"היום לתקן נחשבת מילת גנאי "
 
מילים כמו מהפכה, חתרנות, תיאטרון אופוזיציוני ושאיפה לתיקון הן חלק בלתי נפרד מהאני מאמין של אבי גיבסון בראל – במאי, שחקן, יוצר, מנהל אמנותי ויזם אמנותי, אחת הדמויות הבולטות בקהיליית הפרינג'.  
 
גיבסון, כפי שקוראים לו כולם, 34, הוא אקטיביסט של תיאטרון, שמונע מתוך תחושת שליחות ובעירה ליצירה ולפעילות למען יוצרים.  "יוצר צריך לפעול בזיקה לחברה שבה הוא חי ולנסות לתקן את החברה שבה הוא חי. היום לתקן נחשבת מילת גנאי בומבסטית אבל אני חושבת שזה התפקיד של האדם היוצר. הוא לא יכול להתעסק רק בעצמו, בבועה של עצמו, הוא צריך לעבוד מתוכו ומחוצה לו".
 
בימים אלה מציינת ההצגה האחרונה שביים, על פי המחזה מאת יוסף מונדי "זה מסתובב", כשנתיים. מבחינתו של גיבסון זו הצגה שלישית בטרילוגיה הבודקת את יחסי הכוח  בין האינדיבידואל לחברה דכאנית  אחרי "אסקוריאל"  על פי מחזהו של מישל דה גילדרוד (הצגת השנה בפרינג' לשנת 2006)  ו"מרד המתים" בעקבות ארווין שואו  (2007).

לדבריו, "'אסקוריאל' זכתה בפרסים והייתה חתרנית בצורה שלה אבל נעימה לקהל בתכנים  ואז הגיעה 'מרד המתים' שהייתה מאוד בוטה ומקומית וזכתה להתנגדות מאוד גדולה. 'זה מסתובב' היא שילוב –המשך- התפתחות ביצירה שגם בודקת את המקום של היצירה, את הצורה של היצירה את עבודת השחקן  ואת הגבולות שלה".

                               "זה מסתובב", צילום: יוסי צבקר
 
למה בחרת ביוסף מונדי?
 
"מבחינתנו מונדי הוא אבי מחזאות הפרינג' בישראל ובאיזשהוא מקום במחזות שלו ובפרט ב-'זה מסתובב' יש ביקורת חריפה מאוד על הממסד והשלטון וגם האופן שבו הוא מחבר הדמויות המפגש יוצר קונטרסט או קונפליקט או דרמה מאוד מרתקת". 
 
שני גיבורי המחזה המקורי של מונדי הם שני חולי נפש המשוכנעים שהם קפקא והרצל. בעיבודו של גיבסון שניהם עובדי מנגנון שמדכא אותם  והם נמצאים בתא להסתכלות ממושכת כאשר קפקא מייצג את איש הרוח  וההומניסט והרצל והמזכירה המפקחת עליהם מייצגים את היהודי החדש הפועל בכוח הזרוע.
 
"שאלת הרלוונטיות לימים אלה היא מהותית והיא באה לידי ביטוי ביצירה", אומר גיבסון, "ההצגה מאוד אלימה אגרסיבית ובוטה. זה תיאטרון אופוזיציוני ששואף לאתגר ולערער את הסדר הקיים גם בצורה וגם בתכנים. זה דבר שנמצא מתחת לפני שטח אצל מונדי ובעיבוד החדש שלנו חתכנו את המחזה ושכתבנו וכתבנו מחדש ופה הקרדיט לאמיר אוריין, היועץ האמנותי. אנחנו מאוד מעריכים ומכבדים כל מחזה שאנחנו נוגעים בו אבל אני נוטל לעצמי את חופש היצירה לקחת את המחזה ואת הטקסט למקום שאני מאמין שרלוונטי לימים אלה. אני חושב שיצירה צריכה לעורר למחשבה".

"אסקוריאל", מקור:www.hasimta.com 

יד ביד עם אמיר אוריין

אזכור הקרדיט לאמיר אוריין אינו מקרי. גיבסון הוא בוגר לימודי משחק ובימוי בתיאטרון החדר של אוריין והוא עובד בשיטת המעגל הפתוח שפיתח אוריין. בקהיליית התיאטרון והקולנוע הישראלית לא מעט הם בוגרי תיאטרון החדר (רונית אלקבץ, שולי רנד, סמדר יערון, אלון אבוטבול הם מן השמות הבולטים ויש עוד רבים -ה. א. ב.) אבל שיתוף הפעולה של גיבסון בראל עם אוריין נמשך עד היום, והוא אולי ממשיך דרכו המובהק ביותר של מורו. "הגעתי לאמיר בגיל מאוד צעיר ושם הגעתי לעולם שלם של קהילה, יצירה, דרך וכנות ומאז אנחנו הולכים יד ביד והוא מלווה את כל היצירות שאני מביים", הוא אומר.
 
