ביאליק וטשרניחובסקי מתחת לבית השחי

"ערבי זמר עם נחום היימן", סדרה בת שישה מפגשים שתיערך במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים, תפגיש את הקהל עם יצירתם של משוררים ומלחינים שהשאירו חותם על תרבות הזמר של השפה העברית ובעיקר, עם דמותו החד פעמית של מנחה הסדרה, המלחין נחצ'ה היימן ("כשקוראים לי נחום אני מסובב את הראש לראות מי עומד מאחוריי").

היימן,  חתן פרס ישראל ומי שאחראי על נכסי עד כ"ניצנים נראו בארץ", "כמו צמח בר", "את ואני והרוח", "ריח תפוח אודם שני", "שיר אהבה ישן", "שירים עד כאן", "מרדף", "אנשי הגשם", "תפילת דייג", "החול יזכור", קמצוץ זעיר  מתוך למעלה מ-1,200 שירים שהלחין ועודנו מלחין.

את ששת המפגשים יקדיש היימן ("בן 77 עם ראש של בן 14") לנושאים "שיר ישראלי" - משירי אהוד מנור, שירים מסרטי קולנוע, שירים ששרנו בגן הילדים, משירי סשה ארגוב ומשה וילנסקי, "אלה חמדה ליבי" – שירים מן התנ"ך ומן המקורות, משירי "המטאטא" וה-"לי-לה-לו" (התיאטרון הסאטירי) ו"למרחקים מפליגות הספינות" – שירי ים, נמל ודייגים. במפגשים ישולבו שירה בצוותא עם סיפורי השירים, מצגות של צילומים היסטוריים וקטעי סרטים נדירים וקצרים שצולמו בראשית המאה הקודמת וקשורים לשירים וליוצריהם.

המון שאלות הכנתי לנחום היימן, אבל כבר מהתשובה הראשונה בה הסביר לי איך נולד הכינוי נחצ'ה, ברור היה שעדיף לתת לו ולסיפוריו היפים את הבמה כולה, ולהעביר כך את האווירה של סדרת הערבים שעל הפרק.
"הייתי ילד ברחוב בורוכוב 5 בתל אביב, מול גן מאיר", מספר היימן. "הילדים בשכונה שיחקו, כילדים, והיינו רביעייה של חבר'ה - יצחק לבני העיתונאי, אני, ועוד שתי בנות שהן היום פרופסוריות לפיזיקה באוניברסיטאות בארצות הברית - שנחשבה לחנונים, כי אנחנו היינו הולכים עם ביאליק וטשרניחובסקי מתחת לבית השחי כשהילדים האחרים שיחקו, כדרכם של ילדים.

"לאמא הייתה גיגית כביסה, פיילה כזאת מאבץ, מתכת מגלוונת, שעליה היא הייתה מכבסת, וגרנו בקומה ראשונה מול הרחוב, והיא הייתה תולה את הכביסה עם שני אטבים ענקים שתתייבש, ואז הילדים בשכונה התחילו לקרוא לי 'נחצ'ה פיילה'. ויום אחד הפיילה נפלה והתעקמה, ירד הפיילה, נשאר הנחצ'ה. זה הסיפור האמיתי".

וזה סיפור שיכול להוות דוגמה טובה למה שמצפה לבאי סדרת ערבי הזמר הקרובה?

"בהחלט כן, אבל זה קשור לקטע האישי. בכל ערב יש פינה של שירים שלי, שלושה או ארבעה, לא יותר מזה, ללא קשר עם נושא הערב, ובפינות האלה אני מספר את הסיפורים האישיים יותר. במרוצת הסדרה אני מספר יותר על אירועים שקשורים בחיי האנשים שעליהם אני מדבר ואת שיריהם אנחנו שרים".

השירים מהמחזמר של היטלר

מאיפה בעצם אתה מכיר כל כך טוב את כל הסיפורים שמאחורי השירים והיוצרים?

