"ג'יזל משלבת את אבות הטיפוס של הנשיות"

"אילו רקדתי את ג'יזל לפני שחזרתי לארץ - לא הייתי חוזרת לכאן", אומרת מנהלת להקת הבלט הישראלי ומקימתה, ברטה ימפולסקי. "לפני 40 שנה, כשאני ובן זוגי הלל מרקמן, היינו בדרכנו מניו יורק לישראל, והחלטנו להתנהג כמו כל האמנים הגדולים ולעבור דרך מונקו שם לקחנו שיעורים אצל מורה רוסייה שנורייב היה מגיע אליה במיוחד.
 
"באחד השיעורים הגיעה משלחת גדולה ובהפסקה הם פנו אלי וסיפרו לי שהם מחפשים רקדנית שתרקוד את ג'יזל ושהם מאוד ישמחו אם אסכים. אני זוכרת שלא האמנתי למשמע אוזניי. כך קיבלתי הצעה לרקוד את ג'יזל בלהקה של ניס. סירבתי וזה היה קשה מאוד לעמוד בפיתוי. הלל דווקא מאוד רצה שנשאר שם, ההורים לחצו אמרו שכולם מחכים לנו כאן וחזרנו .
 
"מי חיכה? אף אחד. כשהגענו לכאן לא היה אחד שלא אמר לנו שאנחנו מטורפים שחזרנו לשממה. אם היינו מבינים לאן אנחנו חוזרים אולי היינו דוחים את החזרה אבל האם אני מצטערת על כך כיום? לא, אני לא מצטערת".
 
עתה מעלה את "ג'יזל" להקת הבלט הישראלי, בהשתתפות סולני הבולשוי, הפרימה בלרינה אנה אנטוניצ'בה ואלכסנדר וולצ'קוב, אחד הרקדנים הראשיים של הלהקה, שיבואו לכאן במיוחד. ג'יזל  היא  יצירת הבלט המפורסמת ביותר של התקופה הרומנטית. מאז 28 ביוני 1841, כשהיצירה הועלתה לראשונה לפי כוריאוגרפיה של מריוס פטיפה ומוזיקה מאת אדולף אדם, היא זכתה להצלחת ענק באירופה, באמריקה ובאוסטרליה והייתה לנכס צאן ברזל של תרבות המחול הקלאסי. כל להקת בלט קלאסי המכבדת את עצמה כוללת אותה ברפרטואר שלה וגדולי הרקדנים רקדו בתפקידים הראשיים: ואסלב ניז'ינסקי, מיכאיל ברישניקוב, אליסיה מרקובה.
 
"ג'יזל" מספרת על בת כפר צנועה ונאיבית המתאהבת בנסיך, אך זה בוגד בה. בהפקה החדשה של הבלט הישראלי נהפכת הנערה שבורת הלב לרוח לילית המושכת את הנסיך אל מותו ביער החשוך. חלקה הראשון של היצירה הוא פולקלוריסטי ואקזוטי, השני הזוי וערטילאי. "אין בלרינה בעולם שלא חולמת לרקוד את ג'יזל" אומרת ברטה.

האם הקהל היום עדיין מתעניין באגדות על בנות כפר שמתאהבות בנסיכים?

"ודאי שכן; יש שמשווים את ג'יזל להמלט של שקספיר יש פה דרמה מאוד גדולה. בזמננו אנחנו צריכים גם מאוד להיזהר אחרת זה גם יכול להראות מצחיק ומגוחך במיוחד החלק בו היא מאבדת את שפיותה. זוהי זעקה אילמת ואם לא שומרים כאן על איפוק זה מגוחך. מלודמטיות זה דבר מסוכן בכל אמנות אבל זה מסוכן במיוחד בבלט. חשוב מאוד לדעת את הגבולות".

"מחול מודרני זה האופי הישראלי"

מגיעים לרקוד אתכם שני שחקני חיזוק סולני הבולשוי הפרימה בלרינה אנה אנטוניצ'בה ואלכסנדר וולצ'קוב, למה צריך לייבא רקדנים?

"הם לא שחקני חיזוק, מקובל בכל להקה להזמין אמנים אורחים. הם שניהם סולנים ראשונים בבולשוי ואם הם טובים בשביל הבולשוי הם גם טובים בשבילנו. ברוסיה כשאת רוקדת את ג'יזל  יש לך מלווה שעובד איתך יום ולילה ומלטש כל תזוזה קטנה עד לפרטים הקטנים ביותר. לנו שאנחנו צריכים גם להמשיך לשרוד אין את הזמן והמשאבים להשקיע כך ביצירה אחת. הם שניהם סולנים ראשונים בבולשוי ואם הם טובים בשביל הבולשוי הם גם טובים בשבילנו".

