מחול - כלבת עם מסרים חברתיים

אניה בוקשטיין על תפקידה ב"כלבת" ועל המסרים החבויים בסרט האימה הישראלי הראשון

קונספט מדליק וחדשני

סרט האימה הישראלי "כלבת" מאכלס חבורה נכבדה של כוכבים בעלי קבלות בקולנוע שלנו, אבל לכל אחד מהם מזומן בו תפקיד אפיזודי לא גדול במיוחד לפיתוח דמות בשרנית, ומרביתם אפילו לא חוצים את קו הסיום של הסרט כשהם בחיים.

כל זה לא הפריע לאניה בוקשטיין, משחקניות "כלבת", ולדבריה היא נענתה בשמחה לאתגר. "אני באופן אישי מאוד אוהבת אנסמבל, בעיקר כשהוא מורכב משחקנים טובים", היא אומרת. "מבחינת הקונספט חשבתי שזה סרט מדליק וחדשני. אהבתי שהוא ספידי, שיש בו אקשן ומתח, והוא גם הצחיק אותי. מה גם שבחיים לא יצא לי לשחק בסרט כזה, ואנחנו כל הזמן ברדיפה אחרי תפקידים טובים. אז לא הייתה לי התלבטות בכלל".

את מכירה את סרטי ז'אנר האימה האמריקאי, כמו "צעקה", "אני יודע מה עשית בקיץ האחרון", "יום שישי ה-13", "ליל המסכות" וכו'?

"אני לא חובבת הז'אנר הזה באופן עקרוני, אבל יצא לי לראות סרטים מהסוג הזה. אפשר לראות גם ב'כלבת' שהבמאים למדו את הז'אנר טוב מאוד. אבל יחד עם זה, יש בסרט משהו מאוד ישראלי. אולי השפה הקולנועית של הבמאים באה מתוך הכרת הז'אנר האמריקאי, אבל במה שעשיתי בסרט, וגם כשראיתי אותו על המסך, לא הרגשתי לרגע שאני צופה בסרט אמריקאי או במשהו שלא בא מתוך המדינה שלנו".

כאמור, יש הרבה דמויות בסרט של אהרון קשלס ונבות פפושדו. פסיכופת אלים (ירון מוטולה) כולא בבור בשמורת יער נטושה בחורה צעירה (ליאת הר לב), ואחיה (הנרי דוד) מנסה לחלץ אותה. במקביל - היערן מנשה (מנשה נוי) מגיע ליער עם אהובתו הצעירה (אפרת בוימולד) ומחפש אחר כלבתו שברחה. למקום נקלעת גם חבורת טניסאים צעירים (רן דנקר, עפר שכטר, אניה בוקשטיין ויעל גרובגלס). המחפשים את מגרש הטניס באזור וכן שני שוטרים דני (ליאור אשכנזי), שנזרק מהבית על ידי אשתו (אפרת רייטן) ויובל (דני גבע), המבצע מעשי קונדס שמרגיזים את שותפו. החבורה הזו נקלעת לסדרה בלתי נשלטת של מעשי אלימות רצחניים.

הדמות שמגלמת אניה בוקשטיין, עדי הטניסאית היא אישה צעירה, אבל קשוחה וחזקה שמאוהבת בחשאי בדמותה של יעל גרובגלס.

"כלבת" אניה בוקשטיין (תמונת יח"צ)

אניה, הדמות של עדי היא פמינסטית?

"בהחלט. בלי שהיא יודעת - מה שמניע אותה זה להגן על החברה שלה מול הדמות הזו של הגבר חסר המעצורים. היא לא דופקת חשבון וגם כשהיא ליד הגברים באוטו, בדרך ליער, ברור לגמרי שהיא יותר חזקה מהם".

כמו ב"הסודות" (סרטו של אבי נשר בו היא כיכבה לצד מיכל שטמלר) גם כאן את עושה דמות שיש לה קשר אינטימי עם בחורה. זה סוג של אתגר?

"לא, אין פה שום עניינים, הכל פה מרומז והסיטואציה מאוד עדינה. כשאני אעשה את זה בפעם השלישית, ותהיה טרילוגיה, אפשר יהיה לפתוח את הנושא לדבר על איזו כרוניקה".

"אלימות היא מידבקת"

מהי תגובתך על החלטת הצנזורה להגביל את הסרט לבני 16 ומעלה?

"אני לא מבינה את זה. זה מקומם ומרגיז. הלוואי שהמצב היה אחר. מי שיש לו רגישות לז'אנר לא חייב לראות, לא מכריחים אף אחד לראות משהו שיעשה לו רע. מה גם שהסרט לא סתמי אלא נושא מסרים, יש בו מהלך מאוד יפה שבו רואים איך אנשים מתהפכים וכל הטירוף יוצא מהם. יש בסרט כל כך הרבה חוכמה ודברים שחשובים גם לצעירים, כמו למשל כמה אלימות יש בחברה, שצריך לדעת להיזהר מפניה. ברור שהסרט מדבר על החברה שלנו ועל כך שהאלימות היא מידבקת, וכשהיא משתחררת – זה מסוכן. כשמסתכלים על הסרט מהזווית הזו, מבינים הרבה מאוד דברים".

