להקת האם ולהקת הבת
 
יורמה קאוקונן וג'ק קאסידי היו בזמן אמת בכל האירועים ההיסטוריים שפליטי שנות ה-60 יכולים רק להיאנח ולהיזכר בהם בערגה מתרפקת. מהאייט אשבורי ו"קיץ של אהבה" בסן פרנסיסקו 67' ועד הפסטיבלים הפורמטיביים של אותה תקופה שתרמו לעיצוב דור הביט, תרבות הנגד, ההיפיז והקומונות: מונטריי, וודסטוק ואלטמונט באמריקה והאי ווייט בבריטניה.
 
הם עשו זאת כחברים בלהקת "ג'פרסון איירפליין" (וכאן נהוג להצמיד את הכינוי המיתולוגית), שבה שימש קאוקונן כגיטריסט סולו וליווי וקאסידי היה הבסיסט. גרייס סליק, סולנית הלהקה המופלאה ההיא, ומרטי ביילין, שחתום בטאבו כבעל זכויות היסוד להקמתה, ציינו לא אחת שהם כוחות יוצרים מהותיים שבלעדיהם "ג'פרסון" לא הייתה נראית ונשמעת כמו שנראתה ונשמעה.
 
במרוצת 1969, כש"ג'פרסון אירפליין" נאלצה לבטל מסע הופעות בגלל בעיות בגרונה של סליק וניתוח שעברה ואילץ אותה לא להשתמש בקולה למשך זמן מה, החליטו קאוקונן וקאסידי להקים מעין "להקת בת" לג'פרסונים, בעיקר כדי להמשיך את מסעות ההופעות החיות, אותן אהבו כל כך. כך למעשה עוצב הבסיס ללהקת "הוט טונה", לאחר שהשניים צירפו אליהם את גיטריסט "אירפליין" פול קנטנר (אגב, בן זוגה של סליק אז, ומאוחר יותר גם אבי בתם) ואת המתופף ג'ואי קובינגטון לסדרת הופעות לא מחייבת, ובהמשך גם חיממו את הופעות "ג'פרסון".
 
הלהקה - שהתבססה עם הזמן על קאוקונן וקאסידי וסביבם נגני רוטציה, והתחילה אמנם כברירת מחדל ולהקת קאברים פלוס ל"ג'פרסון" - הפכה עקב היענות הקהל להרכב מוביל בזכות עצמו עם חומרים מקוריים, בסגנונות מגוונים, מקאנטרי ופולק אקוסטיים ועד בלוז ורוק חשמליים ופסיכדליים. יחד עם זאת, "הוט טונה" לא הייתה תחליף ללהקת האם הנודעת (שבהמשך החליפה שם ופאזה ל"ג'פרסון סטארשיפ") והשניים המשיכו לתפקד במקביל גם בה, השתתפו בשמונת אלבומיה בין השנים 1965 ו-1972 ואף נכנסו איתה ל"היכל התהילה" של הרוק ב-1996.

קאוקנן וקאסידי (תמונת יח"צ)

בין היתר ניגנו השניים באלבומיה After Bathing at Baxters, Crown of Creation, Voulunteers ו-Surrealistic Pillow, מאלבומי הפסיכדליה היותר מובהקים, שבו הופיעו שני להיטיה הגדולים ביותר של הלהקה, Somebody to Love   ו-White Rabbit. באלבום זה גם התבטא קאוקונן באחד הקטעים האינסטרומנטליים היותר נודעים שלו, Embryonic Journey.
 
"הגיור: הטריפ החשוב בחיי"
 
להקת "הוט טונה" (קאוקונן, קאסידי, נגן מנדולינה ומתופף) מגיעה לביקור ראשון בארץ (לא מזמן חנכו כאן ביקורי בכורה גם חבריהם לדור החתרני-מהפכני ששינה בזמנו עד היסוד את עולם המוזיקה, אמני "שיכון הוותיקים" ג'ף בק ואוזי אוסבורן), בתזמון פיקנטי מתוכנן מבחינתה.

