הדה בסט של הדה בסט

יש משהו שפוי ונורמלי בהתכנסות מרתונית בת שבע-שמונה שעות לשם האזנה להרכבי מוזיקה שונים, כל אחד ואופיו. ערב ליל פיק.ניק משובח עבר אמש על כוחותינו בהאנגר 1, גני התערוכה.
 
התחילו את המסכת בשעת אחר צהריים מאוחרת הנציגים שלנו באירוע, צמד החמד מזירת ההיפ-הופ, "כהן@מושון", המרענן הרשמי הפותח. אחריהם עלתה לבמה הגיטריסטית האלטרנטיבית המרתקת קאקי קינג. כשמתופף ואיש סינטי מלווים אותה ברקע, היא עושה במיתרי הגיטרה כבשלה - מפריטה עדינה ועד ליווי דיסטורשן קצבי-עצבני מענג. למי שלא הספיק להגיע כדי לראות אותה אמש, מזומנת אופציה נוספת: היא תופיע בבארבי ואף תארח את תמר אייזנמן.
 
אחריה עולה צמד הדי.ג'יים הגרמני "קרודר&דורפמייסטר". הם מהווים מחממים אמיתיים – כך יתברר - לאטרקציה המרכזית. שני התקליטנים מתבצרים מאחורי הקונסולות שלהם, ומדי פעם שולחים לחזית הבמה שני זמרים-מעודדים-מגבירי קצב, כדי לבדוק את הדופק של הקהל המקפץ ולשבור את חומת האנונימיות האלקטרונית.
 
הגרמנים מנפיקים סאונד דאנס קצבי משובח, עם מופע תאורה מסוגנן המכיל וידאו-ארט פסיכדלי מרהיב, מרשים, הולם בחושים. לרגע אתה מרגיש כמו במסיבה רבת משתתפים באיזה מועדון-האנגר ענק בברלין. והקהל – של צעירים (ופחות צעירים) חסרי מנוח - כבר רוקד בהתלהבות על רחבת הריקודים.
 
בחמש דקות ל-23:00 (איחור אלגנטי של 35 דקות) עולה מובי וחגיגת הריקודים האמיתית נפתחת. האמן יליד ניו-יורק, שכבר ביקר אצלנו בניינטיז, מתגלה כאחד הסימפטיים ביותר שפקדו אותנו, אם לא ה... במסיבת העיתונאים שקיים שלשום אמר שהוא הולך לתת לקהל מה שהוא רוצה ולא "לנסות" עליו חומר חדש. ובסוף הערב מתברר שהוא אכן נתן את הדה בסט של הדה בסט אוף.
 
מובי הוא כמו מאסטר-מיינד החולש על הלהקה שלו, מפעיל את המוזיקאים שלצידו ומתזמן את הערב נהדר. הביטים והווייבים בסאונד שלו מונחים על מצע אלקטרוני בסיסי, אבל הרפרטואר המבוצע מכיל קטעי פופ, דאנס, דיסקו, רוק, סול ומה שרק תרצו.
 
מובי מנגן בגיטרה, קלידים, בס, תופי קונגס, שר לעתים וכשלא הוא עושה את זה – ברוב ההופעה - הזמרת המצוינת שלו, ג'וי מלקולם, מתלבשת על הגשת השירים בווקאליות מופלאה, ואחראית על הגבוהים, וגם על הנמוכים במקרה הצורך. את מרבית הקטעים היא מבצעת, נותנת צבע קולי בשרני לשירים, ובלעדיה ההופעה לא הייתה נראית ונשמעת אותו הדבר.

דיסקו ומכניקת קוונטים
 
מובי פותח אמנם עם Be The One מהאלבום החדש שלו, אבל מייד עובר לסדרת להיטים. Good Moving ואחר כך In My Heart, שבעקבותיו מגיעים עוד שוסים כמו Raining Again ו-Go, הנותן את האות לפתיחה הרשמית של הערב.

 
הציבור הגדול שהגיע, בני גילאים מגוונים, נראה כאילו מזמן לא היה באיזו מסיבת ריקודים טובה, וכעת הגיע הזמן לסגור פערים בעניין. האמן מתקשר נהדר עם הקהל, מחמיא לתל-אביב ולמדינה, ונראה שהגיע לכאן עם אנרגיות טובות ומפגין רצון ונכונות להסתחבק עם הנייטיבס, ואלה משיבים אהבה אל חיקו. הסאונד טוב ומגובש, התאורה מדויקת ולהיט קצבי רודף להיט דינמי נוסף, כשרובם מקפיצים את הקהל המשולהב.
 
מובי ממשיך עם ?Why Does My Heart Feel So Bad. לפני We Are All Made of Stars  אומר מובי: "אני חושב שזה שיר הדיסקו היחיד שנושאו מכניקת קוונטים".         
 
ברשימת הקטעים המבוצעים גם Slipping Away, Beautifull, Flower   ו-Bodyrock, שמרים את הקהל לגבהים. ורצף הלהיטים נמשך: Extreme Ways, In The World, Porcelain, The Beach, Lie Down In Darkness, Disco Lies, The Stars, Natural Blues וכמובן Lift Me Up, שנראה כי הרבה ציפו לו.