"במדבר אתה פשוט חייב להתרכז"
 
מבפנים נראה אולם "אוונס"  במדרשת שדה בוקר, כאודיטוריום אקדמי רגיל . שולחן המרצים, שבימים כתיקונם ניצב לאורך הבמה, מול פני היושבים,  עומד עכשיו לאורך הקיר השמאלי ועליו נמצא סידור פרחים חגיגי, ולפניו 15 דגלים קטנים, דגלי הארצות שמהם הגיעו הסטודנטים והמורים. במרכז שני פסנתרי כנף, זהו. אנחנו ב"תל חי כיתות אמן לפסנתר", המציינות השנה את יום הולדתן העשרים.
 
המייסדת מרינה בונדרנקו, הרוח החיה, ניהלה את המפעל משנתו הראשונה 1992 ועד 2001, שנה אחר כך, הכריעה אותה המחלה. היא ממשיכה לחיות במפעל בפרסים על שמה ובכך שבעלה הפסנתרן ויקטור דרביאנקו ובתם סניה (כנרת), ממשיכים להיות נוכחים בתחרות הוא כמורה וכשופט בתחרויות והיא בתפקידים מתפקידים שונים. מרינה החלה במיזם שכהשם "תל חי" עוד נקשר לסביבה הגיאוגרפית של אצבע הגליל.
 
בשנים האחרונות כיתות האמן מתנהלות במזג אוויר שונה לגמרי מזה של אצבע הגליל - במדרשת שדה בוקר. מדבר חם ויבש, ובין בית ספר שדה, חדר האוכל, כיתות הלימוד והאולם, מתרוצצים, או הולכים -  שאלה של גיל, מעמד וניסיון חיים בדרך כלל – כמאה אנשים המאיישים את כיתות האמן, 79 סטודנטים לפסנתר, 16 מורים, וצוות מנהלי. הם מגיעים לכאן מ-15 מדינות.
 
יש מי שהגיעו לכאן בפעם הראשונה כמו מישל דלברטו הצרפתי, פסנתרן בעל שם, העומד כיום בפסגת הקריירה האקדמית בקונסרבטואר (בית הספר הגבוה למוזיקה בצרפתית) העליון בפריז. "ראיתי מדבריות בסהרה ובמצרים" הוא מספר בשיחה קצרה בין קונצרט להוראה בכיתות אמן, אבל כאן זה משהו ייחודי, יחידאי אפילו -אַבּסוֹלוּטלי יוּניק. הוא מגלה את הדקויות, את הגוונים במכתשים הסמוכים לשדה בוקר ומברך לטובת הסטודנטים על הניתוק והריחוק, שמאפשרים להתרכז בעשייה."אם כיתות האמן היו מתקיימות למשל בתל אביב, זה היה יותר משעשע יותר כייף, אבל כאן במדבר אתה פשוט חייב להתרכז".
 
מי ששותפים לעשייה, ומהווים כבר חלק מן הנוף הם היעלים שמתקבצים משפחות משפחות, תופסים שלווה בין השיחים המצלים מעט. אלון גולדשטיין, אחד המורים ב"תל חי" כתב פעם בבלוג שלו "...לכל המתלוננים שאין קהל שהוא גילה קהל חדש, היעלים. אולי צריך לבדוק את האפשרות לנגן לעולם החי ?"   
 

עמנואל קרסובסקי, דמיטרי בשקירוב, ויקטור דרביאנקו, צילום: יעל לזר

עמנואל קרסובסקי, חבר הצוות המייסד לצד בני משפחת דרביאקו-בונדרנקו, מצטט את המורים המגיעים לכאן ממקומות שונים בעולם "שריכוז המורים כאן הוא איכותי במיוחד והיום (בתוך מפת כיתות האמן העולמית, י. ש.) יש לכיתות אמן תל חי מקום מיוחד ובעיקר נחשב".   
 
