מתלבט ומהורהר

במפגש פנים אל פנים עם פול ג'יאמטי (כשהתארח בפסטיבל חיפה האחרון), הוא מאושש כבר מהשנייה הראשונה את מה שקל מאוד לחשוב עליו. מדובר בחנון מנומס, נטול כל זוהר או הילת כוכבים. בנסיבות אחרות אפשר היה להאמין שהוא פקיד בירוקרט במס הכנסה או רואה חשבון אפרורי שעובד על פי הספר.
 
גם בהתבטאויותיו ובתשובות לשאלות שהומטרו עליו, הוא נשמע מתלבט ומהורהר, לא בטוח או לא סגור על עצמו עד הסוף, ובטח שלא שופע כריזמה. בחלק לא קטן מהמקרים מסייע לו בתשובות מפיק הסרט הנמרץ, היהודי-קנדי רוברט לנטוס. ג'יאמטי הוא מסוג השחקנים שעושים מטמורפוזה כמעט מוחלטת ממי שהוא במציאות לדמויות שרואים על המסך. לא תמיד, אבל בטוח שכך הם פני הדברים ב"הסיפור עפ"י בארני", סרטו האחרון.
 
ביצירה, על פי ספרו של מרדכי ריצ'לר ("המרוץ לצמרת של דודי קרביץ", "יהושע אז ועכשיו") בארני פאנובסקי הוא יהודי קנדי, בנו של שוטר בדימוס, איזי (דסטין הופמן), חובב הטיפה המרה. בארני זכה בג'וב לא רע, מפיק בחברה המייצרת מוצרי טלוויזיה, "הפקות מיותרות בהחלט", ואמון על טלנובלה ארוטית ירודה. העלילה חוזרת אחורה ומגלה שבשנות ה-70, כאשר שהה ברומא עם חבריו ההוללים, הוא התפתה לשאת לאישה את קלרה (רייצ'ל לפברה), צעירה סוערת, לאחר שהרתה לו. מהר מאוד יתברר שלהריון אחראי חברו הטוב, ועם או בלי קשר קלרה מתאבדת.
 
בהמשך מכירים לבארני את אשתו השנייה (מיני דרייבר), "נסיכה" ניו-יורקית מפונקת וריקנית ממשפחה יהודית אמידה. כבר ביום נישואיו לה קולט בעלה הטרי את אחת האורחות המוזמנות לאירוע ופותח במלאכת חיזור נמרצת אחר מי שתהיה אשתו השלישית ואהבת חייו האמיתית, מרים (רוזמונד פייק), אינטלקטואלית יהודייה יפהפייה מדאון-טאון מנהטן. סיפורו של בארני ושלוש נשותיו מאכלס אמנם את מרכז הכובד של הסרט, אבל יש בו גם כמה עלילות משנה מהותיות שפותחות וסוגרות מעגלים ומוסיפות בשר לאודיסיאת חייו של הגיבור, ולמרחב המחייה המשפחתי והחברתי שלו.
על בימוי הסרט חתום ריצ'רד ג'יי לואיס, במאי טלוויזיה מיומן, שמאחורי כ-20 סדרות טלוויזיה, בהן "סי.אס.איי – זירת הפשע", אם כי זהו סרט הקולנוע הראשון שלו.


"הסיפור עפ"י בארני" (תמונת יח"צ)

קונפליקטים בלי סוף
"אני חושב שבתחילת הסרט ולקראת סופו בארני הוא אותו אדם", אומר ג'יאמטי על בן דמותו. "אבל בין לבין חלים שינויים באופיו ובהתנהגותו, בכפוף למה שקורה לו בחיים. ככלל, הוא טיפוס בעל אופי מאוד ילדותי, ואפשר כמובן להבין שהוא מתוסכל רומנטית וזה מה שמניע אותו. אני לא אוהב סרט שאין בו קונפליקטים, ופה היו בלי סוף. בסופו של יום אני יכול לומר שזה הסרט הכי רומנטי שיצא לי לשחק בו עד עתה".
 
מה בעצם ההבדל בין בארני לבינך?
"הוא אגרסיבי, אלים, מלא תשוקה ויש בו חיוניות רבה שאין בי. למעשה, אין שום קשר בינו וביני בכלל, אני לא חושב שאני חכם כמוהו. הסתכלתי עליו כעל דמות שאני צריך ללמוד אותה".
 
אתה חושב שהוא דמות טרגית, שנענשה על מה שעשתה?
 
"שואלים אותי הרבה על כך. אני לא יודע אם בארני נענש על משהו, אבל אני לא חושב שמגיע לו להיענש. הוא אידיוט שגרם לכך שאשתו תיפרד ממנו, ועל כך הוא שילם. אבל מעבר לכך לא הייתה סיבה להפוך אותו לדמות מוענשת". 