קאוקנן יחגוג  ביום ההופעה (ה-22 בדצמבר ברידינג 3 בתל-אביב) את יום הולדתו ה-70, לאחר שלפני כמה שנים התגיירו הוא ורעייתו, ואף קראו לבתם המאומצת - ישראל.     
 
"הייתי מגדיר את זה כטריפ הכי חשוב בחיי", אומר קאוקונן בריאיון אינטרנט, על הסוויץ' ליהדות. "אשתי ונסה ואני הפכנו ליהודים לפני כמה שנים ומאז אני מרגיש כמו אדם חדש וטוב יותר. לפיכך חשוב לי גם להגיע לישראל, ואני מרגיש כאילו חיכיתי כל חיי להזדמנות הזו וממש חסר סבלנות לקראת מועד ההופעה שלי אצלכם. למען האמת, היו בעבר מגעים בנושא בואנו לארץ, אבל זה לא הסתדר, מכל מיני סיבות. הפעם, אף אחד לא יוכל לעצור אותנו!".  

ג'אמים עם ג'ניס ג'ופלין

למעשה, עוד לפני "ג'פרסון", ובמקביל לפעילותם בה וב"הוט טונה", היו קאסידי וקאוקונן אמנים בולטים מוערכים, השתתפו בפרויקטים רבים ואף ניהלו דיאלוגים אמנותיים יצירתיים מעוררי קנאה עם שתי אגדות רוק מתות-נצחיות. 

קאסידי, בסיסט דומיננטי סקרן ששילב ביצירתו ג'אז, מוזיקה אתנית ואף השפעות ראגה הודיות, היה חבר קרוב של ג'ימי הנדריקס, הופיע איתו ב-1968, ניגן באלבומו הקלאסי Electric Ladyland ובא לידי ביטוי מיוחד בקטע Woodoo Child. בהופעות "ג'פרסון" הוא סיפק תצוגת תכלית ארוכה בקטע The Ballad of You and Me and Puneill, כשהוא מאלתר בכל הופעה מחדש והקטע אף פעם לא נשמע בדיוק אותו דבר כמו בגיג הקודם. 
 
קאוקונן, שהקליט 14 אלבומי סולו, הידוע שבהם Blue Country Heart (2002) שזיכה אותו במועמדות לגראמי, היה מעורב באלבום הבכורה המופתי של דייוויד קרוסבי וניגן פעמים רבות עם "גרייטפול דד". אבל הסיפור היותר הפיקנטי, מן הסתם, הוא היכרותו המוקדמת עם ג'ניס ג'ופלין, כשהייתה עדיין אלמונית לחלוטין. למעשה, השירים הראשונים שלה, שיצאו רק בבוטלגים, הוקלטו בסלון ביתו.     
 
"פגשתי בג'ניס לראשונה כשהיא הגיעה לסן פרנסיסקו ב-1964", הוא מספר. "חבר משותף הפגיש בינינו והתחלנו לדבר על המוזיקה שאנחנו אוהבים, והיא ציינה שברצונה להיות זמרת. אז היא הייתה כמובן אנונימית לחלוטין, אבל כבר מהדיבור איתה קלטתי שהיא בעלת קול מיוחד במינו וכישרון מבטיח יוצא דופן.
 
"היא באה לביתי כמה פעמים, עשינו יחד ג'אמים והיא הביאה איתה דפים עם טקסטים בלתי גמורים לשירים שהיא עבדה עליהם. דבר אחד הוליך לאחר והתחלנו להקליט את הדברים הראשונים שלה. בחלק מהדמואים אפשר לשמוע ברקע את אשתי הראשונה 'מתופפת' על מכונת הכתיבה שלה. אחרי זמן מה הבנו שיש ברשותנו שירים גמורים, אבל לא היה לנו כסף להקליט אותם באולפן ראוי או להפיץ אותם לחברות תקליטים מכובדות. כך שלא עשינו דבר עם ההקלטות האלה. אין ספק שג'ניס הייתה בן אדם מדהים וקול גדול".
 
