קלאסיקה מודרנית

שלושה קלאסיקאים פוגשים את שירי "החלונות הגבוהים" ומובילים אותם למקומות שהללו לא חלמו מעודם להגיע אליהם. זה מה שמייצר המפגש המוזיקלי בין המלחין והפסנתרן פרופסור משה זורמן, לזמרת הסופרן הבין תחומית קרן הדר ולנגן המרימבה וכלי ההקשה אסף רוט.

השלושה יוצאים למסע מוזיקלי שמשתמש בשירי "החלונות הגבוהים" כבסיס לקטעים כליים וקוליים המושפעים מרוק, ג'אז, פופ, מוזיקה קלאסית ועד שירי קברט ושנסונים סאטיריים, כשלצדם על הבמה פסנתר, מרימבה, ויברפון, אקורדיון, חצוצרה, טרומבון, אלקטרוניקה ועשרות כלי הקשה.

"יחזקאל", "אינך יכולה", "הבובה זהבה", "כל השבוע לך", "הורוסקופ", "אהבה ראשונה", שירים שטבועים בדי. אן. איי. הישראלי ומקבלים מהשלושה אינטרפרטציות כל כך ייחודיות, הרפתקניות ושונות, כפי שניתן לשמוע בלינק הבא (שהיכולת לעכל אותן תלויה, מן הסתם, במידת ההיקשרות של המאזין למקור.

"בשבילי 'החלונות הגבוהים' זה קודם כל קלאסיקה, ואני זמרת שמתעסקת בקלאסיקות, לא משנה מאיזה סוג ומאיזה ז'אנר", אומרת קרן הדר. "בין אם זה אופרה ומוזיקה קלאסית, או מוזיקה קלאסית ישראלית. עד היום התעסקתי באמת בעיקר עם וילנסקי, זעירא, ארגוב, נעמי שמר, ועכשיו בעצם השתדרגתי לקלאסיקה היותר מודרנית ועכשווית".

מהקונסרבטוריון לבית צבי ובחזרה

אלו פרמטרים הופכים משהו לקלאסיקה?

"כנראה שהעובדה שזה עומד במבחן הזמן, שלא נמאס מהשירים של 'החלונות הגבוהים' והם לא נשמעים ישנים אלא כל כך רעננים וטריים. בואי נגיד שלא קרה ששמעתי של 'החלונות הגבוהים' ברדיו והעברתי תחנה".

את בעצמך מגדירה את תחום העיסוק שלך בקלאסיקות השונות, וכזמרת את מוגדרת כ"בין-תחומית". מה זה אומר בעצם?

"אני אספר לך על הדרך שלי וככה תביני מה זה אומר. התחלתי משירה קלאסית בקונסרבטוריון, עד אחרי הצבא שרתי רק אופרה, אחרי הצבא הלכתי לבית צבי כדי לשפר את העמידה שלי על במה ואת כישורי המשחק שלי וכל כך נדלקתי על משחק שנשארתי שם את כל שלוש השנים ואפילו סיימתי בהצטיינות בלי שהתכוונתי.

"עשיתי שם המון מחזות זמר ובעצם עשיתי את ההסבה מאופרה וקלאסיקה לתיאטרון ולמחזות זמר. בבית צבי עובדים מהבוקר עד הלילה כמו מטורפים, אין שישי, אין שבת, אולי ביום כיפור אין חזרות, כך שנשאבים לתוך זה, ופתאום המילים התחילו לתפוס אצלי משמעות. כי באופרה, אין מה לעשות, האסתטיקה של הקול והצליל הרבה יותר חשובה מהטקסט כך שבהרבה מקרים מוותרים על הטקסט הברור לטובת הצליל, ובתיאטרון זה לא ככה, ואפילו לא ידעתי כמה אני הולכת להידלק על המילה.

"בשנה השלישית בבית צבי נכנסתי ל'קאמרי' עם 'אשכבה' של חנוך לוין בתפקיד הזמרת ואחרי 250 הצגות פרשתי כי זו אמנם אחת ההצגות הכי יפות ומושלמות שיש, אבל גם הכי מדכאות, והייתי חייבת קצת לשנות אווירה, ואז התחלתי לשיר רוק..."

סליחה?!

"כן. הייתה לי להקת בנות, די בוסרית, השתוללנו בתמונע ובקמלוט, השירים שכתבתי היו נורא תיאטרליים ודרמטיים ורק אני התחברתי אליהם כנראה, ואז התחלתי לשיר זמר עברי, ופתאום מצאתי את מקומי הטבעי, אבל זה לא הספיק לי ועדיין לא נעצרתי.

"התחלתי להופיע הרבה עם רפי קדישזון ודן אלמגור שמהם למדתי הרבה, והכרתי את בן זוגי שהוא נגן קרן יער בתזמורת הקאמרטה הישראלית ירושלים. בעידודו חזרתי לשירה הקלאסית כי זה מאוד חסר לי, השירה הזו הפיסית שבה באמת כל שריר בגוף עובד ותומך, בניגוד לשירה עם מיקרופון שהיא שירה הרבה יותר קטנה. משהו חסר לי בגרנדיוזיות הזו של הפקת צליל גדול ומשוחרר באופן אקוסטי, בלי התיווך של ההגברה.

