הערך המוסף של מנצח בשיעור קומתו של ולרי גרגייב, הוא שהקהל יגיע לכל יצירה שהוא יחליט לכלול בתכניותיו. הוא ניצח על סימפוניה של שוסטקוביץ' בפילהרמונית הישראלית לאזני קהל שהתרגש, הוא ניצח על  "לידי מקבת ממצ'נסק" של שוסטקוביץ' בהפקת האופרה הישראלית והעמיד נקודת ציון שנכנסה לתולדות המוזיקה בישראל.

השנה מציין פסטיבל המוזיקה עתיר המשתתפים בנמל אילת "קלאסי בים האדום", שייסד גרגייב, עשור להיווסדו. ועם זאת את כל היצירות הנכללות בפסטיבל העשור שמענו כבר בביצוע של צוות בית האופרה "מארינסקי".

האופרה "מלחמה ושלום" הוצגה בפורמט קונצרטי (כמו שהיא תוצג באילת) ב"היכל התרבות" בתל אביב מול אולם מלא וגדוש. היצירות "רקוויאם" של ורדי, "סימפוניה שניה (התחייה)"  של מאהלר, ו"כרמינה בוראנה" של קרל אורף, נכללו בעבר בפסטיבל "קלאסי בים האדום".

הן כחובב מוזיקה שאת רוב ניסיונו והשכלתו רכש בישראל, הייתי מצפה למשל שבאחד הקונצרטים שעליהם ינצח גרגייב, תזמורת בית האופרה מסנט פטרבורג תנגן יצירה ישראלית שתוזמן במיוחד לציון העשור. בעבר הרחוק ולרי גרגייב ונגני בית האופרה כללו יצירות של יוסף ברדנשווילי ושל עודד זהבי, אבל הפעם זה איננו. חבל.

מוזיקה ישראלית

המעט שמוקדש למוזיקה ישראלית טמון בקונצרטים הקאמריים שעליהם מופקד אילן רכטמן, איש התכניות הקאמריות של מוזיאון תל אביב לאמנויות. מארבע היצירות הישראליות בתכניות הקאמריות שתיים הן של מלחינים ישראלים מעולים - שולמית רן ויאן רדזינסקי, מלחינים שכבר אינם פועלים בישראל עשרות שנים.

המלחין הישראלי השלישי הוא אילן רכטמן עצמו והמלחין הרביעי מנחם ויזנברג שמחזיר לבמה, לפורמט מצומצם, יצירה בשם "והנה כחומר ביד היוצר" שהקליט בשעתו כקונצ'רטו בנגינת התזמורת הסימפונית הישראלית עם הצ'לן דורון טויסטר.

ומכאן ליצירות הגדולות.

פרוקופייב: מלחין תיאטרלי

אין ספק שהערב שיוקדש לאופרה "מלחמה ושלום" של פרוקופייב הוא הערב החשוב של; פסטיבל העשור; לפני כעשר שנים, שאלתי את ולרי גרגייב על היחס המיוחד שהוא מגלה לפרוקופייב, שלכאורה נחשב, לפחות במערב, לשלישי בחשיבותו מבין המלחינים הרוסיים החשובים של המאה העשרים, אחרי סטרווינסקי ושוסטקוביץ'.

 "פרוקופייב הוא מלחין מאוד מאוד גדול", אמר גרגייב. "המוזיקה שלו כוללת רעיונות פנומנאליים גם במוזיקה הסימפונית, באופרות ובמוזיקה למחול. צריך להבין את הרעיון המרכזי ביצירה שלו. היסוד הדומיננטי במוזיקה שלו הוא היסוד התיאטרלי. ואותו, את היסוד הזה יש לחפש. גילוי זה עדיין מסעיר אותי. כשניצחתי, לראשונה, על הסוויטה הסקיתית שלו, התייחסתי ליצירה כאל הפקה תיאטרלית וגיליתי בה יסודות מרתקים. כך המוזיקה הזאת של פרוקופייב יכולה לגרום לך, האמן ולך המאזין תחושה של סיפוק עילאי, הנאה עצומה".

פרוקופייב החל לעבוד על הרומן רחב היריעה של טולסטוי באביב 1941. תקופת מלחמת העולם השנייה, ותקופה שבה פרוקופייב סובל מסדרה של התקפי לב ומבעיות בריאות נוספות. בן 49 הוא פוגש את מירה מנדלסון בת ה-25, בוגרת המכון הספרותי במוסקבה. הרומן בין השניים פורח על רקע התקפי הלב והפלישה של הגרמנים. ביוני 1941 פרוקופייב ובת זוגו החדשה, מפונים בהוראת השלטונות – שרצו לשמר את כל כוחות היצירה לטובת עידוד העם והחיילים – מאזורי הלחימה לערי מקלט בהן טביליסי, בירת גאורגיה ואלמה-אטה בירת קזחסטן.

