טיפול מבריק ב"דון ג'ובני"
 
צריך להודות, את הוותיקים שבינינו, צרכני אופרה נאמנים, קשה להפתיע עם "דון ג'ובני" של מוצרט. כבר ראינו הכל: הפקות תקופתיות, עתירות פיאות ותלבושות של המאה ה-17, הפקות רזות  בתלבושות של המאה שלנו, על במות נקיות; הפקות שמדגישות את האלמנט התחבורתי, ומשחקות במעברים שבין סצנה לסצנה.
 
נזכיר כי"דון ג'ובני" הוא הנוסח  המוצרטי לסיפורי הנוכל הספרדי דון חואן, שכבר לפני האופרה שכב, חרף גילו הצעיר עם אלפיים שישים וחמש נשים. על הבמה מתנקם מוצרט בגיבורו ומראה לנו גבר שכל הישגיו המופלאים מצויים בעברו. על הבמה כל נסיונות הכיבוש שלו עם שלוש גברות, נכשלים. הוא גם פורץ בדו קרב עם אביה של אחת הנשים- דונה אנה  שהייתה מטרה להכנעה ולכיבוש מהיר, והורג את האבא. הוא כמעט מתפתה, בניגוד מוחלט לעקרונותיו, לכבוש - מחדש - את דונה אלווירה, שכבר ממילא הייתה כבר מספר 753 או 864, אז למה לבזבז עליה אנרגיה?   
 
והנה הפתעה גדולה. זכרו את השם יואכים שמברגר. שמברגר, במאי אופרה ותיאטרון שפועל בעיקר בצפון אמריקה, הבריק בהפקת "דון ג'ובני" בסדנת האופרה. סדנת האופרה מראש מאלצת במאים להמציא פתרונות יצירתיים, במובן הטוב ביותר של המילה. התנאים הבסיסיים, במה ועליה מעט מאוד אבזרים, אם בכלל; כמעט ואין מקהלה, גם כשצריך אותה; פסנתר מחליף את התזמורת והמנצח עומד או יושב לפני הבמה ומנצח עם הפסנתר ועל הזמרים. 
 
בתוך האילוצים האלה יש ובמאים מגיעים להישגים טובים, טובים מאוד, מצוינים ויש כאלה שפשוט מבריקים. שמברגר שייך לזן האחרון. הדרך שבה טיפל- תיכף נרחיב - ב"דון ג'ובני" של מוצרט, היא מקורית, חכמה, ומבריקה. לאורך השנים הרבות (יותר מחצי יובל) של פעילות הסדנה היה כאן מבריק אחד נוסף, פדריקו דאוויה, מנוחתו עדן, שהעתיר על הבמה פתרונות רחוקים מן השגרה.
 
דון חואן בניו יורק
 
שמברגר, לוקח את האופרה של מוצרט -  לדעת רבים "דון ג'ובני" היא האופרה, ב"הא הידיעה" וב"אלף רבתי" בתולדות התרבות - ומעתיק את זירת ההתרחשות של אביר המאצ'ואיזם, דון חואן הספרדי מן הסמטאות הקטנות של סוויליה – המאפשרות דילוגים נוחים בין מיטה למיטה, בין גברת לגברת -  לניו יורק. 
 

"דון ג'ובני - סדנת האופרה" (צילום: אריאל בשור)

לפורלו משרתו של הדון, הוא הנהג האישי שלו. ובזירת הרצח בתמונה הראשונה נוכחת גם  ה-NYPD (משטרת ניו יורק) כגורם משמעותי. זירות ההתרחשות כוללות דירה ומרפסת גבוהה בגורד שחקים, מעלית, קפה מקומי, מזנון מזון מהיר, מוסך, אכסדרת מלון מסיפורי דונלד טרמפ, מועדון קריוקי, רחובות העיר, מינימרקט ועוד.
 
בתוך אלה פועלים זמרי האופרה, שהצלחתם הגדולה אמש הייתה יותר בזמרת האנסמבלים (קבוצות זמרים השרות יחד), בצלילות ההגייה, ופחות בזמרה הסולנית. בין הישראליות, בלטה אלה וסילביצקי הצעירה כצרלינה (הצעירה שדון ג'ובני "חוטף," מתחת לחופה) כבעלת נוכחות בימתית מרשימה וקול שיודע לאן הוא מתכוון להגיע. ישראלית שנייה בצוות הסופרן - אלינור זון בתפקיד דונה אנה, הגבירה שלכאורה נאנסת בתמונת הפתיחה ומיד אחר כך אביה, נהרג בקרב סכינים (ניו יורק, אמרנו) מול דון ג'ובני – היא בעלת קול יפה, שמחכה עדיין להבקעה ולהתבגרות רגשית ונפשית.
 
