יואב ברתל, הלא הוא "המרקיד" איתן הררי שיופיע השבוע בפסטיבל "בבית" ממליץ על גרוסמן, קינן ועוד
השחקן והיוצר יואב ברתל עשה השנה היסטוריה פרינג'אית קטנה כשזכה בשלוש קטגוריות של פרס הפרינג' "קיפוד הזהב"– הצגת השנה, מחזאי השנה ומבצע השנה על הצגת היחיד שלו "המרקיד". ההצגה מביאה את סיפורו של המרקיד איתן הררי המנסה לפלס את דרכו אל פסגת המחול הישראלי.
ברתל ושותפתו ליצירה ולחיים הכוריאוגרפית אביגיל רובין (ביחד הם אנסמבל "תוצרת בית" שיצר גם את "חומוס צ'יפס סלט" מפסטיבל עכו 2009) ביימו את ההצגה שתעלה במסגרת אינטימית במיוחד בפסטיבל "בבית" המתרחש השבוע בבתים פרטיים בירושלים.
ואלו הן חמש (למעשה שש) ההמלצות של ברתל, שנמסרו בהרבה חום, רגש ורצון לשתף אחרים:
1. ספר
כאן אמרתי לעצמי שלא אכפת לי עניין המקוריות, זה פשוט הספר הכי טוב שקראתי בחיים שלי "אשה בורחת מבשורה" של דויד גרוסמן. אין מה לעשות, האופן שבו הוא שוחה בבריכה של השפה העברית, משתמש במילים ובשפה גם בצורה נורא ישראלית בעיני וגם לא רק לוקלית אלא יש בזה משהו נורא אוניברסלי. אני מאחל לעצמי עוד כמה מאות שנים להגיע לרבע מהיכולת של גרוסמן לזכך את הקול האישי שלו בצורה כזו. אני מעריץ אותו, אני מתרגש מהשם דויד גרוסמן. הנאום שלו בכיכר רבין על ההנהגה חלולה היה רגע מכונן בחיים שלי. הוא מסוגל לצעוק קול שקט. אם יש דבר כזה הישראלי המאוד יפה אז זה גרוסמן. הוא מייצג בעיני את כל מה שהייתי רוצה לראות בכלל. יוצר מושלם בעיני.
עטיפת הספר, יח"צ
2. סרט
יש סרט ספרדי שנקרא "ימי שני בשמש" ואפשר להשיג אותו היום בדי וי די. זה סרט שמתעסק בחברות של גברים מובטלים ומשחק שם חוויאר בארדם באחד התפקידים היותר יפים שלו. הסרט הזה כולו לב פועם אחד גדול. צחקתי ובכיתי וראיתי את זה שוב. בחיים שלי לא ראיתי סרט או הצגה שוב, אבל את הסרט הזה ראיתי שלוש פעמים. יש שם רגעים כל כך פיוטיים שמתעסקים בחמלה אנושית וכשאני נזכר בזה בא לי לבכות. אני אראה אותו שוב. סרט אדיר. גם נורא השפיע עלי. מעסיק גם אותי להתעסק עם אנשים הם מתחת לבוץ אבל מנסים לשלוח קשית כדי לשאוף אוויר. סבא שלי ברח מסוביבור ויש סיפור במשפחה שהוא התחבא בתוך ביצה ונשם דרך קשית ועם הדימוי הזה אני הולך המון, לא בהקשר השואה אלא של אדם שתקוע מתחת לבוץ וגם הוא רוצה לנשום. בסרט הזה האדם לידך מצבו אנוש כמצבך אבל מהמקום שלו הוא כן מוכן ללטף במבט ואותי זה נורא מרגש.
3. אלבום
אני עדיין מתלבט בין שניים. ברור היה לי שאני הולך לבחור אלבום ישראלי. שני דורות שונים של אלבומים. האחד זה אריק איינשטיין שר את אברהם חלפי. אברהם חלפי הוא המשורר האהוב עלי ויוני רכטר הלחין את זה וזו העבודה הכי טובה שהוא עשה אי פעם (אם נשכח רגע את הכבש השישה עשר). הלחנים יושבים על המילים באיזו צורה שמוציאה את המילים ומנגישה אותן נורא. זה גם מעודד לשמוע את זה. ומעל הכל מרחף הקול של אריק איינשטיין שזה גם דבר טוב שקרה פה ובביצועים שלו אפשר לשמוע גם את המנעד התרבותי האדיר שלו והוא ניגש לשירה של חלפי בלי למצמץ. אריק איינשטיין שר ישראלי, מהרחוב, משהו פשוט, וגם הדמות של אריק איינשטיין שמרחפת מעל לכל מה שהוא נוגע בו. הקטע שלו, הצניעות.
