בימים אלה עולה בתיאטרון תמונע בתל-אביב "אחוזת וייס" בבימויה של דליה שימקו, "סוג של אגדת גנגסטרים שבמרכזה משפחת פשע יהודית מטורונטו", לדבריה. בהצגה משתתפים שחקני אנסמבל אספמיה שהקימה שימקו, ביניהם אסתי זקהיים, ליאת אקטע, ליאת אזר ואלחי לויט.  לרגל ההצגה החדשה שיתפה אותנו שימקו בחמש המלצות.  
 
1. ספר
 
"אני ממליצה על 'מעשה בטבעת' מאת אילן שיינפלד. הספר קורה במאה ה-19 ועוסק בסחר בילדות יהודיות ממזרח ומרכז אירופה. קם איגוד כזה של סרסורים יהודיים שהעבירו את הבנות מאירופה לארגנטינה והכניסו אותן לבתי בושת. המנגנון  הוא אותו מנגנון כמו של סחר בנשים היום ובדיוק באותם תירוצים – מספרים שהן הולכות לעבוד במשפחות יהודיות מבוססות. וזה בדיוק אותו ניצול של הרעב והעוני  וגם של פוגרומים ואנטישמיות שהתחילו באירופה ואת העובדה שאנשים רצו עתיד טוב יותר לבנותיהם.

"מעשה בטבעת" אילן שיינפלד

הספר כתוב בשפה מליצית גבוהה שמזכירה רומנים מהמאה ה-19 ולא מרגיש שכתב את זה סופר ישראלי בן זמננו ומעבר לנושא החברתי וההיסטורי יש בכלל יש פרישה של המצב של יהודי מזרח-מרכז אירופה עם החלומות שלהם, עם עליית הציונות, הכל דרך משפחות זעיר בורגניות של אותה תקופה וגם מיסטיקה. זה רומן מאוד יוצא דופן עם קול מאוד אחר מהרומנים הרווחים בספרות של היום. מאוד מאוד מומלץ".

2. סרט
 
"אני ממליצה על סרט בדי וי די – 'המתאבק' של דארן ארונובסקי בכיכובו של מיקי רורק. זה אחד הסרטים המדהימים לדעתי שנעשו בשנים האחרונות,  עם פרפורמנס מופתי של מיקי רורק, שמעולם לא שיחק טוב יותר. קשה אפילו לדבר פה על רמת משחק, זה מין חוסר הפרדה מוחלט בין שחקן לדמות ויש תחושה שהבן אדם מקיז את נפשו ואת דמו תרתי משמע על המסך. יצירת  מופת". 

3. אלבום
 
"לאונרד כהן בהופעה חיה מלונדון. לדעתי הצירוף לאונרד כהן  כבר מדבר בעד עצמו. בעיני הדבר הטהור, העמוק, הסקסי, החם, הנפלא ביותר. אישיות שהיא כבר לא פרפורמר אלא  כמעט אב רוחני של פרפורמריות. תענוג צרוף". 
 

5. אתר אינטרנט
  
"סלונה. אתר אינטרנט שהוא סוג של מגזין נשי שמהווה להוות אנטי תיזה לעתוני נשים כמו שאנחנו מכירים אותם עם אג'נדה פמינסטית מוצהרת. הכותבות הן בעיקר נשים ויש שם מגוון עצום של כותבות שעד לא מזמן  גם אני נכללתי עליהן כי כתבתי לאתר הזה. אבל זו לא הסיבה שאני ממליצה עליו. זה אתר שנותן במה לנשים, פיגורות נשיות שהן לאו דווקא  עיתונאיות שמשמיעות קול אישי ואחר ומטפל במגוון רב של נושאים. והוא גם מאוד אסתטי. אתר כייפי, פשוט אתר כייפי". 
 
בכמה מילים על "אחוזת וייס"
 
"אחוזת וייס היא סוג של דרמת פשע משפחתית אבל לא ריאליסטית, יש בה משהו מן האגדה. זה  מחזה (מאת: נוריאל טוביאס) מרתק בעיניי הוא כולל בתוכו מספר ז'אנרים אז זה היה אתגר כבמאית לתת לשחקנים תפקידים מאוד עסיסיים, מאוד צבעוניים וזה מאפשר לבמאי לפלרטט עם ז'אנרים קולנועיים. מבחינת הבימוי הוויזואלי מה שעניין אותי היה להתכתב עם סרטי גנגסטרים וקצת לעשות מהם צחוק כי בעיני כל האדרת המאפיה,  גם בקולנוע ולצערי הרב גם במציאות, זו אווילות, לתת זוהר למקומות המרושעים ביותר וההרסניים ביותר של החברה".

"אחוזת וייס", מקור: אתר תיאטרון תמונע 
 
"מבחינת הבימוי שאבתי הרבה מהסנדק ומטרנטינו ומי שקצת מכיר את הסרטים האלה מייד רואה. זה בפן הוויזואלי. בפן הערכי אני רואה באחוזת וייס סוג של סאטירה על הדברים שהכי מפריעים לי בחברה הישראלית  - על איזה זיוף דביק של משפחתיות שמתחת לזה מסתתרות יד רוחצת יד והלבנות הון ומעשי שחיתות שמזיקים לנו ומביאים אותנו למקום של רפובליקת בננות וגם איכשהוא האדרה של הפשע שזה בעיני דבר ממש מאוס. כשאלפרון נרצח היו עליו הספדים שלא היו מביישים ראשי ממשלה וערוץ 2 נתן במה לאלמנתו כאילו תרמה רבות לחברה הישראלית ואני לא ראיתי ריאיונות עומק לכאלה לא עם זוכי פרס נובל ולא עם אחרים. יש משהו מעוות וחוסר הבנה של טוב ורע מה חשוב ומה לא חשוב מה צריך להוקיע ומה להעריך וזה בעיני בין רעות החולות ביותר של החברה הזו.
 
"בסופו של דבר מתחת להצגה מאוד בידורית ומשעשעת יש אמירה כואבת של תחושה שאיבדנו את היכולת להבדיל בין מה גבוה ומה נמוך ומה טוב ומה רע. לכן מבחינתי העשייה היא מאוד מורכבת גם אתגר אמנותי של שפת במה וגם בהחלט מסרים שלא מוטחים בפרצופו של הצופה בכפית בתקווה שהמסרים מחלחלים וכן מגיעים אולי למקום יותר אסוציאטיבי ועמוק מאשר קריאה נואשת חד משמעית מעל הבמה".
 

"אחוזת וייס" תעלה ביום שישי, 31 בדצמבר 2010 ב-20:30 בתיאטרון תמונע בתל-אביב.