"זכרונות משפט אייכמן" (ישראל 1979)
 
סרטו של דוד פרלוב, שיוקרן במלאת 50 שנה למשפט אייכמן. הסיפור שמאחוריו לא פחות מרתק, אולי אפילו יותר, מהסרט עצמו. את הסרט יצר פרלוב ב-1979, הסרט הוקרן פעם אחת לפני 32 שנה בערוץ הראשון ומאז "נעלמו עקבותיו". לפני כמה שנים גילתה  בתו של היוצר, המפיקה והעורכת  יעל פרלוב,  בחדר העבודה של אביה קלטת וידאו ישנה ועליה הכיתוב בטוש אדום: "פגום". כשצפתה בחומר שבקלטת הבינה שמדובר בסרט האבוד והחליטה בעצה אחת עם אמה, מירה פרלוב - שתיהן הקימו את קרן פרלוב לשימור עבודתו הקולנועית של היוצר - להשקיע בביצוע רסטורציה (שיקום עותק והעברתו לפורמט דיגיטלי לשם שימור). המהלך נעשה בשיתוף עם מרכז הצפייה של יד ושם, ערוץ 1 והפורום לשימור הזיכרון הוויזואלי בישראל.
 
בסרט, שנעשה כאמור לא בסמוך למשפט אייכמן (נערך כידוע בירושלים ב-1961) אלא כמעט שני עשורים אחריו, שיבץ פרלוב בין היתר קטעים מצילום המשפט ודברי כמה מהעדים שעמדו על הדוכן מול הנאשם וצוות השופטים. כן ערך סדרת ראיונות עם אישים שונים, מרפי איתן, מלוכדי הפושע הנאצי בארגנטינה, שמספר בין היתר על התרשמותו הראשונית מהאיש כאשר נעצר, ועד העיתונאי נתן ברון. בנוסף מובאת סדרת ריאיונות עם בני הדור השני, שהוריהם חוו את התופת או העידו במשפט, וילדיהם משחזרים את תחושותיהם לנוכח לכידתו והעמדתו לדין של אייכמן.
 
מרגעי השיא של הסרט אלה שיחות שניהל פרלוב עם הנריק רוס, מעדי המשפט, ואשתו סטפניה. רוס, צלם סטילס ששהה בגטו לודג', הצליח לתעד בחשאי ובאובססיביות, תוך סיכון עצמי, את הטרנספורטים השיטתיים בהם הועברו מדי יום אלפי יהודים ברכבות למחנות ההשמדה. הוא פיתח שיטה מיוחדת להסתרת מצלמתו תחת מעילו ולשליפתה לשניות ספורות כל פעם. מאז התיעוד הצילומי המיוחד שלו, השבית רוס את מצלמתו. 
 
"אל סיקאריו - וידויו של רוצח שכיר" (צרפת 2010)
 
סרטו המרתק ויוצא דופן של ג'יאנפרנקו רוסי מורכב רובו ככולו מווידוי מצמרר, לעתים קשה לצפייה, מפיו של רוצח שכיר קר רוח, שאחרי 20 שנה אותן העביר בשירות קרטל הסמים המקסיקני האכזרי, החליט לפרוש, ומאז הוצע חוזה על ראשו של רבע מיליון דולר.

הסרט מצולם כמעט כולו (למעט כמה צילומי חוץ לשם בניית אווירה) בחדר במוטל בו עינה אל סיקריו בעבר איש עסקים שנחטף, ולכל אורך הסרט נראה הרוצח כשעל פניו כיסוי פנים שחור בלתי חדיר, מונע זיהוי, למרות שקולו לא עוות.

הסרט משרטט אותו כאדם נחוש, נטול סנטימנטים, שלמד עם השנים לקבל החלטות בלי להניד עפעף. הוא מתאר את עבודתו הרוטינית במסגרת הארגון, כשבין אצבעותיו שנטלו חיים של מאות אנשים, מונח טוש שחור ובעזרתו הוא משרטט במחברת. שרטוטיו אמנם ברמה של ילד, אבל הם מדגימים היטב כיצד בדיוק מקפיא הוא וחבריו חטפו, עינו, חנקו, הטבילו במים רותחים ורצחו את קורבנותיהם.

הוא גם מפרט את מבנה ארגון המאפיה בו עבד, את החלוקה לתאי פעולה, כשהכל נעשה בשיתוף פעולה עם בכירים מושחתים ומסואבים במשטרות המקסיקנית והאמריקנית, מה שמסביר מדוע, למרות כל מה שעשה, רשויות החוק לא מחפשות אחריו: אין לפושע הבכיר הזה שום רישום פלילי, ורק הארגון שעליו "זימר" רוצה לסגור איתו חשבון. לקראת הסוף תוכלו גם להבין מה גרם לו לרצות לפרוש מהעסק – סיבה מפתיעה כשמדובר באדם שמוסר לא נמצא בלקסיקון שלו. 

וידויו של רוצח שכיר (תמונת יח"צ)

  "החולמות" (ישראל 2010)
 
נשים חרדיות עושות סרטים. נשמע אולי כמו אוקסימורון, אבל יש דבר כזה. הבמאית אפרת שלום דנון מטילה זרקור מפתיע על התופעה בסרט הבכורה המדויק שלה, שצולם בכמה שכונות בירושלים ובמודיעין עילית.
 
