עברי לידר מביא את עצמו נטו, לירז צ`רכי צלולה ותמה, אביתר בנאי קצת מאכזב וגם שרון חזיז עדיין לא ממש ממריאה. ולסיום - עוד קצת ניכור אורבני מטעם מטרופולין (עם חיזוקים מדנה ברגר).
אהבה זה כואב
עברי לידר - "זכיתי לאהוב" , הליקון
כמעט ארבע שנים אחרי "האנשים החדשים" מגיח עברי לידר עם סינגל מאלבום חדש – "זכיתי לאהוב", שיר שיהווה תפאורה לערבים רומנטיים רבים מספור. לידר אחראי למילים וללחן המופלאים, ומלווה את עצמו בפסנתר. ברקע נשמעת גם תזמורת שמוסיפה ארומה לשיר מקסים שטוען שגם אם אהבה זה כואב, זה כאב שמשתלם לחוות. "זכיתי לאהוב" ממשיך את הקו שאפיין את לידר באלבומיו הקודמים. זה שיר שקט, אטי, מלטף, נוגע שמתגבר לקראת סופו. עברי לידר, נכון לעכשיו, נוטש את האפקטים האלקטרוניים, ונותן לנו טעימה מעצמו. נטו.
קצת שרה ברחובות
לירז צ`רכי - "אל תפסיק", הד-ארצי
אחרי "עוד צהריים" מוציאה לירז צ`רכי את הסינגל השני מתוך האלבום הממשמש ובא – "אל תפסיק". מקצב הפלמנקו, מחיאות הכפיים והפסנתר שמלווים את קולה של צ`רכי מבליטים את הצלילות ואת התום שלו. הקול שלה ממכר. כמעט בלתי אפשרי להימנע מלהשוות שוב את צ`רכי לדודה ריטה. משהו בשיר הזה נשמע מוכר מאוד, מזכיר קצת את "שרה ברחובות". למרות הכל, זה שיר אהבה שמתיישב יפה על האוזן בגלל הקלילות והאווריריות שבו ובגלל ההגשה של לירז שכל כך נעים להתענג עליה פעם אחר פעם.
אחרי הכלבים - זאב ואיילה
אביתר בנאי - "הזאב והאיילה", הד-ארצי
"תחרות כלבים" של אביתר בנאי הבהיר שהוא חוזר ובגדול, אבל הסינגל החדש מבית היוצר שלו יוצר נפילת כעת "הזאב והאיילה" הוא מן משל שכזה על בחור ובחורה. היא האיילה, הוא הזאב או ההיפך. משחקי אהבה בינו לבינה. החזרה האינסופית כמעט על רצף המילים "את כל כך יפה / זה לא יאמן" לא מצליחה לגרום לשיר להפוך לקליט, ולא מצליחה לתפוס את האוזן.
מאמינה בעצמה
שרון חזיז -"אני בשבילי" , הד-ארצי
אח... הקול המעושן של שרון חזיז. אחרי שלוש שנים של דממת אלחוט מוזיקלית, היא חוזרת עם "אני בשבילי", שיר שכולו אמונה עצמית. חזיז, שאחראית כאן למילים מאמינה הפעם יותר מתמיד בכוח שלה וביכולות שלה. "אני בשבילי" קליט פחות מלהיטי העבר של חזיז דוגמת "קח אותי לשם" ו"הולכת ממך". גם אין בו שום דבר שלא שמענו כבר בתקופה האחרונה, הן מבחינת העיבודים והן מבחינת הסגנון. הוא טוב כיריית פתיחה, אבל כדי לתפוס מחדש את המקום שמגיע לה בזירה המוזיקלית, שרון חזיז צריכה לחמם קצת מנועים.
שתי עובדות זרות ברקע
מטרופולין - "לישון בלי לחלום", הליקון
"חזירים" היה הטעימה הראשונה ששיגרו מטרופולין, הרכב שמוביל עופר המאירי שבדרך כלל מורגל להיות מאחורי הקלעים. היה שם צליל אורבני, ניכור שמאפיין את תחילת המילניום השלישי. "לישון בלי לחלום" מתחיל קצת שונה, עם שירה של דנה ברגר (ששיתפה פעולה עם המאירי באלבומים האחרונים שלה) ורוני אלתר, אבל בהמשך צובר את השיק המנוכר והליטוש שמאפיינים את ההרכב הזה. שילוב קולותיהן של שתי עובדות זרות מהפיליפינים, שמספרות על מזג האוויר שהשאירו במולדתן, מעניק ממד נוסף לשיר. דנה ברגר מביאה מצידה עוצמה ועומק, והמיקס והעריכה של יועד נבו מחדדים את המסר החד והכואב.
מיכל בן דוד
12/01/2005
:תאריך יצירה
|