מניפסטים קטנים בנושאים גדולים

"כשנתפכח נתייפח/ וניפול על המזבח/ קורבנות העליצות/ להיות חזק, אם כבר למות// כשנתפכח נתייפח/ בדמעות של טרפנטין/ ואחר כך נתלקח/ במדורת ההבלים"
 
לנעה גולנדסקי הספקנו להתוודע כנגנית בעיקר - בכלי הקשה, קלידים וגיטרה - בשירותיהם של זמרים ומופיענים כדני סנדרסון, מתי כספי וגלעד כהנא. ופה ושם גם כתומכת קולית  בהרכבים "בוסה", "פאניק אנסמבל" ו"נערות הליווי". אבל הצד החזק של נעה גולנדסקי היא הכתיבה שלה. ו"סוכריות מזרים", אלבום הבכורה שלה (בגיל 35!) מדגים את יכולתה לספר סיפור, להגיד, לעטוף מסר באמירה מוזיקלית, וגם להיפך.
 
ואכן, השירים של גולנדסקי הם לא סתם שירים, הם גם לא פזמונים, ולבטח לא להיטי רדיו. הם מניפסטים קטנים בנושאים חברתיים גדולים, חשובים ובוערים, של זכויות אדם ובעלי חיים, הומניות, עם נגיעות פוליטיות כלליות וגם במערכות יחסים. אגב, זו היא שכתבה את "האם היית" ל"רמזים" של ריטה.
 
הכתיבה של גולנדסקי אינטליגנטית, לא מנסה לשאת חן. השיקולים שלה אינם מסחריים. חשוב לה להגיד, ללא חנופה מוזיקלית, ללא כוונה להיות שלאגר. בכתיבה שלה ניכרים תחומי עניין וידע רבים. בפירוש אישיות משכילה ויוצרת אינטלקטואלית, כמו גם המבנה של האלבום שמורכב מ-13 קטעים (40:07 דקות), רק עשרה מהם שירים מולחנים, שלושת האחרים הם קטעי שירה מוקראים, מתוך שיר אחד "כשנתפכח" (על התפכחות בני דורה ממרוץ החיים וההישגיות) שטרם הולחן, ועדיין נכלל באלבום - כל הטקסט (חלקים ממנו מצוטטים לאורך רשימה זו) מודפס וקטעים ממנו משולבים בין השירים, כשהיא קוראת אותם בקולה, משל הייתה משוררת קוראת שירה.
 
השירים שלה מעניינים, באים מכיוונים שונים ומגוונים, טקסטואלית ומוזיקלית, טבולים בצבעים תיאטרליים-קברטיים עזים, בשילוב השפעות שנסוניות צרפתיות ורוסיות, וגם בצלילי קנטרי ובאנג'ו והגשה ג'אזית מובהקת, כמו נועדו לביצוע ולהתרחשות בימתיים. 
 

נועה גולנדסקי (תמונת יח"צ)


זה אלבום יפה, אבל קטן ומינורי, בעיקר מפני שגולנדסקי היא יותר כותבת ממבצעת, ובמלים אחרות: היא זמרת מיומנת אבל סבירה, לא מפילה. מה שיוצר אלבום נעים ואפילו חשוב להאזנה. אבל לא הרבה יותר מזה. גם העברית שלה אינה מושלמת. ומעניין שדווקא בשירה היא מדויקת יותר מאשר בקריאה. משונה.

הומור דק מן הדק

"כשנתפכח נתייפח/ כי הייתה תקופה שקופה/ צבעים זרחו במניפה/ של אלף לילה וקללות// ועוד הרבה מאוד לילות/ משתים קרועים ואהבות/ על ערש דווי השאיפות/ והשנים המתקלפות"
 
גולנדסקי חתומה על כל המלים (אחד מהם, "סירנות", תרגמה מ"אמריקה" של בורדיאר), אולם הלחינה רק חמישה מהם. באחרים היא נעזרת בעיקר ביוצרים שעבדו איתה על האלבום, כמו נגן הגיטרות עומר הרשמן, שהוא גם מפיק מוזיקלי שותף (לצח דרורי), נגן הבס והקונטרבס יהוא ירון, אלון לוטרינגר שותפה לדואט "מרפסות", ויונתן לוי.
 
שיר הנושא, הפותח (לחן משותף עם ירון) הוא המנון לממרים את האיסורים, בכל גיל, בכל מסגרת, תמהיל של פולק רך, שנסון ודרמה קרקסית; "הרחבה אקולוגית" (לחן: הרשמן) הוא קאנטרי קליל בשבחי החיים בפשטות, בטבע, בניתוק אופנתי מן הקדמה הטכנולוגיה - שיר חביב; "עסקנו בשלנו" הוא ההצטנפות בדל"ת אמות, חיים בקונכייה הפרטית, מתוך התעלמות מן התמורות והמתרחש סביב ובעולם; "הפצצה הבאה תיפול על תל-אביב" הוא תיאור פלסטי חי, קברטי ורפיטטיבי, של טיפוסים בבר תל אביבי, מיקרוקוסמוס אנושי שחי ואולי מדחיק את נבואות הזעם של המלחמה הבאה - אחד השירים החזקים באלבום. 
  

בסיס נהדר למופע קברטי
 
גולנדסקי נעזרה בשותפיה מהאלבום עומר הרשמן (גיטרות), אביב ברק (תופים) ובוריס מרצינובסקי (אקורדיון ומחשב), כשאת עמדת הבס אייש גיא לוי ונמרוד טלמון תמך בטרומבון. היא פתחה בשיר חדש, "ימי הביניים" שלא נכלל באלבום, שהשפעה ג'אזית ברורה (טרומבון וקונטרבס), והמשיכה עם שיר הנושא, צמוד לצבעו השנסוני ומגובה בהרמוניה קולית גברית. ב"ביום מן הימים", עליו העידה כשיר הוותיק ביותר באלבום, היא התחברה לגיטרה אקוסטית, והשיר קיבל צבע רוק-פולקי אמריקאי-אירי. בכלל, דומה, ההפקה המוזיקלית רגועה ומשרתת את קולה ואת השירים, לא מלחיצה את המערכת. 
 
במופע השקה כמו במופע השקה השתתפו גם אורחים. עוזי (רמירז) פיינרמן התייצב עם הבאנג'ו שלו לביצוע "הרחבה אקולוגית" וסיפק לו גוון להיטי של קאנטרי עולץ. רמירז המשיך עם "מאונטיין קליימינג", שיר מאלבום הסולו שלו באנגלית, תוסף כיף חיוני, ולאחר פרישתו הזמנית, העירה נעה שגם היא הייתה שמחה לאמץ שם במה ספרדי כמותו, נגיד סאנשז או רודריגז, "שיגרום לפחות טעויות בביטוי שמי...". מה שנכון.