התקופה תקופת קרבות והסיכוי להעלות אופרה קטן מאוד ובכל זאת פרוקופייב שב לקרוא את הרומן הגדול, והכין תסריט של 11 תמונות. והנה דווקא המצב הפוליטי סייע לו.  יצירתו הספרותית של טולסטוי; על אירועי שנת 1812קיבלה לפתע משמעות חדשה. יתרה מזאת, ההשוואה המתבקשת בין נפוליון להיטלר ומולם; קוטוזוב לסטאלין, שכנעה את פרוקופייב שהעיתוי שבו נפל לידיו הרעיון הוא מעולה.

לפניו היה מונח סיפור עלילה שלא רק קסם לו ומשך אותו כמלחין אופרות, אלא שזהו סיפור בעל מטרה חברתית חיובית דווקא בזמן משבר לאומי ואכן - הוועדה לאמנויות קיבלה בחום את תכניתו. בשונה מטולסטוי, המלחין ביקש להדגיש את הצדדים האינטימיים ביחסים שבין הגיבורים. הוועדה לאמנויות אמנם שיבחה את התמונות הליריות העוסקות בגורל הדמויות המרכזיות, ועם זאת ביקשה לחזק את היסודות הפטריוטיים ביצירה ולהדגיש את המעמדים ההמוניים. פרוקופייב נעתר לבקשה. את מקום האינטימיות שאפיינה את היצירה בנוסחה הראשון החליפו המעמדות הגדולים ברוח ציורי הקרבות הגדולים של דלקרואה ודומיו.

תהליכי השינוי שהאופרה עברה לא הסתיימו למעשה כמעט עד למותו של פרוקופייב, כשהקו העיקרי בשינויים הוא חיזוק העוצמה המונומנטלית של היצירה.

 
ולרי גרגייב, צילום: יח"צ

"כרמינה בוראנה"- להיט

"כרמינה בוראנה" היא כמובן יצירה להיטית, שהקהל בישראל שוכח, שמי שכתב אותה, קרל אורף, היה מלחין פעיל בגרמניה הנאצית. עניינה המרכזי של היצירה הוא מקצבים פרימיטיביים ושירים שיכלו להיות הורי הוריהם של השירים ששרו הגרמנים במרתפי הבירה. אמות המידה של הסלחנות הישראלית לביטויים גרמניים כאלה מצד אחד וההתנגדות החובקת כל לביטויים גרמניים אחרים, מעוררות תהייה, בכל פעם.

אבל אי אפשר ולא צריך להילחם בקופות. מה שעובד על הקהל הוא המקצבים הבוטים, המנגינות הפשוטות, מה שהיה נכון לפרנקפורט של 1937 נכון גם לקהל באילת של 2011. החיבור של שתיה, מין, אכילה ומזל לא ייעלם מן התרבות האנושית.

"האופרה" היפה ביותר של ורדי

הרקוויאם של ורדי הוא סיפור מעניין כשלעצמו. ראשית כל צריך לזכור שוורדי, גדול מלחיני איטליה, לפחות במאה ה-19, תיעב את הממסד הדתי ובכל זאת נדרש לחבר "רקוויאם" (תפילת אשכבה קתולית), לזכרם של אנשים שהיו מושאי הערצתו. הרעיון לחבר רקוויאם עלה במוחו של ורדי לראשונה כאשר רוסיני הלך לעולמו בשנת 1863. לוורדי היה רעיון מבריק: חשובי מלחיני איטליה יחברו כל אחד פרק ברקוויאם. היצירה נכתבה אבל באותם ימים לא הגיעה לכלל ביצוע מלא. הביצוע הממשי הראשון היה כ-130 שנה לאחר שהיצירה נכתבה.

למה נכשל הביצוע של הרקוויאם לזכרו של רוסיני? היו הרבה סיבות בחלקן ביורוקרטיות. אבל ורדי למוד הניסיון לקח את הפרק שהלחין לזמרת סופרן סולנית ושתל אותו ביצירה החדשה שהוא כתב לזכרו של הסופר אלסנדרו מנזוני.  הוא עצמו חיבר את כל פרקי המוזיקה ודאג לביצוע פומבי ראשון, במילנו.

