מחול - ביקורת דיסקים: קרן אן, קרלה ברוני

אורן בר-אל נכבש שוב בקסמיה של קרן אן, ולא בפעם הראשונה, ודוגמנית העבר קרלה ברוני מפתיעה באלבום בכורה נעים ומרשים בהחלט, אך ההשוואה לקרן אן מעמידה אותה בצל.

הרפתקנית יותר מבעבר

כשקיבלתי לידי את הדיסק החדש של קרן אן, אחזה בי התרגשות לא סטנדרטית. אחרי שלושה אלבומי סולו והופעה חיה קסומה אחת שקיימה בתל-אביב בשנה שעברה, בקול שברירי ועדין, שמצליח לגעת עמוק יותר מזעקות שבר, הפקת טריפ-הופ אלקטרונית, שהופכת לאקוסטית ומופנמת יותר עם השנים ולחנים יפהפיים בפשטותם, היא הצליחה לכבוש אותי לחלוטין, ולפתח אצלי ציפייה דרוכה לבאות.

קרן אן נולדה בישראל לאב ממוצא רוסי ואמא ממוצא הולנדי, ועברה בגיל צעיר לגור בצרפת. את שני אלבומי הסולו הראשונים שלה הקליטה בצרפתית, שם זכתה להערכה גדולה למדי ואף הייתה מועמדת לכמה פרסים חשובים. בשנה שעברה היא עשתה ניסיון ראשון לצאת את גבולות צרפת, עם האלבום "Not Going Anywhere", שהוקלט כולו באנגלית. האלבום זכה גם הוא לביקורות משבחות מקיר לקיר, אך עדיין לא הפך אותה לכוכבת הגדולה שמגיע לה להיות.

בתקופה האחרונה מבלה קרן אן את רוב זמנה בניו יורק, בשכונה קטנה ואופנתית בשם "נוליטה". היא מספרת שהמגורים בניו יורק והאווירה של השכונה שבה היא מתגוררת ויוצרת נתנו לה את ההשראה לאלבום החדש (שהוקלט בצרפתית ואנגלית), ולכן העניקה לו את שמה של השכונה.

אולי זו הבדידות ותחושת הזרות, שגרמו לאלבום הזה להיות שקט ומופנם מתמיד. הוא נפתח עם מקצב רגוע של כלי הקשה, שאליהם מצטרפת הגיטרה האקוסטית של קרן אן, ומובילה גם את שירתה העדינה ואת הלחן המתקתק, שתופס את האוזן כבר משמיעה ראשונה. אל הקטע השני מתווספים צלילי החצוצרה הנהדרים של אבישי כהן, ובשלישי מפלרטטת קרן אן בשלווה עם מוזיקת הקאנטרי ("Chelsea Burns").

בהמשך, בין שירים שממשיכים את הקו השקט והמלודי שהציבה קרן אן לעצמה אפשר למצוא אותה גם הרפתקנית יותר מבעבר. הקטע שנושא את שם האלבום ואורכו למעלה משבע דקות, מציג אותה מלנכולית ומוטרדת עד כדי הזיה. שירתה מגיעה לכדי מילמול ולחישה חוזרת של משפטים, ומלווה על ידי צליל טרוד של כינורות, שלא נותן מנוח.

בקטע החותם את האלבום ("Song of Alice"), מלווים קולות הרקע של קרן אן ומוזיקה דרמטית את קולו של השחקן שון גולט, שמקריא את מילותיה על אודות אישה שהכירה בניו יורק. כישרון הכתיבה וההלחנה של קרן אן מתמזגים פה באופן מושלם עם קולה המיוחד, לכדי יצירה מוזיקלית לא שגרתית ושובה ביופיה. כדאי מאוד לתת לה הזדמנות.

Keren Ann – Nolita, EMI/Helicon

המפלרטטת המושלמת

בגיל 37, אחרי שהייתה אחת מעשרים הדוגמניות המשתכרות בעולם, הופיעה בתצוגות של מיטב המעצבים (כריסטיאן דיור, שאנל, איב סאן לורן), וקשרה את שמה גם לשערוריות הפרידה של מיק ג`אגר ודונאלד טראמפ, החליטה דוגמנית העל קרלה ברוני, כמו דוגמניות רבות אחרות שמגיעות לגיל פרישה, לפתח לעצמה כיווני קריירה חדשים. היא פנתה להגשים חלום ילדות, ולהקליט אלבום סולו משלה.

האלבום, שיצא בצרפת כבר לפני כשנה ומכר שם יפה מאוד, מגלה שיש לה הרבה יותר מפנים יפות. ברוני נולדה באיטליה ועברה עם הוריה לצרפת בגיל חמש, ושילוב התרבויות הזה העניק לה מבטא שיודע לתקוף מכיוונים שונים, עם ר` מתגלגלת שמבליחה מדי פעם מתוך המבטא הצרפתי, והופכת אותה למפלרטטת המושלמת. היא שרה ברוך ובביטחון את שירי הפולק האישיים שכתבה בעצמה, מלווה את עצמה גם בנגינה על הגיטרה האקוסטית, ושומרת לכל האורך על קו שקט ומלודי, אך מגוון מספיק כדי לא לשעמם.

אפשר למצוא קווי דימיון רבים בין המוזיקה של קרלה ברוני לזו של קרן אן, אבל יש גם הבדל אחד עקרוני. שלא כמו אצל אן, שמכל מילמול שהיא מוציאה מפיה פורצת שבריריות כובשת, שמותיר את המאזין חסר אונים אל מול יופיו של קולה, שירתה של ברוני שומרת על נועם וקלילות גם כאשר הטונים רגועים ושקטים. כל זה משאיר את המוזיקה שלה, שכתובה ומבוצעת היטב ללא כל ספק, מעט מרוחקת. כבת לוויה נעימה, שאינה דורשת תשומת לב מיוחדת מהמאזין, אבל גם בהחלט לא מקלה בו ראש.

Carla Bruni – quelqu’um m’a dit, naïve/NMC

אורן בר-אל על אלבומה השלישי של קרן אן

אורן בר-אל