"אני משוכנעת שתחרויות הן דבר לא רצוי"
 
בדעה דומה מחזיקה גם טטיאנה זליקמן,  אחת המורות החשובות ברוסיה, מלמדת בכיתות אמן באיטליה, בפינלנד, בצרפת, מורה אורחת בארה"ב, ביפן, בהולנד, באוסטריה ועוד. מי שגידלה כבר כמה וכמה שמות עולמיים ובשנה האחרונה רבים מתדפקים על דלתה כי דניל טריפונוב, גם הוא נמנה עם תלמידיה, זכה בפרס שלישי בתחרות שופן, פרס ראשון בתחרות רובינשטייין בתל אביב ובפרס ראשון בתחרות צ'ייקובסקי במוסקבה.
 
"אני יכולה לומר בבטחה שההיצע כאן של הכל הוא בלתי רגיל" היא אומרת ומפרטת: "העובדה שהתלמידים זוכים להופיע כאן והרבה, שיש כאן כל מיני תחרויות, שהם משתלמים בתחומים שונים, כל אלה מייחדים את כיתות האמן האלה. הארגון הוא מופתי. תחשוב על הקשיים של הפיכת קבוצה של אינדיבידואלים ממקומות כה שונים לקהל תלמידים, שצופה בכיתות אמן עם נבחרת יוצאת מן הכלל של מורים, ונחשף גם לרפרטואר חדש ועשיר. העובדה שיש כאן סטודנטים שמגיעים כבר בפעם השנייה או השלישית גם היא מלמדת על האיכות..."
 
את מדברת על העבודה שיש כאן הרבה תחרויות כעניין חשוב, האם את חושבת שתחרויות הן דבר טוב?

"להיפך, אני משוכנעת שתחרויות הן דבר לא רצוי, אבל כך עובד העולם היום. צבירת ניסיון בתחרויות כאן, בייחוד בתחרות הקונצ'רטו, שבה הזוכים מקבלים הזדמנות לנגן עם תזמורת סימפונית איכותית (התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון), זה לא קורה בכל מקום. ישבנו כאן כל 15 המורים ועוד שלושה אורחים לשיפוט והקשבנו ללא פחות 22 פסנתרנים שניגנו קונצ'רטות!!! וזה במסגרת כיתות אמן !"
 
היום את לבטח מורה גאה על הישגיו של דניל טריפונוב, אחד מתלמידיך. לאור ההצלחה שלו בשלוש תחרויות ברצף באותה שנה, היה משהו בנגינתו שחשבת שימקם אותו בפסגה המשולשת הזאת?

"בהחלט לא. מה שקרה הוא שלמרות שהוא זכה בפרס השלישי בתחרות שופן בוורשה, הוא זכה מייד באהדת הקהל הפולני, על נגינת שופן שלו, ומיד הוזמן לשוב ולנגן, המון הזמנות. אפילו בקונצרט החגיגי ביותר שבו ניצח קז'ישטוף פנדרצקי על יצירה שהוא כתב לכבוד יום ההולדת ה-200 של שופן, טריפונוב הוזמן לנגן בחלק הראשון של האירוע החשוב הזה בנוכחות צמרת ההנהגה של פולין. לאחר כל ההצלחות האלה, אני המלצתי לדניל שינוח אחרי ההצלחה ולא ייסע לתל אביב. הוא נסע והצליח ואותה ההמלצה הייתה לי לפני שהוא נסע למוסקבה, לתחרות צ'ייקובסקי. הוא הצליח גם שם".
 
הוא עדיין צריך להמשיך וללמוד?
 
"לדעתי בטוח, הוא ייחשף עכשיו להרבה יותר דרישות ואת תהליך הלמידה הוא לא סיים. אבל נחזור לכאן. מה שקורה וטוב זה המפגש, פסנתרנים שונים נפגשים עם חברים עתירי כשרון והאנרגיה ביניהם היא טובה".
 
