מתו צעירים

נתחיל מן הרעיון. רובו של הקהל היום, אליבא ד'מי שממונה על השיווק, אינו קונה כרטיס לקונצרט "סתם". הצהרה שפותחת בקרבו של החתום על השורות האלה את בלוטות הצער. הקהל קונה ל"שֵם", כלומר לאמן ידוען  ("סלבריקה" בלשונה של תיקי דיין), או לקונצרט שיש לו כותרת. אם הכותרת היא חוץ מוזיקלית, המצב משתפר.

אלא שהפעם, הכותרת והתוכן חד הם. "ארבעת המוצרטים המופלאים", הם ארבעה מלחינים  שחיו פחות או יותר בזמנו של מוצרט, איש מן הארבעה לא חי יותר מ-36 שנים. הארבעה הם יוזף מרטין קראוס, גרמני שהתמקם בשוודיה ומת בן  36 שנים, מוצרט עצמו, שהכיר את אירופה היטב ומת במולדתו אוסטריה בן 35 שנים, חואן כריסוסטומו אַריאָגַה, חי בספרד ומת בן 20 ויאן ווצלאב ווֹז'ישֶק, מלחין צ'כי שמת בן 34 בווינה.

הבחירה בארבעה אלו התבררה כנכונה שכן למרות שכולם חיו כאמור במעט באותן שנים, וגדלו על אותן מסורות מוזיקה, הרי שהתוצרים האמנותיים שלהם, לפחות אלו שנבחרו לקונצרט, מציגים מגוון סגנונות רחב, מניפה של טעמים,  ולמעשה, זני צמחים שונים בגן המוזיקלי.

היצירה הראשונה של קראוס "מוצרט השוודי" נכתב לזכרו של המלך גוסטב השלישי, מלך שנרצח בבית האופרה של שטוקהולם על ידי קושרים בשנת 1792, שהיא גם שנת חייו האחרונה של קראוס. (פרשת הקשר כנגד המלך, שימשה את ורדי באופרה שלו "נשף המסכות") אבל קראוס הוא נושאנו והוא מפתיע. ממתינות מהוססת של הכינורות היצירה הקצרה מובילה אותנו במה שמצטייר כחוסר החלטיות מכוון אל המשך דרמטי, כמעט מודרני בחשיבה.

הקונצ'רטו הרביעי של מוצרט, הוא כמובן היצירה היותר מוכרת על הצלילים ה"כפריים" בסוף היצירה והפיוט הבולט בפרק השני. עושר מלודי  של מוצרט בן ה-19 שחיבר את כל חמשת הקונצ'רטות לכינור בזה אחר זה ואחר כך לא שב יותר לסוג זה.

חואן אריאגה הספרדי יוצג בתכנית בפרק סימפוני אחד. למרות שמת בן 20 כזכור, הוא דווקא היותר מושמע מבין ה"מוצרטים". הפרק היפהפה הצטיין בעושר מתוזמר וסימן כבר בתחילת המאה ה-19, ראשית העידן הרומנטי, את כיוון ההתפתחות של המוזיקה האינסטרומנטלית.

הבחירה בסימפוניה אופ' 24 של ווז'ישק לסיום הקונצרט, היא נכונה שכן יש ביצירה סיכום תקופה. ווז'ישק שהלך לעולמו בשנת 1825, שנתיים לפני בטהובן, שלוש שנים לפני שוברט ו-17 שנים אחרי היידן, מסמן ביצירתו את המוזיקה של כל המלחינים האלה ויותר. בחירה בלתי שגרתית, המאפיינת את דרכה של תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית, הוכחה כדרך מוצלחת גם הפעם.

הסולן בתכנית זו הוא הכנר הראשון של התזמורת גלעד הילדסהיים. הילדסהיים שמר על מינון מוקפד של צבע כנרי ולא גלש לריגושים יתרים והמוזיקה רק הרוויחה. הצנע נותן למוצרט את הצבע הנכון ומאפשר למוזיקה לזרום. איפוק שהשתלם.

גלעד הילדסהיים, צילום: יח"צ

על הקונצרט ניצח שלו עד-אל, המוכר בעיקר כנגן צ'מבלו, מן הטובים והחשובים בעולם כיום ומי שבעבר ניצח בעיקר מן המקלדת על יצירות לאנסמבל או יצירות עם מקהלה וסולנים. עמידה לפני התזמורת היא חוויה חדשה יחסית שעוברת בצורה מוצלחת. הוא יודע להפיק מן התזמורת עבודת צוות משובחת שחושפת גם נקודות ראויות לשיפור, כמו גיבוש יתר של קבוצת הכנרים שבתחילת הקונצרט לא נשמעה בטוחה דיה. אבל כאמור, הסיכום הכללי קובע  ושָלֵו עד-אל יודע מה הוא רוצה ובעיקר יודע לגרום לנגנים להבין ולנגן את מה שהוא רוצה.  

מילה אחרונה על הקהל. שנים רבות לא ביקרתי באולם הישן והסימפטי בעין השופט. הקהל שמילא את האולם אינו מן המתלהבים, גם כאשר הפנים אומרות הנאה, הפעלת הידיים המוחאות כפיים מוגבלת מראש לזמן קצר בלבד, האם זוהי מסורת קיבוצית?

ועוד, בתוך הקהל נראתה קבוצה בולטת של צעירים. כמי שתמיד, בכל האולמות, מתבונן סביבו ומצטער  לגלות שהוא, ממרום גילו, אינו מצליח להצעיר את גילם הממוצע של הצופים, התקרבתי לחבורת הצעירים והצעירות בתקווה לשמוע חוויות קולחות. שמעתי חוויות אבל בגרמנית... צעירים מתנדבים בקיבוצי הסביבה. חבל.   
 
תזמורת נתניה – הקאמרית הקיבוצית, "ארבעת המוצרטים המופלאים", אולם הקונצרטים – עין השופט. 28 בנובמבר 2010.