"אני חוקר זמר מאז שנולדתי. לתת לך דוגמה?  1932, ברלין. היטלר כבר בבונדסטאג, בית הנבחרים הגרמני, אבל עדיין לא בשלטון. אז הוא הוגה רעיון מטורף, הוא שולח את גבלס להר דוקטור סמבורסקי, אביו של המלחין דניאל סמבורסקי, ואומר לו ככה: תנועת הנוער הגרמנית סגורה בפני היהודים טוטלית. באוניברסיטאות שני סטודנטים יהודים על כל אלף גויים, מה שנקרא בלטינית 'נומרוס קלאוזוס', מספר חסום, והרעיון של היטלר היה לייצר מאפס תנועת נוער יהודית בלבד, ולהעמיד מחזמר על הבמה, שיעודד עלייה של יהודים לפלסטינה".

ממש ציוני לדוגמה

"חכי, זה רק תחילת הסיפור. אני מדבר על 1932, 1933, לפני 'ליל הבדולח'. האבא של דניאל סמבורסקי היה הרופא הידוע ביותר בברלין, רופא פנימי בעל שם בינלאומי, והוא הטיל על בנו בן ה-16 דניאל לכתוב את המוזיקה למילים של בחור יהודי אחר שכרגע ברח לי שמו. ואכן, כך היה. משפחת סמבורסקי תפסה את העגלה הזאת ועלתה ארצה, התיישבה בבן יהודה שטראסה שכל הייקים גרו בו בהתחלה.
 
"עוברים כמה חודשים, עולה לארץ גברת אחרת שקוראים לה מרגוט קלאוזנר שהקימה לימים את האולפנים המאוחדים, וגרה בית ליד משפחת סמבורסקי אותם הכירה עוד מברלין כמובן, ואז מגיע כסף ענק מארה"ב לסרט דוקומנטרי שיפאר את העשייה החלוצית, שנקרא 'לחיים חדשים'. למותר, אגב, לציין, שהכל מתועד, הפרטיטורה, כרזות הסרט, הכל. ואז היא פונה לדניאל סמבורסקי שיכתוב את השירים לסרט והוא שואל, 'כמה משלמים?', היא אמרה לו 'שתי לירות מצריות לשיר', שזה די הרבה יחסית, אבל הוא התעצל להלחין, לקח ארבעה שירים מהמחזמר הגרמני, עם שלושה מהם הלך לנתן אלתרמן שגר במאפו פינת בן יהודה קומה שנייה, והרביעי ליצחק שנהר שגר כמה בתים יותר רחוק, ואמר להם, 'תשמעו, אין לי כוח להתעסק עכשיו עם מרגוט, תכתבו את המילים ללחנים האלה'.
 
"ועכשיו הולכת ליפול לך המכה: השירים היו 'באה מנוחה ליגע', 'זמר הפלוגות', 'פנינו אל השמש העולה' ו'הך פטיש עלה וצנח'. אלה שירים שכולם חושבים שנולדו בארץ והם על הארץ והמנגינות הן מנגינות ישראליות – קדחת במיץ עגבניות! זה הכל מנגינות שבאו מגרמניה 1932. וזה דוגמה של סיפור שאני מספר בערבים האלה. הסיפור הזה כבר סופר אז לא אכפת לי לספר לך אותו כאן".

שירים למושבות הברון
 
"כל הנושאים של הערבים מורכבים משירה בצוותא – אני שונא את המילה 'בציבור' אז שירה בצוותא, ואני אולי המנחה היחיד בארץ שמנצח על הקהל ונותן לו לשמוע את עצמו במקום לצרוח במיקרופון – משולב בסיפורים, משולב בצילומים מתועדים ומשולב בעיקר – וזו הנקודה הייחודית שלי – בקטעי סרטים קצרים בשחור לבן בני מקסימום שתי דקות, שמוכיחים בעליל את כל מה שאני אומר ואת כל מה שהם שרים.