איך מתנהלות החזרות כששני הרקדנים הראשיים בעצם לא כאן?
 
"אנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו צריכים לעשות והם יודעים בדיוק מה הם צריכים לעשות. זו אינה הפעם הראשונה שכולנו רוקדים את ג'יזל כך שמראש אנחנו מגיעים מאוד מוכנים לחיבור הזה עכשיו צריך רק להקפיד על הסגנון". 
 

"בלט ג'יזל" (תמונת יח"צ)

"בלט ישראלי" זה מראש אוקסימורון דבר והיפוכו לא?
 
"אנחנו פה בישראל בודדים. את מנסה לעשות קלאסי ורואה שזה קשה ואת שואלת את עצמך למה לי. בישראל מרוממים רק את המחול המודרני. אין לי ספק שהרקדנים הישראלים המודרניים יותר טובים מבכל מקום בעולם. אנחנו המכה של המודרני כי קידמו תמיד את התחום הזה.
 
"מודרני זה האופי הישראלי. הגברים שלנו מאצ'וס, חתיכים, יש בהם עוצמה, וזה טוב למודרני. הישראלים בוטים ולא מנומסים הכל פה מלא כוח ולכן המודרני מתאים לנו. פה לא רוצים להתייפייף עם הקלאסי. מרתה גרהם, הנחשבת מחלוצות המחול המודרני, אמרה 'כל רקדן מודרני הוא רקדן קלאסי מתוסכל'.
 
 את צופה בהופעות מחול מודרני? מעודכנת במה שקורה היום?

"אין לי זמן. מסלול החיים שלי הוא בין הבית לסטודיו וחזרה. אין לי מקום בחיים לתחביבים, לפנאי או לחברים. אני באופן טוטלי בתוך הבלט ושלמה עם זה. מהשיעור הראשון זה הפך להיות כל עולמי וידעתי שזה מה שאעשה בחיי".
 
"אנחנו לא חושבים להפוך ללהקה מודרנית"
 
הרפרטואר של הבלט הישראלי מורכב בעיקר מיצירות קלאסיות והנה החלטתם לאחרונה לעלות עם "כשתראו את אלוהים" עבודה של הכוריאוגרף איציק גלילי מה קרה?
 
"אנחנו הלהקה הקלאסית היחידה בארץ וכל ההכשרה שלי בזמנו היתה קלאסית. אבל כבר בשנת 1981 עלתה יצירה שלי בשם 'אופוס 1' שהיא עבודה בהחלט עכשווית. אני זוכרת שיורם קניוק שצפה בה מאוד התפעל ממנה ונוצר בינינו קשר שממשיך עד היום. יחד עם זאת אני מאוד אוהבת לפרוץ גבולות והנה זה מה שעשינו.
 
"כשראיתי את העבודה של איציק גלילי בשטוטגרט חשבתי שזו עבודה שאנחנו יכולים להתמודד איתה ובהצלחה רבה. בהרבה מאוד להקות ריקוד מודרניות את צריכה להיות קודם כל רקדנית קלאסית מצויינת. הרקדנים שלנו מאוד שמחו להתמודד עם השוני. אבל אני לא רוצה שאף אחד יתבלבל, אנחנו לא חושבים להפוך ללהקה מודרנית. בהחלט לא. היצירות הקלאסיות הן נכסי צאן ברזל והן יחיו לנצח, המודרני שעובד על ציר הזמן, לא יישאר לעולם".
 
מה יש בו במחול הקלאסי שלא נותן לך לוותר עליו?
 
"הביטי, הבלט והלל היו ועודם מקורות האושר היחידים בחיים שלי. הבלט נתן לי את החיים". 
  
    
 
הבלט "ג'יזל" יעלה ביום שני, 23 במאי 2011 ב-20:30 בכיכר ספרא בירושלים כאירוע הפתיחה של פסטיבל ישראל. מופעים נוספים: יום רביעי, 25 במאי ב-20:30 במרכז רפפורט בחיפה, וימים שני-רביעי, 30 במאי -1 ביוני במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב.

  
לרכישת כרטיסים