ברוח חוש ההומור הנפלא בהפקה, דונה אנה יודעת כמונו שאין מה לצפות מאוטביו (ג'ונתן בליילוק) המשעמם והיא וכמוה גם רוחו של אביה המת, מסמנים לנו מה הם חושבים עליו. איידן פרגסן הקנדית, בוגרת יותר כדונה אלווירה, ההיא שמנסה להחזיר את הדון ההולל אל חיקה, כמובן ללא הצלחה, עם מינון יותר נכון של רגש מול תנועה ועבודה עם סמאטרפון שבאמצעותו היא מגלה - בעזרת המשרת לפורלו -  שהיא בסך הכל אחת מתוך יותר מ-2,000 הנשים שדון ג'ובני כבר הספיק לשכב איתן (כן, כולן מופיעות בפייסבוק, אלא מה?) כמוה גם הבריטון פיליפ קלמנוביץ' מקנדה, דון ג'ובאני בהפקה. נוכחות מרשימה, קלילות מבשרת טובות, כלים מצוינים למי שעוד צריך להתפתח.
 
שפע הרעיונות הבימתיים של שמברגר, קיבלו תמיכה בניצוח של ריצ'ארד בארט, מוותיקי הסדנה, שהקפיד על דייקנות בביצוע של כל המשתתפים ובנגינה של ז'רמי פלטייה. סידני אאוטלו בתפקיד לפורלו המשרת, מארה"ב הוא שחקן מצוין, הקול עדיין מחכה ליציאה.
 
דיויד לי האמריקני, בתפקיד הקומנדטורה, נכח באופרה הזאת על הבמה, הרבה יותר מאשר מוצרט מבקש. הוא מנהל עניינים מרחוק אבל כשהוא מושך איתו את דון ג'ובני לשאול, הוא יכול להירגע ואז דון ג'ובני מנהל עניינים. בדרך יש עוד הברקות על חשבון הקריוקי שצץ לו מאי שם ומשתלב נפלא בסרנדה וכתובות מוכרות בעיר ברוח דונלד טרמפ. התוצאה מבריקה וחכמה,  אני בהחלט מקווה שמוצרט יצליח להגיע להצגה הנוספת במוצ"ש, אם מישהו יראה אותו שם שיספר לנו. 
 

"לה בוהם - סדנת האופרה" (צילום: אריאל בשור)

"לה בוהם" - הפקת סטודנטים במיטבה
 
ערב קודם ראיתי ביפו את "לה בוהם" של פוצ'יני  בבימויה של ג'ובנה מרסטה, בניצוחה של לוסי ארנר הלוקחת חלק בעלילה עצמה בתפקידים שונים עם טומוקו נקאימה בפסנתר.
 
סיפורם של ארבעת האמנים הצעירים הגרים, רעבים, יוצרים ואוהבים בעליית גג בפריז, הפעם  ללא מערכה שניה גדושה במאות זמרים, שחקנים וניצבים לבמה שבמאים אוהבים להעמיס בדרך כלל כדי שנחוש באווירת ערב חג המולד ברחוב בפריז של סוף המאה ה-19  מקבלת העלילה דווקא משנה תוקף.
 
שון ארנולד הטקסאני בהיר השיער, אולי אינו בדיוק המחזר הלטיני שעונה לשם רודולפו בסיפור העלילה. אבל הוא חתיך רגיש ואוהב ובעל קול מרשים כמו שצריך וכך גם שכנתו, רוקמת הפרחים מימי בגילומה של האמריקנית ג'סיקה רוז קמביו, בנתה תפקיד יפהפה. הצוות המשלים: לוטאנדו קאווה, משוודיה, בדמותו של מרצ'לו הצייר, והפתעה נוספת בדמותו של פניני ליאון גרובנר הישראלי בתפקיד קולינה, הפילוסוף ששר בהתרגשות את אריית הפרידה מן המעיל שלו
.
דניאלה לוגאסי הייתה מוזטה סקסית ומפתה. מי שעוקב אחרי הקריירה שלה בשנים האחרונות על הבמות השונות בארץ לא היה מופתע.  אשלי פרואט האמריקני בתפקיד שונאר המוזיקאי בחבורת הסטודנטים וסזאר טורויה מדינה מפוארטו ריקו מתגלגל על הבמה בתפקידי שני הקשישים, בעל הבית בנואה  והמחזר המסבסד של מוזטה אלצ'ינדורו בחן רב. הפקת סטודנטים במיטבה.   
 
"המדיום" – הפקה מושלמת
 
את "המדיום" האופרה הקצרה של מנוטי ראיתי בחזרה הכללית, אבל כבר בחזרה, ללא כל עצירה, זרמה הפקה שלמה ומושלמת שהעמיד הבמאי הישראלי דניאל ארליך.
 