"תיאטרון החדר זו אסכולה שגידלה  יוצרים רבים ומשמעותיים בחברה הישראלית. זה תיאטרון שפועל מתוך קבלה, סובלנות ותיקון. שיטת העבודה מבוססת על חיפוש אחר אמת בימתית, אהבת האדם ושימת השחקן במרכז החוויה.  בעולם שכולו נגוע בפירוטכניקה וזפזופים בערוץ 2 שממלאים לנו את התודעה האדם קצת הולך לאיבוד והחדר מנסה לחזור בחזרה אל האדם, אל הבסיס. עשייה מתוך ייעוד מסוים ושליחות".
 
מה זו בעצם שיטת המעגל הפתוח?
 
"השיטה מבוססת על חוויה אישית מיידית. אנחנו נותנים ביטוי למה שקורה לאדם ברגע נתון בזמן ההווה של ההצגה. זו לא עבודה מונוטונית- רובוטית והיא לא באה ודורשת מהשחקן לשחזר את מה שהוא עושה בכל ערב כי זה לא אפשרי וגורם לניוון. העבודה על פי השיטה מאפשרת לשחקן ביטוי לחוויה האישית המיידית שלו. אם בקטע מסוים הוא משחק עצב ובזווית העין משהו מצחיק אותו יש לו את הזכות לתת ביטוי לצחוק הזה מתוך כנות ומודעות ולשנות את ספר הבימוי.
 
"למשל- אני נמצא באולם בכל ההצגות שביימתי ויש לי דרך מסוימת להגיע אל רגע ההצגה, דרך הכנה מאוד מדויקת שכוללת  חימום, התרגעות,  בדיקה של קטעים. ההצגה תמיד נמצאת בפיתוח. 'זה מסתובב' עולה כבר שנתיים ובכל פעם מחדש ממשיכים לפתח את היצירה".
 
לשרוט את ההיסטוריה
 
רבים השחקנים המתנסים במקביל גם בבימוי מגיל צעיר ולהיפך, אבל גיבסון הוא  גם מנהל אמנותי מגיל צעיר מאוד. כבר בשנות התשעים ייסד וניהל את מה שהפך למוסד תל-אביבי ידוע -  ערבי במה פתוחה במועדון הבלקוני בנחלת בנימין, שנתנו במה לכשרונות צעירים. אחר כך היה שותף לייסוד מוסד מיתולוגי של ממש- ערבי יום הזיכרון האלטרנטיביים בתמונע (עם שהרה בלאו). בפסטיבל עכו האחרון ניהל את מתחם תיאטרון הרחוב (ביחד עם ינון צפריר) ואלה רק ציוני דרך מרכזיים.
 
משמעותית לא פחות הייתה עבודתו  כמנהל אמנותי בתיאטרון הסימטה – עד לפני כמה חודשים החליף בתפקידה את עירית פרנק במשך שלוש שנים ועל התקופה הזו זכה לשבחים רבים מעמיתיו ואף לתמיכה בעצומה שעליה היו חתומים כ-400 יוצרים ואמנים שרצו שיישאר בתפקיד.
 
"יש רצון תמיד לשרוט את ההיסטוריה וגם כשאתה מנסה להוביל תופעות חברתיות תרבותיות, כמו הטקס האלטרנטיבי ליום השואה,  אתה צריך לכוון לעשות טוב לאנשים שאתה אתם באותה סירה. בעולם התרבות יש הרבה לכלוך ורשע ולכן המון פעמים צריך שדברים ייעשו למען האדם היוצר ולמען הזכות של האדם היוצר לעשות דברים שנכונים לו, ואני לא מדבר על עצמי במקרה הזה  אלא על קהילת היוצרים.
 
"במה פתוחה בבלקוני פעלה שמונה שנים, מדי יום ראשון, זו מחויבות שאי אפשרות לתאר אותה  - אתה כבול שמונה שנים בלי להפסיק והיא נתנה מקום ובמה להתפתחות לאלפי יוצרים שחלקם נמצאים היום בנוף התרבות והעשייה.
 
"אין רגע יותר מזוקק, יותר נקי, מלראות בן אדם שעולה בלי מניעים נסתרים אלא מתוך האני והיצירה אל מול העולם ולראות אותו עומד ברגע הזה אין רגע יותר מאושר מזה. כיוצר אני מבין את צרכיהם של היוצרים".
 
משחק, בימוי, ניהול אמנותי – למה אתה נוטה יותר?
 
"אני עושה את מה שצריך לעשות בזמן הנתון. גם בניהול אמנותי יש יצירה כי יש ליווי אמנותי ואני כמובן לא יכול ללא היצירה וכשיש לומר משהו לעולם צריך לומר אותו גם אם העולם לא יקבל אותו אלא יתנגד לו. יוצר צריך ליצור מתוך שליחות וייעוד מסוים וכשאתה מגדיר את הייעוד שלך ואת השליחות בא ומשפיע קדימה ומנסה לעשות טוב לעולם".
 
