"האישה ששרה" (קנדה 2010)
 
דרמה. סרטו של דניס וילנאוב, בהתבסס על מחזה מאת וואג'די מועוואד, כותב ממוצא לבנוני. בבית חולים ציבורי במונטריאול, קנדה, מתה נאוול (לובנה אזאבל), מהגרת ותיקה שעבדה תקופה ארוכה בניקיון משרד עורכי דין. שנים אחדות לפני מותה הפסיקה נוואל לדבר ולא הגיבה לסובבים אותה. עם מותה נקראים ילדיה, ז'אן (מליסה דסורמקס פולין), וסימון (מקסים גודט) לקריאת צוואתה, שתשנה, כך יתברר להם בהמשך, את חייהם לעד.
 
שני מכתבים שהשאירה להם מובילים אותם למסע בארץ לידת אמם, מדינה ים תיכונית, ולגילויים מפתיעים אודות סיפור חייה אותו סירבה לחלוק איתם.

על רקע סכסוך פלגים פנים-ערבי במדינה מעורערת שסועת מלחמות בלתי פוסקות, חוותה אמם של ז'אן וסימון חוויות וטראומות קשות ביותר שרק כוחה ותעוזתה עזרו לה לשרוד אותן ולהמשיך הלאה בחייה. 130 דקות.
 
סרט מסעיר, מטלטל ובעל עוצמות רגשיות.
  

"העפיפונים של ארמנד" (ישראל 2011)
 
דרמה. סרטו של משה זאבי, שבמרכזו מפקד טייסת מסוקי קרב במילואים, מיוזמי מכתב הטייסים המוחים על פגיעה בחפים מפשע בעת תקיפות אוויריות של צה"ל בעזה. הוא מוצא עצמו נאלץ לעמוד מול עובדות החיים הלא נעימות, בלשון המעטה. סא"ל ארמנד (מומו) פוגל, שבחיי היומיום שלו מנהל חנות לשיווק כלי טיס לחובבים בשם "העפיפונים של ארמנד", נקרא מדי פעם, לעיתים ממש היישר מחנותו, על מנת להשתתף במבצעים מיוחדים של סיכולים ממוקדים בעזה. הסרט מתאר את המסע הרגשי אותו הוא עובר בין היותו אשם בהרג חפים מפשע ובין היותו קרבן של רדיפת ארגוני שמאל. מומו, שנקלע למלכוד נפשי ומשפטי, יצטרך להתמודד עם מצב חדש. זאבי עצמו מככב בסרטו ולצידו עינת דוכובני ורוני הרמן. מוקרן בסינמטק תל-אביב. 98 דקות.
 
סרט חובבני ומביך ביותר.