מחול - הרמת מסך: זוגיות וחוויות אישיות

רונית זיו על העבודה המשותפת עם רונן ותמי יצחקי, עפרה אידל ורותם תש"ח לקראת הרמת מסך

כמו שני דובי קוטב

בפסטיבל "הרמת מסך" שייערך זו השנה ה-21 הוזמנו בפעם השנייה מנהלים אמנותיים לעבוד עם היוצרים המשתתפים בפסטיבל ולסייע להם לגבש את עבודתם בטרם תעלה בפני קהל. תמר בורר, רונית זיו, רננה רז וסהר עזימי ינהלו אמנותית יוצרי מחול עצמאיים, מוכרים ומוערכים, שאינם משתייכים ללהקה ממוסדת. בסך הכל יועלו בארבעת המסכים 11 עבודות.

הכוריאוגרפית והרקדנית רונית זיו, מנהלת אמנותית את מסך 2 שיכלול שלוש עבודות: עפרה אידל תעלה את "זנבסוס" שבה תרקוד יחד עם בן זוגה רובי אדלמן; תמי ורונן יצחקי יעלו את "מה זה עשית?", ורותם תש"ח יעלה את "אנדרטאות".

"עפרה ורובי מביאים אינטימיות גדולה לבמה, זה תפס אותי נורא חזק", אומרת זיו, יוצרת מחול מוערכת שלה זו הפעם הראשונה בה היא מנהלת אמנותית. "קשה להביא דבר כזה, רק אנשים שעברו משהו יחד יכולים להביא משהו כזה לבמה. יש בזה בשלות, רוך וברוטאליות. במהלך העבודה יש משחק ילדותי ביניהם – הוא מושך לה בקוקו ולאט לאט זה מתפתח למאבק שהוא אלים יותר, מעין תחרות על שליטה, בלי אפשרות לרוך. יש דבק בין שתי הדמויות. גם בקומפוזיציה עצמה כשניסינו להפריד ביניהם, זה היה בלתי אפשרי. זה קשר גורדי של תשוקה וחיים. כמו במילותיה של עפרה: 'רוצה, לוקח, אין מצב לבקשה, חיזור ושיחה'. זו ממש משיכה ודחיפה וחיבוק ומשיכה בשיער, והם מביאים את זה לבמה".

במהלך העבודה מוצב על הבמה מסך וידאו באורך שני מטרים שעליו מוצגים קרחונים מופשרים. "במקום ללכת למאבקים ולתרבות של כאן, של ה-Middle East, הרקע שעפרה בחרה הוא רקע מרוחק שגם נמס. הם כמו שני דובי קוטב שמתנגשים אחד בשני".

"את עפרה לא פגשתי", מספרת זיו, "שמעתי עליה. ראיתי אותה בבית תמי לפני הרבה שנים. וכשנפגשנו ראיתי שיש לנו מה לדבר. הם אנשים פתוחים שבאו לעבור דרך וזה היה מעניין".

גן העדן האבוד של הזוגיות

תמי ורונן יצחקי, אף הם בני זוג בחייהם מעלים במסך 2 את "מה זאת עשית?". בעבודה הם מטפלים במיתוס הגירוש מגן העדן. "הרעיון היה לקחת את זה לכאן ועכשיו, לקחת את המיתוס ולהפוך אותו לריקוד", מבהירה זיו, "במהלך העבודה הם שואלים שאלות מה זה גן עדן ומה זה הפרי האסור והנחש, שנמצא כל הזמן. החלטנו שחיי בני זוג הם לרדוף אחרי ההבטחה 'טובים השניים מן האחד'. זה גן העדן האבוד.

"בספר 'כל השמות' של ז'וז'ה סאראמאגו יש דמות של אישה שנקלעת לשיחה עם ארכיונאי. היא שואלת אותו כמה אנשים מכילים זוג, והוא אומר שניים והיא אומרת שלושה – הגבר, האישה ומה שביניהם", אומרת זיו, "כאן הנחש שהוא בעצם כל דבר - הטעויות, השעמום, חוסר ההקשבה, המאהב/ת והחרטה בבחירה. כל הטעויות והדברים שעולים בדרך. מאותו הרגע, הרקדנים, שהם אנשים יפים, היו צריכים לעבור דרך. זה מתחיל מסצינה של זוג שחי יחד 20 שנה. גבר ואישה מנומנמים, והנחשה למרגלותיהם".

פילוסופיה על בירה במרפסת

רותם תש"ח מעלה במסגרת המסך של זיו את "אנדרטאות". השניים שיתפו פעולה ביצירות קודמות של זיו. תש"ח הוא גם אמן בוגר תואר שני בבצלאל, שרקד גם במקומות נוספים ובשנתיים האחרונות העלה עבודות דיבור על מחול בפסטיבל אינטימדאנס בתיאטרון תמונע. גם כאן הוא ממשיך את הקו הזה.

"בעבודה יש הרבה בלה בלה בלה", אומרת זיו ומעידה על תש"ח ש"הוא אמן מאוד מעניין. הטקסטים שהוא יצר מחברים בין הגבוה לנמוך. כמו ציטטות של פרויד, אפלטון ופוקו, עם שתיית בירות. העבודה מתחילה מהדימוי של ערימת חבר'ה במרפסת ששותים בירה אל תוך הלילה ומדברים פילוסופיה. המתח נוצר דרך סיפור אישי שאחת הדמויות מספרות על רומן הומוסקסואלי.

