מחול - סרטו של שלומי אלדר בדרך לאוסקר?

סרטו של שלומי אלדר "חיים יקרים" נכלל בין 15 סרטי ה"רשימה הקצרה" של סרטים דוקומנטריים באורך מלא, שנבחרו מתוך 101 מועמדים לאוסקר. סרטה של יעל חרסונקי, "שתיקת הארכיון", לא הצליח לעבור את השלב הזה, אבל ברשימה עוד נציג "ישראלי", עמיר בר-לב. כעת המשימה היא להתברג בין חמשת המועמדים הסופיים

"שתיקת הארכיון" נשאר בחוץ

הספירה לאחור לקראת תחרות אוסקר 2011 נפתחה באקורד חיובי לישראל. "חיים יקרים", סרטו הדוקומנטרי זוכה פרס אופיר של שלומי אלדר, כתב ערוץ 10 לענייני רצועת עזה, דילג מעל הרף הראשון במסגרת ההתמודדות על מועמדות לאוסקר בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי באורך מלא.

הסרט נכלל ב"רשימה הקצרה" של 15 סרטים שנבחרו בשלב א' מבין 101 שהוגשו לתחרות, שמתוכם ייקבעו, בשלב השני, חמשת המועמדים הסופיים. נציין שלקטגוריית הסרט הדוקומנטרי יכול להגיש את סרטו באופן פרטי-עצמאי כל יוצר מרחבי העולם, אם היצירה עונה על מספר קריטריונים שכלולים בתקנון, כמו השתתפות בפסטיבלים בעולם, ציונים לשבח כאלה ואחרים, רקורד בינלאומי מצטבר וכו'. כל זאת, בלי להיות תלוי בבחירה בטקס אקדמיה מקומי, זה או אחר. ולכן, פרט ל"חיים יקרים", הוגש לתחרות גם סרטה של יעל חרסונסקי "שתיקת הארכיון", שלא חצה את המשוכה הראשונה.

בדרך להישג - הלא מובן מאליו - זכה "חיים יקרים" ברוח גבית מצד הקונסוליה הישראלית בלוס-אנג'לס, שניסתה לדחוף את מועמדותם של שני הסרטים הישראליים. נציגי נספחות התרבות בקונסוליה ניצלו את קשריהם בהוליווד וחשפו את היצירות הדוקומנטריות הישראליות באמצעות הזמנתם של חברי תא האקדמיה האחראים לסינון הראשוני בקטגוריה, להקרנות מיוחדות שנערכו עבורם באל. איי.

על הסינון בשלב הראשון מופקדים 15 חברי אקדמיה בלבד, שמקבלים את הסרטים לצפייה בבתיהם או מגיעים להקרנות פומביות. בשלב השני בוחרת את חמשת הסרטים שיעלו לגמר ועדה רחבה יותר שכוללת כבר מאות חברים מבין 6,000 פלוס חברי האקדמיה, המוזמנים לצפיות פומביות רשמיות של האקדמיה. ביקורת נמתחה בשנים האחרונות על השלב הראשון, בשל הענקת "כוח רב מדי" בידי מספר קטן של חברי אקדמיה, וכן על כך שהם צופים בסרטים בביתם ולא באולם קולנוע בנוכחות קהל.

פעוט פלסטיני הנזקק להשתלת מח עצם

"חיים יקרים" המרגש מתאר את המאבק להצלת חייו של פעוט פלסטיני מעזה, הזקוק להשתלת מח עצם, על ידי צוות רפואי מסור, בראשות ד"ר רז סומך, בבית החולים ספרא לילדים בתל השומר. זהו מאמץ ארוך ולעתים אף מייאש. לא מעט קשיים מוערמים על כניסת בני משפחתו לישראל של התינוק - שמחלה משפחתית תורשתית גבתה כבר את מחיר חייהן של שתי אחיותיו - על מנת לברר אם מישהו מהם מצויד בסוג הדם המתאים לו, כדי לאפשר את ההשתלה.

חיים-יקרים-יחצ.jpg

"חיים יקרים" (מתוך הסרט)

מעשי איבה תכופים בין החמאס וישראל, וכן פריצת מבצע "עופרת יצוקה" במהלך הטיפול, קוטעים שוב ושוב את הניסיונות להצילו. הסרט מיטיב לתאר את יחסי האיבה-אהבה של אם הפעוט, ראידה אבו מוסטפה, כלפי הישראלים, שמצד אחד מפציצים את בני עמה ומצד שני עושים מאמצים בלתי נלאים להצלת תינוקה. היא גם שטופת מוח וחרדה להפגין אמפתיה למיטיביה הישראליים, בגלל החשש של מה יחשבו עליה בעזה.

מה שמערער לחלוטין את תפיסת עולמה זוהי תרומת אב ישראלי שכול, בסך 55 אלף דולר, להצלת ילדה הפעוט. לתוך הסיפור הזה משתרבבת גם הטרגדיה, שאלדר דיווח עליה בשידור חי בעת "עופרת יצוקה", של ד"ר אבו אל אייש, רופא פלסטיני שעבד בבית החולים תל השומר, שבני משפחתו נהרגו ונפגעו בטעות בהפגזת צה"ל בעזה.

