העברית חוגגת בשלושה קולות
 
עם המלחינה סטלה לרנר לא נפגשתי מעולם קודם. בסטודיו המואר של חגי יודן חיכו שלוש נשים בשחור: מיכל בת אדם על כסא בר גבוה, דליה שימקו במעמקי כורסת ענק ושרון רוסטורף-זמיר בקצה המרוחק של פסנתר כנף. ברקע חגי יודן ניגן על הפסנתר מוזיקה של לרנר, אשה קטנה למדי, בעלת רעמה ג'ינג'ית, קצב דיבור שצריך לרוץ אחריו כדי לנסות ולעקוב ומרץ בלתי נדלה. וכבר היא ניצבת לידי, מעירה הערות על מה ששומעים, על מה שרואים... ואני בקושי הספקתי להניח תיק, להדמים סלולרי ולספוג את האור הגדול מחלון הענק שמבעדו עירי תל אביב מגלה לי פנים אחרות, חדשות. המלים לאה גולדברג, המוזיקה של סטלה לרנר. מוזיקה אחרת.
 
עוד דקה ועוד דקה והנה שיריה של לאה גולדברג מקבלים פנים חדשות.. יצירה קאמרית לשלושה קולות נשיים ולפסנתר. הטפטוף הרגיש בקולה של בת אדם, הארציות הנוכחת בקולה של שימקו והפיוט באיכויות ה"ליד" המתגלגל מפיה של שרון ממלאים את החלל. חרוזיה הקליטים הבהירים של לאה גולדברג כובשים בהאזנה ראשונה:   
 
הנה הרקפת/ קטנה עדינה,/ אזניים זוקפת/ איילת קטנה./ מתחת לסלע/בצלע ההר/ כשיר יהמה לה/ קולו של מטר./ או רוח חולפת/ פזיזה וקרירה/ ראשה מלטפת/ ביד זהירה./ או קרן תיגע בה/למעלה חיש קל/ יאיר עולמה לה/כאגל של טל./ שיר נקרא/ שיר מושר/שיר נקרא .
 
ארבע הנשים מצויות בחזרה לקראת ערב משיריה של לאה גולדברג, "בתוך לִבִּי כּלוּאָה צִפּור עִוֵּרֶת", שיתקיים במרכז ענב בתל-אביב. אני מניח לוויכוחים הקטנים של חזרות אחרונות לפני מופע חדש, לשקוע, המנעד הקולי, העברית החוגגת בשלושת הקולות, כבר חגיגה לעצמה.

חגי יודן ומיכל בת אדם (צילום: מקסים ריידר)

המוזיקה מציבה מראה לטקסט

שרון רוסטוף זמיר (צילום: מקסים ריידר)

מאין נובעת הנטייה להלחין שיר דווקא על פי אמות מידה של  "ליד" ( שיר אמנותי) ברוח שוברט, או מוסורגסקי?

דליה שימקו, מיכל בת אדם, חגי יודן (צילום: מקסים ריידר)

הרעיון של שילוב קריאת שירים ושירת שירים ברסיטל אחד, הוא שלך?