"זה טריו שבו כל אחד מהם מייצג משהו אחר", מפרשת זיו את העבודה אשר מזמינה פרשנות, "הבחורה היא הכי נמוך – האיד, העם. דמות נוספת היא האגו, שכל הזמן הולך לפסיכולוג, כמו קצת אנחנו, ורותם הוא הסופר אגו, מעין מרצה שעושה כל הזמן הקשרים וקושר אותם למצב האומה.

"זה יוצא נורא קומי. למעשה רותם יוצר אנדרטאות, ביקורת על התרבות הישראלית. מבחינת דימוי שפת הגוף הם כביכול מערבבים עיתונים ודבק. יש דיאלוג עם הקהל - זו הזמנה לחיבור. שאלת השאלות בעבודה היא האם המיתוסים האלה מייצרים חיבור ואינטימיות או ניכור?".

יוזמה שמפתחת את קהילת המחול

זיו מעידה כי לא נבחר נושא מראש למסך שבניהולה, אך היא קושרת בין שלוש העבודות. "זו תוכנית מאוד מגוונת על זוגיות וחוויות אישיות. בסופו של דבר יחסים עם העולם. הכל זה יחסים בינינו לבינם. אם זה שכנים, שכנים מעבר לגבול או כל דבר אחר. לתפיסתי אין אישי– גבר ואישה זה כמו שני עולמות".

"הייתי בשדה התעופה כשנילי כהן ממנהל תרבות הזמינה אותי לנהל אמנותית את היוצרים שבחרו בי", היא מספרת על ראשית דרכה בפרויקט,"בליבי אמרתי 'רגע, אני יוצרת, האם זה טוב או לא טוב?'. אני מחכה לטלפונים שיזמינו אותי לרקוד ופתאום מזמינים אותי למשהו אחר. נילי אמרה לי: 'כמו שאת מתייחסת לעבודות שלך, תתייחסי מהזווית שלך ולא כמנהלת אמנותית'. זה היה משפט מפתח שהלכתי איתו עד הסוף.

"יש ספקנות. אנחנו לא בחרנו מלכתחילה, האמנים הם אלה שבחרו מי ינחה אותם. אותי בחרו ארבעה יוצרים מוערכים. באיזשהו שלב כל המשתתפים עשו פרזנטציה משותפת ונתנו ליוצרים אפשרות להחליף מנהל אמנותי, מעין גלגל הצלה. זו יוזמה מדהימה להעביר את הניהול האמנותי לדור של יוצרים, זה מפתח את קהילת המחול ואת הדיאלוג ברוח עכשווית".

על העבודה עם היוצרים היא אומרת: "הדיאלוג איתי לא קל. אני מאוד מעורבת ויוצרת ריאקציות, לא לפי חוקים, אני שואלת שאלות ומתערבת. מאוד אמוציונאלית, לכאן ולכאן. אני הכי אוהבת שהם נעמדים מולי ואומרים 'כי זה מה שאני רוצה', ושם, ברגע ההתנגשות, נוצרת היצירה.

"מה שמעניין יוצרים זה שיאהבו אותם. ניסיתי לעבוד ממקום מאוד ברור ולהגיד מה אני חושבת. לפעמים זה נכנס לי לחלומות ואמרתי לעצמי 'די. זו לא יצירה שלך'. כל שבוע זה בום. היוצרים לוקחים את זה כל הזמן קדימה. אני רוצה לתת להם לעצב את זה בעצמם עד הפרמיירה", היא אומרת כשבוע וחצי טרם העלייה לבמה.

כיוצרת, זיו עובדת כיום על "עם כתוביות" עבודה לשלוש רקדניות, שעוסקת בשאלה האם אפשר לספר סיפור על משהו מהחיים, משהו קרוב. "יש לי שכנה שהיא זונה", היא מסבירה, "ונוצרו המון קטעים סביב זה. יש אוצר מילים שלם שהתפתח עם הרקדניות". בד בבד היא עושה עבודת תנועה להצגה "כלבים" של שלמה פלסנר ועידו בורנשטיין בתמונע.

"יצא ערב בו לכל עבודה יש נרטיב שמשלב בתוכו, בין השאר, את חידת השניים", היא מסכמת את מסך 2 בניהולה, "בעיקר סביב השאלה האם יש סיכוי להוריד את הקיר ולהתחבר. בכל מקום יש את הנחש הקטן שקם ומסכן. אם זה נחש, או הפחד שמוביל ומפיל מערכות יחסים. בכל שאלה יש את שאלת החיבור. וגם אני בתכנייה מסיימת בפנייה לקהל – 'וכאן מה יתרחש כאן – יהיה לכם חיבור?'". היא שואלת ומציעה: "כקהל, צריך לשכוח את מה שאתה יודע, לשים משקפיים ולהתחיל לעבוד".

מופעי "הרמת מסך" יתקיימו בין התאריכים 23 בנובמבר – 4 בדצמבר 2010 במרכז סוזן דלל בתל-אביב ובתיאטרון ירושלים.מסך 2 יעלה ביום רביעי, 24 בנובמבר ב-21:00 וביום חמישי ב-21:00 במרכז סוזן דלל בתל-אביב וביום רביעי, 1 בדצמבר ב-20:00 בתיאטרון ירושלים.