סיפורה של גברת פלורה, המתפרנסת מ"התקשרות" עם רוחות המתים, בתה מוניקה ובנה המאומץ טובי האילם, המחזר אחרי אחותו החורגת. בני הזוג גובינו והגברת נולן באים אל פלורה כדי לתקשר באמצעותה עם ילדיהם המתים.ענבר גולדמן נפלאה כגברת פלורה. כאן ניכר כוחו של הבמאי בהעברת תפקיד האישה המבוגרת, קשת היום החוששת לקיום היומיומי, לגולדמן הצעירה.
 
בתה מוניקה היא אלכסנדרה פלקובסקי הישראלית מר וגברת גובינו הם תומס קאנון ורבקה בלינדר  האמריקניים וגברת נולן היא ג'ייד מאפט האוסטרלית (גם מאוסטרליה מגיעים לסדנת האופרה ביפו) וטובי האילם הוא איוון לוריא.
 
המוזיקאי בהפקה זו היה הפסנתרן הנפלא אלן המילטון ששימש במהלך החזרות גם כמנצח. אבל עיקר העבודה בעזרת תאורה נכונה ובימוי מתוזמן, כניסה מדויקת של שלושת הלקוחות, ייאוש מתוקתק של פלורה, יחסים מותרים אסורים של מוניקה וטובי, בתוך תפאורה שהיא בעיקר תאורה ומעט מאוד אבזרי במה. ארליך, נכון לאתמול העמיד את עצמו על הרף הגבוה של המצטיינים בבמאי הסדנה.  חבל שלהפקה המעולה הזאת אין מועד נוסף.        
 

"דון ג'ובני - סדנת האופרה" (צילום: אריאל בשור)

"אלוהים, השגעון השטן"- יומרות לא ממומשות

לאחר מבחר המחמאות המגיעות ובצדק רב לסדנה צריך להזכיר גם ערב עגום יחסית שממנו יצאתי בתחושה מעט מתסכלת. שם המופע "אלוהים, השיגעון והשטן" ( מבטיח לא?) - עיון קל בקטעים מאופרות של בליני, צ'יקובסקי, ורדי, תומא, פוצ'יני, בויטו, פרסל, הנדל, סן-סאנס.

תכנית עם יומרות אך במציאות מתוך 11 קטעי אופרה נשארו רק שניים בזיכרון כהישג ראוי.
 
זמרת המצו המעולה סווטלנה סנדלר הצטרפה לתכנית ושרה אריה מתוך "הבתולה מאורליאן" של צ'ייקובסקי במינון הנכון של עוצמה, מוזיקליות ורגש. זכרון שני נזקף לזכותה של יסמין לוי-אלנטק, ששרה עם גוסטבו פאיין דואט מתוך "הטרובדור" של ורדי. יסמין ישראלית צעירה שהתקדמה משמעותית, הייתה דרמטית כמו שצריך בתפקיד המורכב הזה. 
 
חגיגת מוזיקה מברודווי - מקצוענים של מחזות זמר
 
רושם עגמומי זה נמחק בקלילות למחרת כאשר על הבמה הקטנה ביפו עלתה "חגיגת מוזיקה מברודווי" שהעמיד, ביים וליווה דן גטינגר.
 
גטינגר, מקצוען אמיתי, שניהל את המופע מן הפסנתר ידע להכין מן החומרים – מחזות הזמר "קברט", "סיפור הפרברים", "דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד", "פוליז", "הגיבן מנוטרדם", "גברתי הנאווה" ועוד ועוד  וכן ששה קטעים מתוך "עלובי החיים" – רצף מתוזמר שבו נצצו  זמרי האופרה הצעירים.
 
זמר אופרה טוב יודע להפיק את המירב והמיטב מן המחזמר, התובעני, לכאורה פחות מן האופרה. אמרתי לכאורה, אך הצעירים של היום יודעים. קשה לציין את כולם אבל לפחות את הישראלים: הזמרות עינת ארונשטיין, תמר לויטה, טל גנור, הילה גונן, דניאלה סקורקה והזמר עמית פרידמן, השתלבו היטב במרחב ה"מיוזיקלי". תחושה של "כיף יפואי לליל קיץ".  
 
ההמלצה לבסוף נסו להגיע ל"לה בוהם" מחר ול"דון ג'ובני" במוצאי שבת, גם ישיבה על המדרגות  או עמידה ליד המעקה של בית התזמורות ביפו תמלא אתכם במנת סיפוק שאותן לא מוצאים בהפקות אופרה גדולות.   

אירועי סדנת האופרה" יתקיימו עד ה-30 ביולי 2011 במרכז המוסיקה תל אביב – יפו.  כרטיס כיתת אמן: 50 ₪, קונצרט: 90-70 ₪. אופרות: 100-90 ₪, קונצרט גאלה: 199-89 ₪. הזמנת כרטיסים ב"הדרן": 5215200 – 03.