הבמאים דיברו אתכם, השחקנים, על כל התובנות האלה?

"היו המון חזרות שבהם היה דיבור עם הבמאים על הצדדים הקומיים של הסיפור וגם על האלימות המתפרצת הזאת, שמתחילה להיות כמו כדור שלג, ועל הטירוף. הרי לכל דמות קורה שם משהו. בסופו של דבר לכל אחד יש אפיון משלו".

איך זה לעבוד עם שני במאים, אחד אומר אקשן והשני קאט?

"הם נסגרו על עצמם לפני, הם צוות לעניין. בשבילי זה היה מדליק, עוד חוויה. מכל דבר אפשר לקחת משהו. מכל אחד מהם היה לי מה לקחת והם היו מצחיקים, כמו ילדים נרגשים כאלה".

בשורה התחתונה, איך את מסכמת את החווייה?

"מגניבה. הלוואי שייעשו עוד סרטים מאתגרים בנוף, שיהיו נועזים ויילכו קדימה למרות שיש בזה גם משהו ניסיוני וסוג של הימור. כמובן שזה בא ממקום של תשוקה ונורא נדלקתי על זה שהבמאים באו לפרויקט מאהבה לקולנוע והמון ידע, השקעה ורצינות".

אניה בוקשטיין, רן דנקר, עופר שכטר ב"כלבת" (תמונת יח"צ)

"כתיבה זה משהו שתמיד היה שם"

בוקשטיין, 28, ילידת מוסקבה שעלתה לארץ עם משפחתה ב-1990, החלה את הקריירה הקולנועית שלה כבר בגיל 12, כשלוהקה על ידי הבמאית אורנה בן דור לסרטה "ארץ חדשה" ("אני חייבת לה המון, היא בעצם גילתה אותי והייתה הבמאית הראשונה בחיי"). הסרט סיפק לה מועמדות ראשונה לפרס אופיר.

בהמשך הופיעה בהצגות ילדים, עשתה דיבוב לסדרות, שירתה בלהקה צבאית, והופיעה בסדרות טלוויזיה שונות. לקולנוע חזרה כשהופיעה בסרטו של דובר קוסאשווילי "מתנה משמיים" ולאחר מכן ב"שושלת שוורץ" (עוד מועמדות לפרס אופיר). בטלוויזיה הופיעה בסדרות "ראש גדול", "השיר שלנו", "מסכים", "הבורר" ו"כפיות", וכן בכמה וכמה הצגות תיאטרון, לילדים ולמבוגרים. ובמקביל המשיכה לדובב סרטים וסדרות. ב-2007 תפסה הקריירה הקולנועית שלה תאוצה מחודשת, בעקבות כיכובה בסרטו של אבי נשר "הסודות", שזיכה אותה בפרס "אשת השנה בקולנוע" בטקס "אנשי השנה".

אני מבין שיש לך מחשבה על פעילות נוספת בקולנוע פרט למשחק
.
"חברתי נסלי ברדה (מגישה ושדרנית בערוץ 10, כידוע) ואני מדברות על כתיבת תסריט, ואני בטוחה שנעשה זאת. אנחנו רוצות קודם כל לעשות את האמנות שלנו, וכתיבה זה משהו שתמיד היה שם. אני בשאיפה לבנות תפקידים שארצה אחר כך לגלם".
.
ידוע לי שאת גם לומדת צרפתית, כדי לנסות להשתתף בסרטים צרפתיים. פאני ארדן (ששיחקה לצידה ב"הסודות") הבטיחה לך משהו?

"לא. אף אחד לא מבטיח שום דבר... זה פשוט ניסיון להרחיב את גבולות הפעילות שלי. אם אני מסתכלת על רונית אלקבץ ויעל אבקסיס שעשו את זה, הן מדהימות, חזקות, מוכשרות ובהחלט נותנות השראה. יש לי גם איזו אהבה לשפה, לקולנוע, לתרבות הצרפתית ולעיר פריז".

מה קורה עם הפאזה המוזיקלית שלך?

"אני עובדת עליה וזה מתקדם מאוד. אני מקווה שברגע שיהיו דברים מוכנים, אתחיל להוציא את זה החוצה. כרגע אני קצת מקליטה, ובמקביל ממשיכה לכתוב ולהלחין, אבל אשמח לקבל גם שירים טובים מיוצרים אחרים, אם יש למישהו לתת".