פסטיבל הקולנוע הצרפתי השמיני יתקיים בסינמטקים של תל-אביב, ירושלים, חיפה, שדרות וראש פינה בין ה-2 ל-16 באפריל. את האירוע יפתח סרטו האחרון של הבמאי פרנסואה אוזון "אישה צעצוע", מהפרויקטים היותר המצליחים בצרפת השנה.
 
 האורחים שיגיעו לכאן לכבד את הפסטיבל בנוכחותם הם השחקנית איזבל הופר, שסרטה "קופהקבנה" יוקרן במסגרתו, הבמאי-שחקן מתיה אמלריק, שיציג את סרטו האחרון "מסע הופעות", מבקר הקולנוע מישל סימון והסופר מישל וולבק. לפניכם סקירות והמלצות של חמישה מסרטי הפסטיבל.
 
"סיבוב הופעות" (צרפת 2010)
 
סרטו של מתיה אמרליק, בכיכובו. יואכים, מפיק טלוויזיה לשעבר, השאיר מאחוריו את חייו הישנים - הכוללים ילדים, חברים, אויבים, מאהבות וחרטות - כדי לפתוח דף חדש באמריקה. כעת הוא שב לצרפת עם מופע בורלסקה, שבבסיסו שילוב קמפי של קברט זול וסטריפטיז, אחרי ששטף את ראשן של בנות הלהקה, חלקן כבר לא צעירות ולא דקות גזרה, בחלומות רומנטיים על פריז ועל סיבוב הופעות בצרפת.
 
הלהקה נודדת מעיר לעיר ולמרות חדרי המלון הזולים והקופה הריקה, בנות הלהקה של יואכים עדיין מפנטזות על עולם של זוהר והדוניזם. נדמה שהכול יסתדר כשורה אם סיבוב ההופעות יצליח להגיע לשיאו בהופעה מופלאה אחת בפריז. אלא שיואכים הותיר מאחוריו עיי חורבות של מערכות יחסים וקופות שרצים, וכעת מתקשה לקשור את הקצוות כדי שחבריו לשעבר יסייעו לו. עם מימי לה מו, ג'ולי אטלס מוז, איווי לובל. 111 דקות.
 
מחווה אותנטית של אמרליק למופעי הבורלסקה נוסח אמריקה. סרט יפה, מרגש ומלא חמלה על אנשים פתטיים שלא נואשים מלהמשיך לחיות את החלום.

  
"חבר שלי" (צרפת 2009)
 
סרטו של מארק אספוסיטו, העוסק במערכת יחסים לא מובנת מאליה הנרקמת בין שני גברים, מעולמות ומרקעים שונים. ויקטור הוא עורך ראשי ובעלים של מגזין פופולרי שנושאו מכוניות. באחד הימים, כשהוא מרצה על עבודתו בבית כלא, הוא פוגש שם בברונו, גנב המרצה עונש מאסר, מעריץ של המגזין שלו, שלמעשה עומד מאחורי הזמנתו לשאת דברים בפני האסירים.
 
ברונו מבקש מוויקטור להעסיק אותו במערכת שלו וזה נענה לאתגר, אחרי לא מעט היסוסים והתייעצות עם אשתו, וכך מתחילה להירקם ידידות מופלאה בין השניים. ברונו זוכה עקב התמדתו בשחרור מוקדם ושב לזרועות בת זוגו הממתינה לו. בהמשך תתהדק חברות האמת בין שני הגברים, אף שתדע עליות ומורדות ותפנית בלתי צפויה, כשעולם הפשע של ברונו יפלוש לחייו של ויקטור. עם אדוארד באר, בנואה מג'ימל, אטמן קליף. 105 דקות.
 
דרמה כתובה ומבוימת היטב. 
 
"רגליים יחפות של חלזונות" (צרפת 2010)
 
סרטו של פאביאן ברטו. לילי היא בחורה צעירה מלאת עליצות ושמחת חיים, אבל מוגבלת רגשית ושכלית ומתפקדת כילדה נטולת עכבות ומעצורים. כשאמה, המגדלת אותה בחוותה הכפרית, הולכת לפתע לעולמה, משתנה הכול בחייה.
 