האלבום השני זה "שירים ליואל" של רונה קינן. יש דיסקים שהאימפקט שלהם הוא כשהם יוצאים ואז הזמן עושה את שלו. "שירים ליואל" פה להרבה שנים הוא עוד יעקוף אותנו בסיבוב נפגוש אותו בעוד כמה שנים במקום אחר. ועל רונה קינן אני רוצה להגיד שהייתה לי תקופה שאמרתי לעצמי לדור המבוגר היה את חוה אלברשטיין ולנו יש רונה קינן. היא בעיני היוצרת החשובה ביותר בישראל במוזיקה הפופולרית ואני ממש גאה להיות בדור שלה ובגיל שלה וחולם אחד יום אחד לעבוד אתה. קול אדיר, עדינות, צניעות, צניעות. ומצד שני היא לא מהססת לבוא להופיע פתאום בהפגנה משום מקום. לא עושה עניין לא מסתירה שום זהות. ויש לה שורשים. זה העניין שלה. אין לה בעיה לעוף קדימה. היא מחוברת למשהו נורא נורא עמוק, לא רק עוברת פה. אני בטוח שהיא יכולה להצליח מאוד בחו"ל. אבל עדיין צרי איזה שהם שורשים כדי לעוף החוצה. ואין כמוה. מת עליה.
4. מופע במה
החלטתי לפרגן למישהו שעבדתי אתו ואני מחבב אותו ברמה האישית – נדב בושם. המופע שלו "קיצ'קוצ'ים אישיים" עולה במקום קטן בשם צוזאמן. נדב בושם הוא אמן פרינג' ובמקום המזערי הזה הוא עושה את הפרינג' של הבידור. עד שלא רואים לא מכירים את זה כי יש רק אחד כזה. הומור, נונסנס פרוע, האיש הזה לא מנסה לצאת הזוי, הוא באמת איש הזוי וזה ערב נורא מיוחד. מאוד מצחיק. ונדב או שאתה מתחבר אליו או שלא זה נורא פשוט - אתה לא נשאר אדיש. אתה תתפוס מחנה.
5. אתר/ בלוג
אני נורא אוהב את אתר אגורה. אתר שבו אפשר להציע ולחפש ולקחת חפצים מאנשים אחרים בחינם. החל בעט שהשתמשו בו קצת ונשאר בו מעט דיו ועד תנור נפט ישן או טלוויזיה LCD בת שנה וארנק במצב רעוע. זאת אומרת הכל. אתר מגניב מאוד. מצאתי שם המון דברים , לקחנו עריסה ושידת החתלה לילד. זה אתר שמייצג משהו שהוא נכון בעיני - אתה לא דואג שייצרו עוד שיט בעולם. אחד נותן לשני ובאים לאסוף ומכירים אנשים הם תמיד חביבים, רק צריך להיזהר מסוחרים שהם סוג של אלטע זאכן. חוץ מזה יש מן תנועה צדדית בישראל של הרבה התנדבות ופעילות חברתית ואגורה זה הביטוי של זה באינטרנט.
בכמה מילים על "המרקיד"
להעלותהצגת יחיד בבית פרטי עלול להיות קצת משונה לא?
הצגות יחיד זו משבצת שעלולה להיות בעייתית אבל גם מקסימה ואדירה כשיש מפגש אמיתי בין קהל לשחקן אחד שמוכן להיות לגמרי שם בשבילם, ואז זו סיטואציה מקסימה. בבית פרטי שבה אתה פוגש 50-45 איש מולך אני בטוח שאלה יהיו ההצגות הכי אינטימיות של 'המרקיד'. מי שיגיע יקבל את איתן במערומיו הטוטליים. גם ככה אין מסכה בהצגה הזו וזה הולך להיות מקולף עוד הרבה יותר וגם מתאים נורא להצגה הזו.
האתגר יהיה שהקהל ירגיש בתוך ההרקדה שהוא באמת שם. איתן הררי יבוא להרקיד בבית משפחת ארנוביץ וכמובן יגיב למה שקורה בבית, הפאסליטיז, הירושלמים, מזג האוויר הירושלמי - הכל נכנס. כשיש סיטואציה כל כך אינטימית אדם כל כך כואב ופגוע כמו איתן הררי עשוי להרגיש חיבוק חם במיוחד ואני מקווה בשביל עצמי שאנחנו הולכים לשלוש הצגות משמעותיות ובלתי נשכחות.
הפסטיבל הזה כל כך מגניב ולהתקבל אליו היה להרגיש במקובלים. היה לי מפגש אחד עם קהל ירושלמי לפני שנה וזה היה אדיר. קהל מאוד אינטליגנטי, מאוד חם ומאוד בעניין. אז נורא בא לי עוד פעם.
"המרקיד" תעלה בימים רביעי, חמישי ושישי בבית ארנוביץ בירושלים במסגרת פסטיבל "בבית". כרטיס: 80 ש"ח. לרכישת כרטיסים: 02-6240368. בחודשיים הקרובים תעלה ההצגה גם בתיאטרון חיפה ובתיאטרון הסימטה.