כשהוא מדבר על "העולם" הוא אינו מדבר בעלמא . נדבך נוסף בפעילות של גיבסון הוא הקמת תיאטרון אורתו-דה  ב-1996 עם ינון צפריר ויפעת זנדני צפריר, שבו הוא אחד השחקנים ויועץ אמנותי. ההפקה המצליחה ביותר של "אורתו-דה" היא "אבנים" שנוצרה בהשראת פסל "מורדי הגטאות" של נתן רפופורט וזכתה בפרסים בינלאומיים רבים והפכה אף להצגת הדגל של משרד התרבות  ומשרד החוץ.

"אבנים", צילום: רועי כהן
 
"בכל הפעולות שעשיתי גם עם הפעילות של תיאטרון אורתו-דה ברחבי העולם, אנחנו מגיעים לקהלים גדולים ורחבים בעולם מתוך רצון להידברות להכרות לפתוח את עצמנו. המילה שליחות היא מוטיב שחוזר בכל מה שאני מנסה לעשות. והמון פעמים צריך לשלם את המחיר בגלל זה".
 
איזה מחיר למשל?
 
"היו מבקרים שהתנגדו ליצירות שעשיתי בגלל שהן היו בוטות מדי, אגרסיביות מדי, חריפות מדי. כשעבדתי עם בתיכון שז"ר ביימתי עם תלמידים את 'פרגודים' של ז'אן זאנה על הכיבוש הצרפתי באלג'יר והייתה אמירה על הכיבוש הישראלי. יצאה כתבה במקומון שתקפה אותי ובית הספר דרש לצנזר קטעים מההצגה. בפסטיבל בת ים לתיאטרון רחוב תיאטרון אורתו-דה ותיאטרון החדר יצרו את המופע 'המכונית' של אמיר אוריין וביקשו מאתנו לעצור את זה. בסוף העלנו את המופע מול פסטיבל עכו.
 
"גם ב-'מרד המתים' וגם ב'זה מסתובב' יש פעמים שקהל בוחר להתנגד להצגה ובשיחות אחר ההצגה הוא כועס. 'מרד המתים' הותקף על ימין ועל שמאל וההצגה עוררה סערה ודיונים וכעסים וגם אהבה. כשכולם אוהבים אותך יש בעיה, כשכולם שונאים אותך יש בעיה כשיש דיון-  סימן שמשהו נכון קורה".
 
"במרד יש יופי"
 
מה חסר לדעתך בתיאטרון בארץ?
 
"הייתי מוותר על החנפנות של היוצרים לקהל. התופעות המרכזיות פשוט נגסו כמעט הדחיקו לגמרי את התופעות האלטרנטיביות  בישראל - פני הדור כפני הכלב והדעה חסרה. הייתי רוצה שעולם התקציבים יעבוד לא על בסיס כמותי אלא על בסיס איכות. אני חושב שצריך לטפח את הדור הצעיר ולפתוח דלתות ליוצרים צעירים, להתנסות ולאפשר להם גם להיכשל ולא ליצור תחושה שהכישלון יגמור אותך ואם לא תהיה כמו כולם אתה לא תהיה. אל תהיה כמו כולם.  צריך לעודד את המרד כמו שאלבר קאמי אומר, וגם במרד יש יופי והמרד זקוק ליופי. בקיצור אנחנו מדברים על מהפכה".
 
אתה מדבר על הדחקה של  התופעות האלטרנטיביות אבל למשל הטקס האלטרנטיבי ליום השואה שאתה ממייסדיו הפך לכמעט בון טון של כל מוסד תרבותי בחגי ישראל – טקסי זיכרון אלטרנטיביים, סדר אלטרנטיבי, תיקון ליל שבועות אלטרנטיבי וכיוצ"ב
 
"כל תופעה אלטרנטיבית או אופוזוציונית לאורך זמן תהפוך לקואליציונית. היום הטקס האלטרנטיבי הוא לא אופוזיציוני אלא חתרני. כשהתחלנו עם הטקס הזה בתמונע במשך שלוש שנים המשטרה ניסתה לסגור אותו וטומי לפיד יצא נגדו. עכשיו  צריך למצוא תופעות אופוזיציוניות חדשות. העניין הוא שהתופעות האופוזיציוניות בתרבות הישראלית הן מעטות מאוד. יוצרים מפחדים -  שלא יתנו לך תקציבים, שלא תהיה מקובל וכו' וכו'".
 
ועל מה אתה עובד עכשיו?
 
"יש כיוונים לפרויקט בתהליך פיתוח, יצירה אישית בשיתוף עם מרטין מוגילינר שאתו ניהלתי את הבלקוני. זה פרויקט של תיאטרון אורתו-דה. חומר מקורי ויצירה אישית שלי כשחקן ויוצר ואנחנו כותבים ומביימים ביחד".
 
ועוד משהו?
 
"להמשיך. להמשיך להיאבק, ולפעול ולאהוב, לפעול מתוך אהבה". 


"זה מסתובב" תעלה בתיאטרון הסימטה בימים שני ושלישי, 20, 21 בדצמבר 2010 ב-21:00 בתיאטרון הסימטה. "אבנים" תעלה בתיאטרון הסימטה ב-6 בינואר ב-20:30 בתיאטרון הסימטה. "אסקוריאל" תעלה ב10, 11 בינואר 2011 בתיאטרון הסימטה