עקר בית מחפש מאהבת
 
למרות גילו, הבמאי ג'יאני די גרגוריו (62) הוא תופעה חדשה יחסית ומרעננת בעולם הקולנוע - האיטלקי ובכלל. הוא יליד רומא ובה הוא עדיין חי ומניע משם את גלגלי הקריירה שלו. האהבה למדיום החלה אצלו עוד בילדותו כשמייד לאחר בית הספר מיהר לבתי הקולנוע שבשכונה, כדי לצפות בסרטים לעיתים שלושה ביום. בבגרותו הוא החל ללמוד באוניברסיטה ספרות מודרנית, אך פרש מהלימודים לטובת לימודי בימוי ומשחק בתיאטרון באקדמיה לאמנויות הבמה ברומא.
 
במשך שלוש שנים עבד בקבוצת תיאטרון הניסיונית של אסנדרו פרסן ונטל חלק בסמינרים עם יוצרים גדולים וחבורותיהם, כמו גרוטובסקי, רוברט ווילסון, ג'וזף צייקין וקנטור. לאחר שלוש שנים בתיאטרון, בהן עבד כעוזר במאי ושחקן, הוא צפה בסרטו של מרטין סקורסזה "רחובות זועמים" ובעקבותיו הוא החליט לפרוש מעולם התיאטרון והחל לעבוד כעוזר במאי בקולנוע.
 
לאחר מכן החל לכתוב  תסריטים ואחדים מהם הפכו לסרטים שהצליחו בקופות. בשנת 2000 הוא פגש בבמאי מתיאו גארונה, לאחר הקרנת סרטו הראשון. ג'יאני עבד כעוזר במאי שלו בשלושה סרטים. ב 2007 היה שותף לכתיבת הפרויקט המצליח ועטור הפרסים, "גומורה" (על המאפיה הנפוליטנית). ב-2008 הוא כתב, ביים ושיחק בסרט הבכורה שלו, "ארוחות אמצע אוגוסט", שהוקרן בשבוע המבקרים בפסטיבל ונציה וזכה בשורה ארוכה של פרסים באיטליה ובעולם, בין היתר פרס דוד דונאטלו – האוסקר האיטלקי לבמאי בעבור סרטו הראשון.
 
ב"טעם החיים", עבודתו השנייה כתסריטאי-במאי, הוא מגלם את ג'יאני, עקר בית בשנות השישים לחייו, המנסה להשיב לעצמו את הרומנטיקה ולמצוא לעצמו מאהבת. בעודו מבצע את מטלות הבית, מוריד את הכלב של השכנה היפהפייה ומקבל מטלות מאשתו (אליזבטה פיקולו מיני) , נראית לו כל אחת מהנשים החוצות את דרכו – מהמטפלת של אמו ועד שכנתו הצעירה - כפוטנציאלית לרומן מסעיר, רגע לפני הדעיכה.    
 

"טעם החיים" (תמונת יח"צ)

הריאיון עם די גרגוריו נעשה בימי פסטיבל הקולנוע בירושלים, אליו הגיע כדי לקדם את סרטו. מכיוון שהוא  אינו דובר אנגלית, התבצעה השיחה באמצעות מתורגמן. די גרגוריו מזכיר שביקר אצלנו כבר בסוף שנות ה-70, כאשר התלווה לאסנדרו פרסן, איתו התחיל את הקריירה, שהביא אותו לארץ. "ביקרתי אז בתל אביב וגם העלינו את ההצגה 'לוויתן' באיזה קיבוץ", הוא משחזר. "גם כעת אני מרגיש שזכיתי בכבוד להיות כאן, כי מדובר במקום רב קסם".
 
אדם חרד מהזקנה
 
מאין שאבת את ההשראה לרעיון שבבסיס הסרט "טעם החיים"?
 
"לרוע המזל הרעיון נלקח מהמציאות, מהחיים שלי. הבנתי שבגילי נשים כבר לא מסתכלות עליי יותר. הייתי מאוד מודאג מכך ולכן רציתי לעשות על כך סרט ולצחוק על הסיטואציה הזו, כדי שלא אצטרך לדאוג מכך יותר. אבל זה לא עבד...".
 
על מה בעצם הסרט, על משבר גיל העמידה של הגברים האיטלקיים והפנטזיות שלהם, או על הנשים האיטלקיות הצעירות והסקסיות?
 
"הסיפור מתעסק יותר בגבר בגיל העמידה, מערכות היחסים שלו והמשבר שהוא חווה ומתמודד איתו לראשונה בחייו".
 
בן 60, נשוי, מחפש להתפרפר עם נשים הרבה יותר צעירות ויפות. האם זהו מודל הגבר האיטלקי הממוצע בעיניך?       
 
"אני לא חושב. הדמות שאני משחק היא של אדם חרד, בעיקר מפני זקנה, המנסה לבדוק אם הוא עדיין מסוגל להתאהב מחדש ולהשיג אישה בגילו. אבל לא מדובר באישה צעירה, אלא באישה באופן כללי. הוא אפילו מודע לכך שלא יוכל לעשות זאת עם אישה צעירה".
 
מה היה המפתח שלך בבחירת שלל הנשים (ולריה די פרנסיסיס בנדוני, אליזבטה פיקולו מיני, ולריה קבאלי, אלין פרנדי, כריסטינה קפרגה, טרזה די גרגוריו, ליליה סילבי, גבריאלה סבורגי, לאורה וסיליבה סקוויזטו) לסרטך?
 
"אני בוחר נשים שיש להן אישיות חזקה, וכוח פנימי. אני חייב להודות שבסופו של הסרט הייתי מאוהב בכל אחת מהן". 
 