מתמודד "ישראלי" נוסף

ויש עוד נציגות "ישראלית" ב"שורט ליסט". מדובר בעמיר בר-לב, במאי הסרט "הסיפור של טילמן". בר-לב הוא למעשה בן מהגרים מישראל, שחי את רוב חייו באמריקה וישראליותו ניכרת בעיקר בשמו (בדומה לסטטוס של אורן מוברמן, במאי "השליח").

סרטו, שעורר סערה ציבורית והדים תקשורתיים רבים באמריקה, עוסק בפט טילמן, כוכב פוטבול אמריקני ב"אריזונה קרדינלס", שבחר בשיא הקריירה שלו לוותר עליה לטובת שירות בצבא האמריקני. רב"ט טילמן נהרג ב-2004 על אדמת אפגניסטן ממה שמכונה - בהגדרה המצמררת - "אש ידידותית". הצבא האמריקני הנבוך ניסה תחילה לטייח את העובדות ולטעון שמות הגיבור הנערץ מהזירה הספורטיבית נבע מאש אויב, בעת היתקלות איתו (עצם המפגש עם האויב היה נכון כשלעצמו, אבל לא נורתה מצידו אש, הוכיחו התחקירים).

סיפורו-של-טילמן-יחצ.jpg

"סיפורו של טילמן" (מתוך הסרט)

הסרט מתאר את מאבק בני משפחתו של טילמן לחשיפת האמת הכואבת ולהענשת האחראים בטיוח ובשקרים, בעוד הצבא, בשיתוף דרגים שונים בממשל, שהפרשה הזיקה להם - ניסו לצאת ממנה באמצעות הצגתו של טילמן כגיבור הרואי שנפל על מזבח הגנת האינטרסים האמריקניים.

הסרטים האחרים ב"רשימה הקצרה" (אגב, בניגוד לקטגוריית הסרט הזר, בנישה זו בצד שם הסרט מופיע שם הבמאי-יוצר שלו, ללא שם המדינה ממנה בא, שכן לא מדובר פה בייצוג לאומי) הם: Enemies of the People, בבימוי רוב למקין וטת סאמבת; Client 9: The Rise and Fall of Eliot Schpitzer, בבימויו של אלכס גיבני; Exit through the Gift Shop, בבימוי בנסקי; Gasland, שביים ג'וש פוקס; Inside Job, בבימוי צ'רלס פרגוסון; Genius Within: The Inner Life of Glenn Gould, בבימוי מייקל הוזר ופיטר ריימונט; The Loterry, שביימה מדליין סקלר; Quest for Honor, בבימוי מארי אן סמותרס ברוני; Resstrepo, בבימוי טים התרינגטון וסבסטיאן יונגר; This Way of Life, שביים תומאס בורסטין; Waiting for 'Superman', שביים דייוויס גוגנהיים; Waste Land ("האמנות בזבל", שינעל את פסטיבל אפוס לסרטי אמנות ב-27.11), בבימוי לוסי ווקר; William Kunstler: Disturbing the Univers, בבימוי אמילי קוסנטלר ושרה קונסטלר.

ובעניין משאבי האנוש

ההודעה על הבחירה של חמשת המועמדים הסופיים, תימסר ב-25 בינואר 2011 וטקס חלוקת פרסי האוסקר ה-83 יתקיים ב-27 בפברואר 2011 בתיאטרון קודאק בהוליווד. בשבוע שעבר פורסם גם כי מגזין "וראייטי", מחשובי עיתוני התעשייה ההוליוודית, הכתיר את סיכוי "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" להתברג לחמשת המועמדים הסופיים לאוסקר הסרט הזר - כטובים מאוד.

המגזין בחר מבין סרטי 65 המדינות שהוגשו לקטגוריה את 16 הפייבוריטים שלו, בהם סרטו של ערן ריקליס. אבל גם בקטגוריה זו קיים שלב של סינון ראשוני, שמותיר בתחרות תשעה סרטים, ואותו יצטרך "שליחותו" לעבור תחילה, כך שדרכם של הבמאי ריקליס והמפיק חיים מקלברג עוד ארוכה.

השניים, אגב, שבו לאחרונה מהוליווד, שם השתתפו בסבב פתיחת קמפיין האוסקר. הם הקרינו את סרטם לארבעה פורומים חשובים: הקרנה סגורה לחברי ועדת האקדמיה ההוליוודית הבוחרת; הקרנה במסגרת פסטיבל הקולנוע הבינלאומי AFI (של המכון האמריקאי לקולנוע); הקרנה בסיום פסטיבל הקולנוע הישראלי באל.איי; והקרנה לחברי תא העיתונאים הזרים בהוליווד, בוחרי מועמדי "גלובוס הזהב". על פי הדיווחים המגיעים משם, כל ההקרנות זכו בתגובות חיוביות במיוחד. אולי הפעם סרט ישראלי יילך עד הסוף.