אחותה קרלה, עורכת דין הנשואה לקולגה במשרד שלה, מנסה לדאוג ללילי, אך כשהיא עוזבת את החווה לטובת חייה העירוניים והקריירה שלה, לילי, החיה באינסטינקט על פי נורמות לא מקובלות, מבלגנת את ביתה וסביבתו ומהווה מטרד לשכניה המתלוננים. קרלה נאלצת לעבור לגור איתה לתקופה, בעוד בעלה ונפשות פועלות קרובות נוספות מייעצים לה להכניס אותה למוסד, ובין שתי האחיות מתפתחת מערכת יחסים מורכבת.
 
מצד אחד, לילי גורמת לקלרה לצאת מדעתה לא אחת, ובין השתיים פורצות מריבות קשות. אבל מאידך, דווקא תפיסת העולם של לילי, הנאיבית-משוחררת-חצופה-ליברלית, גורמת לקלרה להציב מראה אמיתית מול חייה התבניתיים, המסודרים והמתוכננים. עם לודיוין סנייה, דיאן קרוגר, דני מנושה.     
     
סרט בועט ונושך, כמעט אנרכיסטי. סנייה נפלאה בתפקיד לילי וגם קרוגר מצוינת כקלרה.
 
"ידיים חופשיות" (צרפת 2010)
 
סרטה בעל האלמנטים האוטוביוגרפיים של השחקנית בריג'יט סי (היא נשאית איידס שנדבקה מבן זוג מכור לסמים, בדיוק כמו גיבורת סרטה), שמתפקדת לראשונה  כבמאית.
 
רונית אלקבץ מופיעה כאן בתפקיד הראשי ומגלמת את ברברה, במאית קולנוע מיומנת, שהפרויקט הנוכחי שלה הוא יצירת סרט על אסירים, המרצים עונשים שונים בבית כלא בפרברי פריז. למעשה, היא שואבת את סיפוריהם האישיים של האסירים לתסריטה, כדי ליצור סרט שישקף את חייהם.

אלא שבמהלך התהליך ברברה ואחד האסירים מתאהבים זה בזה, כשבמקביל מנסה האקס שלה לחזור אליה, והיא מסרבת לחידוש היחסים עימו. מה שהחל כפרויקט מקצועי הופך לרומן בינה ובין האסיר, אלא שהשניים נתקלים בקשיים לממשו ואף נגררים להסתבכות פלילית. עם קרלו בראנדט, נעמי לבובסקי. 100 דקות.
 
עבודת קולנוע אישית רגישה. אלקבץ משכנעת גם בצרפתית.

 
"הרגתי את אמא שלי" (קנדה 2009)
 
סרטו של חוויאר דולן, במאי-תסריטאי-שחקן בפרויקט הבכורה שלו, שסימן אותו כתגלית מרעישה בפסטיבל קאן 2009 וזיכה אותו בשלושה פרסים. דולן ביים את הסרט בגיל 19 והעלילה מבוססת באופן רופף על חייו ומתארת את יחסי השנאה-אהבה שלו עם אמו.

 דולן מגלם את הוברט, צעיר הומו המתמודד עם זהותו המינית ותשוקתו לאמנות, בעוד שאמו מנסה, לדעתו, לחסום בכוח את שאיפותיו. בין הוברט ואמו מתגלעות מחלוקות קשות רבות, הנראות בלתי ניתנות לגישור. בין היתר הוא מסתיר ממנה את זהותו המינית ואת הקשר שלו עם בן זוגו מהכיתה. כשהאם כבר לא מסוגלת להתמודד עם "הכרזות העצמאות" של בנה ועם טלטלות היחסים התזזיתיים המתקיימים ביניהם, היא מכניסה לתמונה את האב, ממנו היא גרושה, והשניים מחליטים לשלוח אותו, למורת רוחו, ללמוד בפנימייה. עם אנה דורבל (בתפקיד האם) ונילס שניידר. 96 דקות.

קצת סטודנטיאלי-בוסרי, אבל בעל יסודות חתרניים ומתכתב מעט עם הגל החדש. הבמאי-שחקן הצעיר מפגין ניצוצות של כישרון לא מבוטל.