת הקאמרית הישראלית.  צבי סלטון – קריין. גריגורי ינובסקי - צ'לו. 25 באוקטובר, מוזיאון תל-אביב לאמנות.