"את זה אני מקבל משיתוף פעולה מאוד הדוק יד ביד עם חברי הטוב ביותר יעקב גרוס שהוא בנו של נתן גרוס, שיחד עם אקסלרוד וברוך אגדתי הקימו את תעשיית הסרטים בארץ. האיש, יעקב גרוס, הוא משחזר של קרן שפילברג, סינמטק ירושלים, אוניברסיטאות ניו יורק, סינסינטי ואוקלהומה בארה"ב, והוא ממשיך במסורת של אביו נתן, ומשחזר לאט לאט את כל הסרטים הישנים שהולכים ונכחדים במרתפים חשוכים.

"אני זכיתי לכתוב את המוזיקה המקורית לסרטו 'אגדה בחולות' על תולדות תל אביב, ואם תעלי את זה ביוטיוב תראי שזה עבר את ה-124,000 צופים שצפו בצפייה מלאה. כתבתי את שיר הנושא ועכשיו אנחנו עובדים על כל מושבות הברון רוטשילד. עשינו את הראשונה על 'אום אל ג'אבל', שזה בת שלמה, והולכים הלאה, ראשון לציון, מזכרת בתיה, לאט לאט. זה שנתיים עבודה. לכל מושב אני מלחין שיר חדש. גם בת שלמה נמצא כבר ביוטיוב.

" יעקב ואני עובדים יד ביד. אני כותב לו את המוזיקה לסרטים הישנים והוא מספק לי את הסרטים. זה מעבר לחברות, הוא פשוט החבר הכי טוב שלי".

"נולדתי בלי אגו"

מאז 2002 היימן מנהל את "העמותה למורשת הזמר העברי", עמותה שהקים במטרה לשמר ולשחזר את ראשית הזמר העברי ויוצריו.  הוא עשה זאת בהתנדבות "בלי לקחת שקל אחד לכיסי משום סוג שהוא, לא משכורת, לא הטבות ולא כלום". אך לדבריו "אני משתדל עד כמה שזה ניתן, מבחינת הנושאים של הערב, לשלב גם שירים של יוצרי העמותה, יוצרים שאני בכנות מאמין שבלעדיהם ובלי התשתית שהם הניחו לא הייתי כותב אף תו אחד מ-1,200 השירים שהלחנתי עד היום ואני ממשיך להלחין".

לא קשה לזהות את המסירות והלהט הגדול שלך בכל מה שקשור להנצחת מורשת הזמר העברי, מה שכולל גם פרגון עצום מצדך ליוצרים אחרים וגם עבודה אינסופית. מה מניע אותך כל כך חזק שם?

"זה בדיוק מה שמניע אותי. אנחנו מדינה דפוקה ומזוינת, ואת יכולה לכתוב ככה מילה במילה, שלא נותנת כבוד ליוצרים הנפלאים שהיו בעבר, בניגוד לאנגליה, צרפת, אמריקה, גרמניה, ששם משרד התרבות דואג להנצחת יצירותיהם. אני אתן לך עוד סיפור אישי קטן, ומשם תביני למה אני עושה את זה. עזבתי את פריז אחרי שלוש שנים, בשיא ההצלחה שלי - כל גדולי הזמרים בצרפת הקליטו את שיריי, כולם, הכי גדולים - ונסעתי ללונדון ללמוד מוזיקה לקולנוע, אחרי שכבר עשיתי מוזיקה לאיזה שלושים סרטים מתוך אינטואיציה.
"זה היה בקיץ, אני בא עם הג'ינס שלי, מכנסיים קצרים - אני תמיד בג'ינס ולא מעניין אותי מה אנשים חושבים, מי שלא מוצא חן בעיניו שייצא - ונכנס מיסטר דוידסון, מנהל האקדמיה לסרטים, חליפה שלושה חלקים, כולל וסט, מזיע כמו סוס, פרח אדום בכיס שמאל וקופסה מעץ ביד. ניגש לתלמיד הראשון, פותח את הקופסה ואומר: Will you be as kind as to put your ego inside thank you.  כשהוא הגיע אלי אמרתי לו, I don't have one, I was born without one. לכן פתחתי את העמותה למורשת הזמר, ולכן אני מתמסר שישים אחוז מזמני למטרות העמותה, כי בשאר צריך גם להתפרנס. כמובן שסיימתי את הקורס בהצטיינות מופלגת והקופסה אצלי עם הקדשה...
 