"הסיפור עפ"י בארני" (תמונת יח"צ)

איך היה לשחק מול שלוש השחקניות-נשותיך בסרט?
 
"אין ספק ששלוש השחקניות שאיתן עבדתי היו נפלאות. מיני דרייבר היא טיפוס יציב והיא ייצבה אותי. עם רוזמונד פייק רציתי לשחק כבר תקופה ארוכה, ומאוד שמחתי שזה קרה בסוף. רייצ'ל לפבר עושה אמנם תפקיד קטן, אבל מותירה רושם אדיר".
 
הסרט מזכיר באופיו ובאווירתו את "המרוץ לצמרת של דודי קרביץ". צפית בו לפני הצילומים?
 
"ראיתי אותו לפני זמן רב, אבל לא רציתי לראותו בשנית לפני הצילומים, כדי לא להיות מושפע משום אלמנט שבו הקשור למשחק שלי. הרבה אנשים אמרו לי שהסרט אכן מזכיר במידה מסוימת את 'דודי קרביץ', אז כנראה שמשהו בכל זאת חלחל".
 
בדמות הזו, כמו גם באחרות בקריירה שלך, יש מידה מסוימת של הומור, למרות שבדרך כלל אתה לא משחק בקומדיות מוצהרות.
 
"יש לי נטייה להכניס הומור בכל מה שאני עושה. הבעיה היא שיש לי הומור שחור. כנראה שבאופן אירוני ואבסורדי אני רואה את הדברים כך, לא תמיד באופן מודע. בדרך כלל אני עובד לפי התסריט והתוצאה שמתקבלת זה מה שיוצא. אם זה מצחיק, אז מה טוב".

"הסיפור עפ"י בארני" (תמונת יח"צ)

אני שמח לעשות כל תפקיד  
ג'אמטי, 43, החל את הקריירה בראשית שנות ה-90 ולקח לו יחסית זמן רב לעבור מעמדת שחקן המשנה, אותה בסרטים (וכן בטלוויזיה), לקדמת המסך. ראינו אותו, בין היתר, בסרטי וודי אלן "אפרודיטה הגדולה" ו"לפרק את הארי" וכן ב"דוני בראסקו", "המופע של טרומן", "סינדרלה מן" ו"להציל את טוראי ריאן". הפריצה הגדולה חלה ב"אמריקן ספלנדור" (2003), בו הונח על כתפיו לראשונה התפקיד הראשי, של מחבר ספרי הקומיקס הארווי פקר. סרט נוסף שהוכיח שהוא יכול להוביל בבטחה סרטים הוא "דרכים צדדיות" (2004).
 
בסרטים "אמריקן ספלנדור", "איש על הירח", "סינדרלה מן", "פרטים אינטימיים", וכן בסדרה "ג'ון אדמס" גילמת אנשים אמיתיים. אתה מעדיף תפקידים כאלה?  
 
"זו לא העדפה אישית שלי לשחק דמויות שהיו במציאות. אלה היו הפרויקטים שהוצעו לי ונעניתי להם. על הרווי פקר ראיתי דמות כתובה בתסריט שאני צריך להפוך לאדם בשר ודם על המסך. גם כשעשיתי את ג'ון אדמס לא ממש היה חשוב לי ללמוד עליו ולעשות מישהו שדומה למי שהוא היה. גם אנשים חיים הם בשבילי דמויות".
 
מרבית הסרטים בהם כיכבת היו יצירות אינדיפנדנט, בעלות תקציבים נמוכים. זה סוג של בחירה והעדפה שלך?
 
"לא. הייתי שמח לשחק בסרטים הוליוודיים גדולים, אבל מצד שני אני שמח לעשות כל תפקיד ולא משנה איך הוא מוגדר ובאיזה סוג סרט. יצא שעד עכשיו שיחקתי יותר בסרטי אינדיפנדנט. לגבי 'בארני' למשל, לא הרגשתי שמדובר בסרט דל תקציב".
 
היית מועמד פעם אחת לאוסקר המשנה, בזכות תפקידך ב"סינדרלה מן", ופעם אחת לגלובוס הזהב בזכות המיני-סדרה "ג'ון אדמס" (השאלה הוצגה לפני שהתברר שהוא מועמד השנה לגלובוס הזהב בשנית, בזכות "הסיפור עפ"י בארני"). עד כמה חשוב לך לזכות בפרסים האלה?
 
"ברור שאני לא עובד כדי לזכות הפרסים האלה. אבל זה בהחלט בונוס נהדר ומתמרץ. אשמח מאוד אם זה יקרה".