העלילה מתמקדת בשתי דמויות מרכזיות, רוחמה, אם לחמישה ילדים, תסריטאית ומפיקה, ותקווה, אף היא אם לחמישה ואשת רב, ראש כולל, הפועלות כל אחת בתחומה במסגרת תעשיית קולנוע קטנה, חלוצית ואמיצה, של נשים בנות החברה החרדית.
 
הן לא פועלות מחוץ למחנה, הן לא מורדות. הכל נעשה בהיתרים הלכתיים מהרבנים שלהן, ותחת פיקוח קפדני. הסרט עוקב אחריהן ואחר נשים נוספות בצוות שלהן, במהלך עשיית הסרט שלהן, "סגורים", ומגלה שעולמן היצירתי לא ממש רחוק מזה הרוחש בתעשיית הקולנוע החילונית.
 
 גם בחברה שלהן פועל סטודיו למשחק וגם אצלן, בין מטלות הבית והפרנסה הרבות, המוטלות בעיקר על הנשים, מפעם יצר ביטוי אמנותי אמיתי, שמוביל אותן לדרך מרתקת ולא שגרתית במגזר שלהן. יחד עם זאת, הן כאמור לא שוברות את הכלים, משיגות היתרים הלכתיים לכל מהלך, ואף שיש לא מעט מכשולים בדרך, חרדים קיצוניים ואנשי חינוך מחמירים שלא כל כך מקבלים אותן ואת פעילותן, הן מצליחות להשלים את היצירה ולהקרינה בפני נשות העדה. הן הולכות עד בסוף עם האמת שלהן, למרות שלעתים המחיר לא פשוט.   

"החולמות" (תמונת יח"צ)


 "בית חרושת לוודקה" (שוודיה 2010)
 
סרטו של ג'רזי סלדקובסקי. ולנטינה בת ה-22 שקועה עמוק במדמנת החיים השוחקת. בגילה הצעיר היא כבר בת לבן קטן שאביו עלוב הנפש נעלם מחייהם כבר מזמן. היא טרודה במריבות אינסופיות עם אמה, אף שזו היחידה שעוזרת לה בטיפול בבנה. האם עצמה גרושה כבר שנים רבות ועתה התעורר ניצוץ רומנטי אמיתי בחייה, כשאקס מיתולוגי מהעבר הרחוק יוצר איתה קשר ומנסה לשכנעה לחדש את יחסיהם. ואילו לוולנטינה יש חלומות זוהרים. היא רוצה מהחיים הרבה יותר ממה שסיפקו לה עד עתה ומוכנה לשלם את המחיר הלא פשוט, אפילו על חשבון אמה. הצעירה שואפת להגיע למוסקבה ולהפוך שם שחקנית, ומכוונת את כל חייה למימוש הרעיון.

בינתיים היא תקועה בזיגוליובסק, עיירה תעשייתית פרובינציאלית מרחק אלף קילומטרים משם. לבושה במדים מכוערים, היא עובדת במילוי בקבוקים בבית חרושת מקומי לוודקה, ונראה שאין מוצא ממלכודת השיכר הזו, בייחוד לא כשאת מטופלת בילד. סרט שמציג באור עגום וריאליסטי את עליבות החיים של בני מעמד העובדים ברוסיה ואת חוסר התקווה והתוחלת שלהם, אם כי הוא ארוך מדי, מנג'ס ומתיש. 

"בית חרושת לוודקה" (תמונת יח"צ)

"קסם ערבי" (אוסטריה 2010)
 
במרכז סרטם של אנדראס הורבת ומוניקה מוסקלה עומדת ברברה וואלי בת ה-63, סופרת ופרופ' מוערכת לאמנויות מזלצבורג, המוכרת באוסטריה בזכות עמדותיה הפמיניסטיות הבלתי מתפשרות. כאשר וואלי נסעה לטיול אקדמי בתימן לפני שבע שנים, התאהבה בנהג ומורה הדרך שלה, חאדר, בן 43, נשוי ואב לששה ילדים. היא התאסלמה על פי בקשתו, והפכה לאשתו השנייה. היא רואה בתהליך שעברה למען בעלה אקט טבעי כדי לרכוש את אמונו ולהתחבר אליו ולא רואה בכך סתירה לעמדותיה כאישה דעתנית-עצמאית.
 
מאז היא נעה בין העולמות - במערב היא ממשיכה בדרך חייה הקודמת, כאשת קריירה ואקדמיה עצמאית, מוערכת ומעודכנת בשדה האמנות, החיה בדירתה מוקפת ספרים וציורים, אבל מקפידה להתפלל את תפילות החובה של האיסלם, לצום ברמדאן ולשתות מיץ תפוזים במקום יין.
 
בצנעא, ביתה השני שבו היא מבלה מחצית מזמנה, היא מתכסה מכף רגל ועד ראש, כמעט לא יוצאת מפתח הבית, ומסתפקת בטיפוח הגינה ובמשחקי דומינו. עבודת קולנוע מצוינת, המתאפיינת בהחלטה לשרטט תמונת מצב בלתי משוחדת מבלי להטיף או לנקוט עמדה, וממחיש איך קשר פשוט בין אנשים יכול לחצות דתות ודעות קדומות.

 

"קסם ערבי" (תמונת יח"צ)

הפסטיבל יתקיים בין התאריכים  12 – 21 במאי  2011 בסינמטק תל-אביב , ב- zoa תל-אביב  ובנמל תל-אביב. מחיר כרטיס לסרט : 40 ₪. טלפון להזמנת כרטיסים: סינמפון: 03-5157929. קופות הסינמטק: 03-606800.