"אני אתן לך דוגמה של איש ירושלים, ששרד היום כמשורר הלאומי היחידי, חיים גורי. עד שהגעתי אליו כשהוא בן 86 לא היה לו דיסק משיריו. אז זהו, זה אני. שתביני, קולנוע זו אמנות של טבעות שחייבות להשתלב לכדי שרשרת. אם אין שילוב אין סרט, ומי שיש לו אגו, שרוצה כל הזמן לשמוע את עצמו, אז הוא נשאר טבעת שלא משתלבת בשום מקום".
 
היד שעושה "נה"
 
העמותה למורשת הזמר העברי על פעילותה הענפה והאתר שלה, חמש סדרות זמר עברי שאתה מנחה בכל רחבי הארץ, הופעות, פרויקט מושבות הברון רוטשילד, ממש עכשיו תפסתי אותך בדרך לישיבת דירקטוריון אקו"ם, ואלה בטח רק חלק מהפעילויות שלך. אמנם ראש של בן 14 כהגדרתך, אבל בכל זאת בן 77. מאיפה הכוח?
 
"עוד סיפור אישי: שיעורי פסנתר, בין בורוכוב 5 לבורוכוב 1 ששם גר יצחק לבני העיתונאי המפורסם, מפקד גלי צה"ל לעתיד ואיש ספר מבריק. בית נמוך קומה שבו גרה המורה לפסנתר. להורים לא היה אז כסף ללמד אותי פסנתר, אז הייתי מתחבא בשבתות מתחת לחלון של המורה כדי לשמוע איך היא מלמדת. בשבת אחת בא כלב הזאב הגרמני שלה וקרע לי את חולצת השבת הלבנה היחידה שהייתה לי והמורה התנדבה ללמד אותי בחינם כי היה לה לא נעים, מורה ייקית כמובן.
 
"לשיעור הרביעי אני מתעורר, ולא מצליח לקום מהמיטה. פוליו שיתוק ילדים בכל הגוף, חוץ מהלב, חצי ריאה והראש. הטיסו אותי בטירוף לבית חולים עין גדי מול 'הדסה' ברחוב מזא"ה, ששם היו שלוש מכונות הריאה היחידות בתל אביב. זרקו אותי בתוך אחת מהן. שכבתי שנתיים וחצי נעול במכונת ריאות, והחלטתי שאני מחלים, והחלמתי, לחלוטין, בלי אף סימן, לא בגוף, לא בחוץ ולא בפנים. וזה קייס רפואי שמלמדים אותו היום בכל פקולטות הרפואה שבהן עוסקים בשיתוק ילדים. NH פוליו, ככה קוראים לזה כדי לא להסגיר את שמי, נחום היימן פוליו. הכוח הוא מבפנים כי אני מאמין שהכל בראש.
 
"אם ניפגש פעם אני אראה לך שתי אצבעות שלי עם צלקות לאורך כל הצד החיצוני. אני סיירת שריון לוחם, ובמלחמה עלה עליי מיג סורי ושתי האצבעות היו תלויות אחורה עם עצמות מרוסקות לחלוטין. הרופאים אמרו שבחיים לא אגע יותר בפסנתר, אחרי חודשיים הראיתי להם את ה'נה', וגם את היד שעושה את ה'נה'". 
 

המפגש הראשון בסדרת הזמר עם נחצ'ה היימן יתקיים ביום שלישי, 16 בנובמבר 2010 ב-20:00 במרכז מורשת מנחם בגין בירושלים. כרטיס: 50 ש"ח. מנוי לסדרה: 350 ש"ח. להזמנת כרטיסים ומנויים: 02-5652011.

*** עדכון מה-  31 באוקטובר 2010: בתו של  המלחין דניאל סמבורסקי, עפרה סמבורסקי-חמדת מתקוממת נגד דבריו של היימן: "חוצפה ושקר".