"טעם החיים" (תמונת יח"צ)

"אני כבר לא מעוניין לגלם את הדמויות הראשיות"
 
התחלת את הקריירה בתיאטרון, עברת לקולנוע והתחלת לביים רק לאחרונה. למה לקח לך כל כך הרבה זמן?
 
"יש לי אופי מאוד ביישני, וזוהי אחת הסיבות. התחלתי בכתיבת תסריטים כי לא רציתי לחשוף את עצמי, מאותה סיבה של ביישנות טבעית. גם כאשר כתבתי את 'ארוחות אמצע אוגוסט', רציתי שבמאי אחר ייקח על עצמו לביים אותו. אבל אף אחד לא רצה לביים אותו, משום שבמרכזו אישה זקנה, ורק משום שחששתי שהתסריט לא ימומש, מצאתי את האומץ לביים אותו. ואני חושב שזה אחד הדברים ברי המזל ביותר שקרו לי בחיים, בייחוד לנוכח העובדה שאף אחד לא רצה לעשות זאת ומה שעשיתי עלה יפה".
 
מה בסרטו של סקורסזה "רחובות זועמים" גרם לך לעשות סוויץ' מלא מתיאטרון לקולנוע?
 
"הסעיר אותי ונגע בי האופן שבו הסרט הזה היה בוים, באופן הטבעי ביותר, כאשר שום דבר בו לא נראה מלאכותי. גם הכניסה כל כך עמוק לעמקי נשמתו של הגיבור דיברה אליי ונגעה בי. מה שסקורסזה עשה בסרט הזה נראה מאוד מודרני וחדשני בעולם קולנוע אז".
 
למה אתה מתעקש לבצע בסרטיך כל כך הרבה פונקציות: לכתוב את התסריט, לביים את הסרט וגם לשחק את הדמות שבתפקיד הראשי?
 
"החלום שלי אכן היה לכתוב ולביים את הסרטים שלי, אבל אני כבר לא מעוניין גם לגלם את הדמויות הראשיות. בסרטים הבאים אני מקווה שאוכל למצוא מישהו שיחליף אותי. ביצעתי עד כה את כל שלושת התפקידים, ושיחקתי את הדמות המרכזית בסרטיי, משום שאני חש שהסיפור שאני מגולל והדמות שאני מגלם שייכים לי.
 
"אני הרי עוסק בסרטיי בעיון מעמיק בבעיות שמטרידות אותי. זו גם הסיבה שאני מצלם את אותם באזור גידולי המקורי (רובע הטרסטוורה ברומא) וקורא לדמויות בסרט בשמותיהן הפרטיים האמיתיים. יחד עם זאת, אני מבין שלעשות את כל התפקידים, כולל לשחק את הדמות הראשית, זהו מעגל סגור שאני חייב לפתוח אותו, כי הוא מאוד מסוכן לי".
 
הרבה מקום לאימפרוביזציות
 
האם ציפית שסרט הבכורה שלך, ועוד בגיל לא צעיר, יזכה בהצלחה גדולה שכזו?
 
"זה מאוד הפתיע אותי. במיוחד העובדה שסרט מקבל דפוסים של פולחן. לזה לחלוטין לא ציפיתי והייתי מאוד מופתע מכך". 
 

"טעם החיים" (תמונת יח"צ)

האם מתבשל אצלך כבר פרויקט חדש, ומה אתה יכול לספר עליו?

"אין משהו ספציפי עדיין, אבל ארצה לבוא לפרויקט הבא שוב ממקום מאוד אישי, פשוט ואינטרוספקטיבי, עם הצורך לקחת את הסיפור האישי ולהפוך אותו לנחלת הציבור הצופה בסרט. וכמו שאמרתי, למצוא שחקן שיחליף אותי בתפקיד הראשי".
 
האם אנחנו יכולים לצפות ממך גם לדרמות - או רק לקומדיות?
 
"אני מרגיש שהסרטים שלי הם דרמטיים, אפילו שהם גורמים לאנשים יותר לצחוק ולהיות מאושרים מאשר לבכות. אבל אני מרגיש בתוכי חזק את הצד הדרמטי ואני חושב שהוא עשוי לפרוץ החוצה באחד מסרטיי הקרובים. כבר כתסריטאי עסקתי בחומרים דרמטיים, ובמקרים מסוימים יצאו חומרים יותר קומיים. אני מרגיש שיש לי גישה לשני סוגי הסרטים, וניתן להניח שאעשה דרמות בצד קומדיות".
 
תמשיך בקונספט הקבוע שלך: יצירת סרטים מהחיים, או מחייך שלך?
 
"אני מרגיש צורך להיות עד כמה שיותר קרוב למציאות החיים והרגשות בחיים. זה בהחלט הקונספט שלי ביצירת קולנוע – לנסות לבטל את המחיצות שבין הקולנוע לחיים. גם באופן שבו הדברים מצולמים אני משתדל שזה יהיה טבעי. כלומר, אני כותב גרסאות מאוד ראשוניות של תסריטים, מהתחלה ועד הסוף, אבל בזמן הצילומים אני מאפשר לשחקנים לומר את מה שמרגיש להם נכון בסצנה, וכך גם אני נוהג, ומה שיוצא בסופו של דבר הוא שאנחנו לא ממש עוקבים בעת צילומים במדויק אחר כל מה שכתוב בתסריט. אני גם מבקש מהשחקנים שינועו בתוך הסצנה בחופשיות, כמו שהם עושים זאת בחיים. בסרטים שלי יש הרבה מקום לאימפרוביזציות תוך כדי הצילומים".