מחזה המתרחש בהרף עין
 
שמו של סטיבן סונדהיים נחרת בתולדות המחזמר האמריקני ב-1957 כאשר חבר ללנרד ברנשטיין וכתב עבורו את המילים ללהיטי "סיפור הפרברים". כבר אז יצאה השמועה כי ידו גם בהלחנת כמה משירי המחזמר הזה, וכי בתמורה לשתיקתו נשמט שמו של המלחין כשותף בכתיבת הטקסטים.
 
מאז הופיע שמו בהקשר של כמה וכמה הפקות מצליחות או כושלות, בהן "משהו מוזר קרה לי בדרך אל הפורום",  וב-1970 העלה את המחזמר "קומפני", שכתב את המוזיקה שלו וטקסט השירים שנוספו למחזה מאת ג'ורג' פירת'. המחזמר הוכר מיד כמהפכני בתחום הלוהט הזה, ונחשב כנקודת הציון החשובה השנייה בתולדותיו של סונדהיים.
 
המחזה נולד מסדרת מערכונים קצרים של פירת' שעניינם זוגיות לסוגיה, גווניה והנפשות הפועלות במסגרותיה. במחזמר הם מוצגים מבעד לדמותו של בובי הרווק והחברים הנשואים שלו, ושלוש מאהבותיו. אלה הם ה"קומפני" – במשמעות של בני לוויה – שבאים לחגוג בהפתעה את יום הולדתו.
 
העלילה איננה ליניארית כרונולוגית, וכדברי סונדהיים המצוטטים במאמר מעניין בתכנייה: "המחזה מתרחש לאורך תקופת זמן, אלא במהלך הרף-עין אחד במוחו [של בובי]... והתמונות שמתרחשות הן כולן האבחנות שלו על ידידיו הנשואים, על החברות שלו ועל עצמו".  
 
את הנקודה הזאת מדגיש במאמרו גם רפי ניב, הבמאי, שכבר ביים ובהצלחה את המחזמר הזה לפני כחמש שנים בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. כאז גם עתה עם התרגום המצוין של דניאל אפרת, הנשמע טבעי כשפת מקור, עם רוני כרמל, מעצבת התפאורה, מוני מדניק, מעצב התלבושות המצוינות, אורי מורג ששב והאיר כקוסם, ובמיוחד שי בן יעקב, המנהל המוזיקלי, המעבד והאחראי על שירת הקומפני (במשמעות של להקה).


"קומפני", צילום: דניאל קמינסקי

ריקי גל גונבת את ההצגה
 
לרשותו של ניב עמדה הפעם להקה של שחקנים ותיקים וצעירים שנכנסו עמוק לתוך עולמן של הדמויות שגילמו, היטיבו לשיר – בהדרכתה הקולית של דוקי עצמון, המפליאה לעשות כל פעם מחדש, ובתנועה מעוצבת לפרטיה של הכוריאוגרף עוז מורג. ברקע ניגנה התזמורת הקטנה עם הצליל הגדול של מיכל סלומון בפסנתר, עדי דויטש בקלידים, איתי ניצן מבתופים ורומן סטניסלבסקי בכלי נשיפה, ועל עיצוב הסאונד ניצח בהצלחה מיוחדת משה עציוני.
 
שרון שחל ומולי שולמן הם בני הזוג הנשואים הראשונים שבובי מעלה באוב – היא זוללת שוקולדים בסתר והוא "נגמל" לכאורה מאלכוהול. מיכל ויינברג ושרון צור, הם בני הזוג השני  שמפתיעים את בובי בהחלטתם להתגרש (וגם בהמשך הזוגיות שלהם ונסיבותיה אחר כך), ואביטל פסטרנק המסטולית המצחיקה במיוחד וארז וייז כבני הזוג השלישי.
 
בני הזוג הרביעי הם יונתן רוזן כחתן יהודי מקסים ומיכל ברנד הווירטואוזית ככלה היסטרית הווירטואוזית כרונה פרומצ'נקו, מירב שירום וקרן מרום כנאהבות והנעימות שבובי בוחר לענות בפסיביות המתוקה שלו כמחזר שאינו יודע להחליט מה הוא רוצה באמת.
 
לפחות עד שהוא לומד קצת לקח – לפחות כך נדמה לו ולקהל – מפיהם של בני הזוג המבוגר בחבורה שאותם מגלמים למופת שלום שמואלוב וריקי גל. בכל פרט קטן של משחקם הם מפגינים נוכחות ומקצועיות מדויקת, קלילות ורצינות, ובעיקר את האירוניה הכואבת קצת של תמונה אחת מחיי נישואין. ריקי גל, כמובן, גונבת את ההצגה בזמרתה, ובמיוחד במונולוג ובשיר "לחיי הנשים", המתמצת במידה רבה את המרכיב המיזוגני של המחזמר. 
 

                     "קומפני", צילום: דניאל קמינסקי

זו הייתה יכולה להיות רשימה מקדימה להישג החשוב והנדרש ביותר במחזמר הזה – אך לצערי הרב צק ברקמן לא הצליח להיכנס לנעליו של בובי, ולהיות הציר המרכזי של המחזמר וההפקה. ההתבוננות – מילה המציינת ראייה אקטיבית ולא מקרית - נראתה במשחקו כחוסר עניין, והכריזמה שלו נוכחה על הבמה רק בדרך ההתייחסות אליו על ידי הקומפני שלו.
 
חבל שזה כך ואלמלא כן ההצגה הצבעונית של רפי ניב ושותפיו הייתה יכולה להיחשב כהישג גדול של תאטרון באר שבע.