תלמידי שנה ג' בבית צבי מציבים אלבום תמונות מרגש של האמן הגדול במלאות חמש שנים לפטירתו
מחווה מרגשת לאמן מושלם
רגעי הסיום המרגשים של המופע הנהדר משיריו וממערכוניו של יוסי בנאי לא יישכחו. הלהקה כולה, בשורה חזיתית, שבה ושרה את "אני וסימון ומואיז הקטן" של בנאי וחנן יובל במגוון קולותיהם הרעננים, דועכים לאטם, שוב ושוב, נמוגים אל חלל אולם תיאטרון רמת גן, וממעל, ברמקולים, בוקע קולו של יוסי בנאי באחד מפרקי תהלים שהקליט, ואחריו, כמו הדרן, המודה לקהל הנרגש, "מרוב אהבה" השיר שכתב ללחנו של מתי כספי. והייתה שם יותר מדמעה.
זה היה שיאו, כראוי, של הערב שנוצר בהרבה אהבה על ידי הבמאי עידו רוזנברג, יחד עם דוקי עצמון שעיבדה את הקולות הצעירים והפיקה מהם פנינים, בסיוע העיבוד המוזיקלי של רמי אוסרווסר, הכוריאוגרפיה המיוחדת שיצרה מיטל דמארי, מסכי הרקע הארגמניים של אבי שכוי, התאורה הכהה עם כתמי צבע יפים של יניר ליברמן והתלבושות הנפלאות של ענבר שפירא.
עד לאותן דקות של פרידה וגעגוע היו מאה דקות של שירה צרופה, פזמונאות קורצת, מערכונים מן החיים, ולהקה רעננה, שנים עשר סטודנטים בשנת הלימודים האחרונה שלהם בבית צבי, יחד עם חמישה נגנים מעולים שהחיו את הזכרונות של רבים מאורחיהם באולם, ופליאתם של צעירים שרק מעט מפועלו הרב של יוסי בנאי מוכר להם יד ראשונה.
יותר מעשרים קטעים רדפו זה את זה, כמין ספירת מלאי חלקית ומייצגת של היקף פעולתו של בנאי כאמן מושלם ושופע כישרון במשחק, בביצוע פזמונים, בכתיבה ובבימוי, שזיכו אותו בפרס ישראל, פרס יקיר פסטיבל ישראל ועוד כבוד ויקר שהורעפו עליו מתחילת הקריירה העשירה שלו.
דמעה של אהבה
זו הייתה ספירת מלאי שכללה ביצועים יפים של "אנאבל לי", "את הלילה שלך מרגיעים", "ביום שהטנגו יחזור", "יוסי ויונה", "יש חור בדלי", "ערב עירוני", "שיכור ולא מיין", "אף אחד לא קם", "עברית שפה קשה" וכמובן "יוסף ג'ון ורבקה ג'ון".
והיו השירים הצרפתיים שבנאי אהב, כמו אלה "מי אוהב מלים גסות", "מארגו", "אהבה בת עשרים" המשולב עם "אל תלכי מכאן". וכמובן המערכונים המשעשעים שבנאי יצר עם יונה עטרי ורבקה מיכאלי והגשש החיוור, ובראשם "להיות או לא להיות", "זהירות, נהגת", "טלפונים" וכמובן "הצ'ופצ'יק של הקומקום".
אני מקווה שיסלחו לי כל המבצעים על שלא פירטתי הפעם את שמותיהם ואת הצלחתם האישית והקבוצתית בביצוע הקטעים הרבים – כולם היו מצוינים, משעשעים ומרגשים ועל כן גם צחקנו ושרנו אתם, והודינו בתשואות רמות, ובהחלט מחינו דמעה של אהבה למחוות האהבה שלהם שהרעיפו על זכרו של יוסי בנאי.