"ואז שמע אותי מאסטרו דניאל ברנבוים ונתן לי מלגה ללימודי אופרה בברלין ושם הייתי שנה, ומאז בעצם אני מחלקת את זמני בין שתי קריירות. אחת הזמר העברי ושירת התיאטרון, כלומר קברט, קורט וייל, חנוך לוין, והשנייה היא השירה הקלאסית שכוללת בעיקר קונצרטים של אריות, מוזיקה ליטורגית ורסיטלים".

פופ טהור של ארבעה אקורדים

מה מכל הדברים האלה שטעמת מהם והתגבשת דרכם את לוקחת איתך לערב של שירי "החלונות הגבוהים"?

"אנחנו שלושה מוזיקאים שהם קלאסיקאים, כולנו למדנו באקדמיות, אנחנו קוראים תווים, בניגוד למשל לשמוליק קראוס שאני חושבת שלא למד יום אחד בחייו אבל הכישרון הטבעי שלו לכתוב מלודיות פשוטות אבל נצחיות פשוט קסם לכולנו. הוא לא מסתבך כמו ארגוב ולא מתוחכם כמו וילנסקי, אלה שירי פופ טהור של ארבעה אקורדים בארבעה צלילים, וזה פשוט עובד ואפקטיבי ומקסים, אבל מכיוון שזה כל כך פשוט אפשר לקחת את זה לכל כך הרבה כיוונים".

בדיוק הפוך ממה שחשבתי כי כל הזמן שאלתי את עצמי לאן אתם יכולים לקחת את זה אם זו לא מוזיקה מורכבת במקור

"או, אז אני אגיד לך. ראיתי את אסף רוט ומשה זורמן עם הגרסה האינסטרומנטלית של המופע בכפר בלום, וזה היה פשוט מדהים ומקסים ונשפכתי מהם, ועברו שנתיים שלוש, הייתי בחופשת לידה אחרי שילדתי תאומים, בן ובת, אייל ונועה, והם פנו אליי שאצטרף אליהם אחרי שיתוף פעולה שהיה להם עם תומש שלא הסתייע. אני דווקא חשבתי שזה מופע מאוד גברי ושהם צריכים למצוא פרטנר גבר, אבל נפגשנו ואלתרנו משהו ליד הפסנתר ומיד היה ברור שיש כימיה מטורפת.

"היינו נפגשים כל יום בסטודיו של אסף ומתחילים להעלות רעיונות. כל אחד לקח את זה לכיוון אחר ואת הכל ניסינו. כשאני באה לקונצרט אין לי הרבה מה להגיד למנצח או למלחין. אני כלי מבצע שעושה מה שהמלחין כתב לי ומה שהמנצח אומר לי, ופה יכולתי להיות יצירתית, להביא רעיונות, הכל התנהל בצורה מאוד אסוציאטיבית, ניסינו וניסינו ובסוף עשינו מין פיילוט קטן וסודי מול קהל, שהצליח בטירוף. חלק מהשירים לקחנו לכיוון של ג'אז, חלק לקלאסיקה, למשל חיברנו בין שיר של קראוס לפרלוד של שופן. מסתבר שאפשר".

מהדוגמאות ששמעתי ברשת הלכתם מאוד רחוק מהמקור

"כן, אבל זה לא פוגע במקור. המקור נשאר נוצץ כמו שהוא. לא הרבצנו לשירים, רק שדרגנו אותם אני חושבת. הוספנו להם עוד צבעים אבל לא עמעמנו אותם".

ל"חלונות" היו בעצם מעט מאוד שירים, יחסית לאימפקט המטורף שלהם, כך שאתם עושים בוודאי את כל הרפרטואר שלהם בערב

"היה תקליט אחד בלבד וחבל, כל כך חבל, כי כל שיר הוא להיט מטורף. אין שירים של סייד בי כמו שאומרים. לקחנו גם כמה שירים שלא כל כך קשורים ל'חלונות הגבוהים' אלא רק לשמוליק וג'וזי כמו 'שוב', והוספנו גם שירים מהגלגול השני של הלהקה כשאלי מגן החליף את אריק איינשטיין, אז יש גם את 'אלישבע' ו'אצלי הכל בסדר', ואנחנו עושים את כל השירים".

שמוליק קראוס שמע את הביצועים שלכם?

"עדיין לא אבל הוא מוזמן להופעה ואני מקווה שהוא יגיע ואנחנו אפילו מצטלמים עם ג'וזי ביום שני לאיזה כתבה בערוץ 2. איזו התרגשות לפגוש את ג'וזי. אני לא יודעת אם אני אצליח לשיר לידה, אני מעריצה שרופה שלה".
 
בשבת הקרובה תשודר חזרה מוקלטת של השלושה ברשת ג', בין 23.00 ל-01.00 בלילה.

"בחלונות הגבוהים, מסע מוזיקלי בעקבות קלאסיקה עברית" יעלה ביום שישי, 7 בינואר ב-21:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות. ביום שני ה- 13 בינואר באודיטוריום הכט בחיפה (כל הכרטיסים אזלו) וב-25 בינואר ב-21:30 בתיאטרון החאן בירושלים.