לא בכל יום מזדמן למיכל בן דוד לבהות במשך שלוש שעות תמימות בערוץ הראשון. אחרי הכנה נפשית ורצון באמת טוב היא התיישבה מול הטלוויזיה כדי לראות את החגיגה הנוצצת של הקדם-אירוויזיון, סבלה בשקט את כל תשדירי החסות המייגעים ואת המשדר החובבני שהסתיים בניצחונה של שירי מימון.
לייאש את הצופים לאורך כל הדרך
לפני שנתחיל לדבר על השירים, ברשותכם כמה מילים על צמד המנחים. מורן אטיאס נחתה עלינו מאיטליה, והביאה איתה ר` המתגלגלת וארומה מארץ המגף. הבעיה העיקרית הייתה שבמהלך כל הטקס התעקשה מורן לתבל את הדברים שלה באיטלקית. בהתחלה זה היה חינני, אחר כך זה עיצבן ובסוף זה גרם לי לרצות שהיא תארוז כבר את המזוודה ותסע אל מעבר לים (ועדיין לא אמרתי כלום על השגיאות שלה בעברית).
גם דידי הררי תרם משלו לשממון שלהערב כששידר מהגרין רום של האמנים. עם התלהבות של ילד בן שלוש, ובדיחות קרש מזעזעות, הקדיש הררי מתנה לכל אחד מהמתמודדים - לגאיה הוא נתן פוסטר, לרינת גבאי כרית עם הדפס, לשירי חולצה (עם הדפס!) ועוד ועוד. לא נלאה אתכם בכל הפרטים, רק נגיד שכותבי הערוץ הראשון עשו ממש את הכל כדי לייאש את הצופים לאורך כל הדרך. מי שהחזיק מעמד עד הסוף הוא כנראה פריק אירוויזיונים מושבע או מזוכיסט חסר תקנה.
מנות גדושות של תקווה ושלום
אם לשפוט לפי השירים שהתמודדו בקדם, נדמה שהלקח מהניקוד הנמוך שקיבל דוד ד`אור בפעם שעברה לא לימד אותנו לקח. כרגיל היו מנות גדושות של תקווה לשלום, של אלוהים, של ירושלים ובכלל – של כל הסמלים שלאף אחד באירופה כבר אין כוח לשמוע עליהם. בקטיגוריית השלום והאהבה נכללים השירים של סמיר שוקרי ואפרת כהן ("באהבה גדולה"), זהבה בן ("שלום ואהבה"), גאיה (אודה ל-יה), רינת גבאי ("ירושלים").
מי שבאמת סיקרן במהלך הערב היו הפיקיות עם "הלו הלו", שאמנם מצטיין במקצב משובח וסוחף, אבל הקולות של האחיות וההופעה האיך-לומר- מעט פרחית שלהן הפחיתה המון מהזוהר שלו. אחריהן עלה לבמה האבא הגאה – צביקה פיק. בשקופית המקדימה היה כתוב "צביקה פיק וחברים". לאור העובדה שארבע המלוות שלו נראו ילדות לכל דבר, לא ברור על איזה "חברים" בדיוק מדובר, אבל לא משנה. השיר "אור ירח" של צביקה פיק ממחיש עד כמה צריך אמן גדול ככל שיהיה לשים לעצמו את הגבולות. בתור כותב ומלחין הצליח פיק להביא המון המון כבוד לישראל באירוויזיונים הקודמים. אבל מה לעשות – פרפורמר הולם לאירוע הוא לא. וכך מאחורי הפסנתר שר פיק שיר שספק אם היה מצליח לעבור את "הפינה לשיפוטכם" במצעד הישראלי.
ההזויים והמאכזבים
אחד הדברים הכי הזויים בתחרות הקדם היה השיר "אספרנסה" של משפחת אלייב. עד שהם עלו לבמה עוד אפשר היה למצוא איזה קו של שפיות שאפיין את השירים. משפחת אלייב עלתה לבמה כנציגה אותנטית של מדינות חבל הקווקז, והם רקדו על הבמה כחבורה של קוזקים. והשאלה היחידה שנשאלת היא על מה חשבו בחלונות הגבוהים של הערוץ? בגזרת השירים ההזויים ניתן למנות גם את השירים של מירה עוואד ומרב סימן טוב שזכו להתעלמות כמעט מוחלטת בשלב הניקוד.
שניים שהקול שלהם איכזב בקדם היו יוסי אזולאי עם "דונט וורי בייבי", שיר שבו ניסה יוסי לצאת מתדמית הילד-טוב ירושלים, ולשחק על הלוק המהמם שלו. אזולאי הגיע עם חום ודלקת בגרון ולא הצליח לשמור על יציבות בקול. גם מומי לוי עם "יש לי את הלילה" לא הצליח לשחזר את הרגש ההיפ-סולי שלו.
אחת האכזבות הכי גדולות הייתה מיכל אמדורסקי. מי שבדרך כלל מצליחה לחשמל את האוויר הגיעה בשמלה שלא איפשרה להתרכז בשום דבר אחר, ועם כמות איפור שהייתה יכולה להספיק לכל הקהל באולפן. עם שיר די אנמי, וקצת יותר מדי דרמה, לא הצליחה מיכל אמדורסקי להעפיל למקומות הראשונים.
יש נציגה
אם אני צריכה להצביע על דבר אחד שבגללו שווה היה אתמול להתאפק ולא לעבור לערוצים אחרים, זה הדואט המופלא של הראל סקעת ומאיה בוסקילה. השניים שרו מחרוזת משירי האירוויזיון והקדם, ופשוט הראו שלמרות כל החובבנות שאפפה את הערב, כשרוצים וקצת מתאמצים אפשר לעשות את זה אחרת.
לאור הדברים האלו, הבחירה השפויה היחידה הייתה שירי מימון. שירי, שב"כוכב נולד" הגיעה למקום השני, למדה דבר או שניים מנינט, והפעם לא דפקה ריקוד סוער, ואת ההתפשטות על הבמה היא השאירה לאחרות. הפעם הלכה שירי על הלוק הסולידי, זה שכל כך מתאים לתחרויות האירוויזיון. האיכויות הקוליות שלה באו לידי ביטוי בצורה מצוינת. ואכן, שירי מימון סחפה כמעט את כל נקודות השידור, וקיבלה דוז פואה בכמות שהספיקה לה כדי להיות מוכתרת כנציגה הרשמית של ישראל בחצי גמר האירוויזיון, ואולי אפילו בגמר.
אתר הקדם אירוויזיון (ובו לוח התוצאות המלא)
03/03/2005
:תאריך יצירה
|