מכאן ואילך אירופה ואחריה העולם כולו הכיר את הרקוויאם של ורדי. היו שצקצקו ונדו בראשם והרקוויאם זכה לכותרת משנה "האופרה היפה ביותר של ורדי" אבל בסופו של דבר, ה"רקוויאם" הזה עם דמיונות לאופרות של ורדי ובלעדיו, הוא אחת היצירות המרשימות שנכתבו אי פעם.

"התחייה" - הרהור אינטלקטואלי קיומי

שש שנים תמימות נמשכה מלאכת כתיבת הסימפוניה השנייה, "התחייה", של גוסטב מאהלר. יצירת ענק תובענית: תזמורת גדולה במיוחד, הרכב נגנים מחוץ לבמה, כלים לא שגרתיים; מקהלה גדולה, שתי סולניות; אורך יצירה שחרג מעבר לכל מה שקדם לה, כל אלה היו אבני הבניין של מאהלר. הבניין כולו, אינו אלא הרהור אינטלקטואלי במהות הקיום.

מאהלר החל את הלחנת היצירה כפואמה סימפונית קצרה בשם "פולחן הלוויה", ותיאר את היצירה כך: "אנו עומדים לפני ארונו של אדם קרוב. בפעם האחרונה חולפים בראשינו מאבקיו, סבלו, המטרות שלשמן חי. באותו זמן צצות בראשינו השאלות : למה חיית? למה סבלת? האם אין חיינו פרק במהתלה גדולה?" מאהלר השמיע את הפרק הזה למנצח הנס פון בילוב שהגיב "אם זוהי מוזיקה. אני אינני מבין מוזיקה מהי?" התגובה הזאת עצרה את מאהלר. הוא חשש, ולא נגע ביצירה במשך מספר שנים וכששב אליה, הלחין אותה בהפסקות גדולות בין פרק לפרק.

הסימפוניה האפוקליפטית הזאת מיקמה את מאהלר כמהפכן הסימפוני החשוב במאה העשרים. מאהלר שהאמין ש"הסימפוניה היא העולם ועליה לחבוק את העולם כולו" עשה את יצירותיו הסימפוניות מופת לרוח חדשה שבה משמשים מסורת - ברוח הסימפוניות של קודמיו ובעיקר בטהובן; דמוקרטיה - המשלבת מקורות מוזיקליים; אציליים ועממיים, מורכבים ופשוטים כשווים ו-חידוש בממדי היצירה, במגוון הכלים, במורכבותה ובשילוב קולות באותה מידה.

יצירות רוסיות למקהלה

הקונצרט הנוסף בסדרת הקונצרטים הגדולים הוא של מקהלת בית האופרה בניצוחו של פטרנקו, מנצחה הקבוע של המקהלה. זוהי הזדמנות חוזרת להקשיב ליצירות רוסיות למקהלה, שבחלקן הן המשך למוזיקה הדתית של הכנסיות הפראוווסלאביות; ובה בעת יש בהן קטעים רומנטיים ואופראים מעין הרחבה של ה"רומנס" השיר הרוסי המרגש, שהיה ערש לידתם של "השירים הרוסיים" המוכרים בישראל.

הרפתקה קאמרית

לפחות הרפתקה אחת מזומנת לחובבי המוזיקה הקאמרית בפסטיבל. במהלך ארבעת ;הקונצרטים הקאמריים יבוצעו חמש הסונטות לצ'לו ולפסנתר של בטהובן, כשכל סונטה (כמעט) מנוגנת על ידי מוזיקאים שונים. בביצוע ישתתפו הצ'לנים הלל צרי, צבי פלסר, איריס רגב ומיכל קורמן והפסנתרנים מיכל טל, מנחם ויזנברג, רוגלית ישי ויעל קרת. זו חוויה שפסטיבל מוזיקה יודע להציע.

הפסטיבל יתקיים בין התאריכים 8-6 בינואר 2010 בהאנגר אילת. מחיר כרטיסים לקונצרטים : 440-160 ;₪. קונצרטים קאמריים : 80 ₪ . לרכישת כרטיסים : קסטל & 03-6045000, או 8965* , ובאתר www.tkts.co.il באילת - 08-6370004. חברת קשרי תעופה; משווקת חבילות משולבות לפסטיבל הכוללות מלון, טיסות וכרטיסים לקונצרטים.לפרטים ולהזמנות 03-5206016.