היפים מבוגרים, היפים צעירים

"הוט טונה" פעילה כאמור מאז התפר שבן שנות ה-60 ל-70 ועד היום כהרכב בלוז-רוק-פולק-קאנטרי, כשנגנים שונים מתחלפים סביב קאוקונן וקאסידי, אבל למרות הוותק העצמאי והרקורד המקצועי בעל המוניטין הנצבר, של יותר מ-20 אלבומים (כולל אוספים) ואינספור הופעות, רוב ציבור חובבי המוזיקה עדיין נוטה לשייך ולזהות את השניים עם חללית האם, "ג'פרסון אירפליין". "אני מניח שאנשים מחבבים נוסטלגיה פופולרית ולכן זוכרים את ההרכב המפורסם יותר", מגיב על כך קאוקונן. 
 

להקת "הוט טונה" (תמונת יח"צ)


כאשר יסדתם את הלהקה, האם מעבר להופעות וכתחליף זמני ל"ג'פרסון" היה לכם קונספט אמנותי ואג'נדה?
 
"הפרויקט של 'הוט טונה' נולד כמעט מייד, בימים ה'אפלים' של מסעות הרוק'נ'רול, בהם נהגנו ג'ק ואני לחלוק פעמים רבות חדר, ולא רק שלא הייתה אז בכלל טלוויזיה בכבלים, ברבים מהמקומות בהם התאכסנו לא הייתה טלוויזיה בכלל. ההופעות של 'איירפליין' לא היו ארוכות כמו הופעות הלהקות היום, והייתי חוזר למלון כשהיה עדיין מוקדם לישון,  ומצד שני גם לא היה מה לעשות בערים הקטנות האלה בהן היינו לנים. אז התחלתי להראות לג'ק וללמד אותו את האלמנטים של הפולק-בלוז שתרגלתי לבד. כך הרכבנו את מה שהפך לחומר האקוסטי של 'הוט טונה'. התחלנו לעשות מיני-הופעות משלנו בתוך הסטים של 'איירפליין', ואנשים אהבו את זה, כך שהתפתחנו ל'הוט טונה', כהרכב עצמאי".
 
במשך שנות פעילותכם הרבות התפתחתם באיזשהו אופן, שיניתם סגנון,  התנסיתם בטרנדים חדשים, או ששמרתם על הבלוז והרוק'נ'רול הישן והטוב שלכם?
 
"אני חושב שפיתחתי את הסגנון האישי שלי כתוצאה מחוסר היכולת שחי ללמוד דברים חדשים באופן מושלם, אבל ה'בעיה' הזו הציבה אותי במקום טוב לאורך השנים. אני מכיר הרבה חבר'ה שמסוגלים לעשות מוזיקה באופן שהמאסטרס עשו, בנוסף לדברים שהם עושים בסגנון האישי שלהם, אבל אני הייתי כל כך להוט לעלות לבמה ולהופיע עם החומר שלי, כך שלא לקחתי לעצמי את הזמן ללמוד דברים אחרים כראוי".
 
איך היית מגדיר את ההבדל בין התפקוד שלך כמוזיקאי ב"ג'פרסון" לבין זה שב"הוט טונה"?
 
"אני מניח שההבדל המהותי הוא שב'איירפליין' הייתי בעיקר נגן גיטרה מוביל, והשירים נכתבו על ידי כל חברי הלהקה. ב'הוט טונה' אני בפרונט, גם מבחינת הכתיבה ואני גם מבצע את השירים כזמר. מה שהופך זאת להבדל גדול".
 
מי הקהל שלכם כעת, האם ברובו הוא מורכב מבני גילכם ודורכם, או שאתם רואים גם פנים צעירות בין הצופים?
 
"אני חושב שהקהל שלנו מעורב למדי. קצת מכל דבר. היפים מבוגרים, היפים צעירים, מעריצים של 'ג'פרסון', חסידי בלוז וקאנטרי. כור היתוך אמיתי".
 
"הוט טונה" יופיעו ביום רביעי, 22 בדצמבר 2010 ב-21:00 במועדון הרדינג ג' בתל-אביב. 
                  
לרכישת כרטיסים