יש לך בדרך עוד טריפונוב?

"ברור לך שאי אפשר להתנבא".
 
ממה התרשמת במיוחד?

"מה שמאוד ריגש אותי זה הקונצרט של החיילים (המוזיקאים המצטיינים, שמשרתים בצה"ל, י. ש.). הרמה, העובדה שיש לחיילים כאן אפשרות ללמוד וההישגים. את זה בטוח שאי אפשר לגלות במקום אחר".
 
מרכז הכובד על התלמידים
 
אם נחזור לפסנתרן הצרפתי מישל דלברטו, לו אין כל ספק שכתות האמן הן מוקד משיכה רציני לצעירים. "כשהתחלתי ללמוד פסנתר  ולמדתי אצל ולדו פרלמוטר, התרגשתי מאוד מכך שהמורה שלי למד אצל מושקובסקי, אצל אלפרד קורטו, ניגן את היצירות של פורה למלחין ובעיקר את היצירות של מוריס ראוול עם ראוול עצמו. אני משוכנע שחלק מן העניין בכיתות אמן היא ההזדמנות לפגוש מורים שמעבירים מסורת, אני כבר מספיק זקן כדי להעביר את הלפיד לדור הבא". 

טטיאנה זליקמן ומישל דאלברטו, צילומים: יעל לזר

אלון גולדשטיין מפנה לעצמו זמן כל קיץ כדי להגיע לכאן, בפעם הזאת הוא אפילו ויתר על הצעה לנגן במקום מאוד מכובד, כדי להמשיך, לבוא וללמד. "מה שהכי מוצלח בעיני הוא שמרכז הכובד הוא באמת על התלמידים. זה לא קורה במקומות אחרים".
 
 " אנחנו," ממשיך אלון, "מעודדים את התלמידים לפנות למורים אחרים, לנגן יצירה ישראלית, השנה זו הייתה יצירה של אבנר דורמן. לקחת חלק בסדנה של עבודה עם זמרים בהדרכת יונתן זק. הדברים האלה לא קורים בכיתות אמן אחרות".
 
מן הרמה אתה מרוצה?
 
"בסך הכל הרמה יפה, טריפונוב (שכבר הוזכר) היה כאן לפני שנתיים וגם זכה בפרס כאן. אני לא אומר שיש כאן טריפונובים חדשים. אבל יש בהחלט כאלה שמוכנים לגשת לתחרויות הגדולות.
 
"מן הקצה השני יש אחרים שמפחדים לעלות על במה. המקום לא קל. אנשים באים למסגרת שונה מן הבית, כל יום שיעור, כל יום כיתת אמן, כל יום קונצרט, אין זמן לנוח, זה קשה. זה יותר מדי. זה מעורר התנגדות בהתחלה, אבל תוך זמן קצר, לומדים לחיות ולאהוב את החוויה. אני מחלק את השהות כאן לשבוע הראשון שהוא ההלם שכל אחד חוטף, השבוע השני שבו אתה תופס היכן אתה ובשבוע השלישי הכל נקלט".
 
והמדבר?
 
"המדבר עושה טוב. בפעמים הראשונות נראה כאילו מה יש למוצרט ולבטהובן לחפש כאן. הרי הם מחוברים תודעתית לנופים אחרים, אם אתה חושב על המשפט המפורסם שאמר ארתור שנאבל שהוא מנגן מוזיקה שהיא תמיד טוב יותר מכפי שניתן לנגנה, הרי הסביבה הזאת מאירה את המוזיקה של מוצרט, בטהובן ואחרים באור שונה. נוצרים הקשרים חדשים שאינם נוצרים במקומות אחרים".
 
דעות של ארבעה מורים
 
בשבת התקיים השלב האחרון בתחרות קונצ'רטו שהוזכרה, מתוך 22 מתחרים במקצה הראשון, שישה עלו לגמר ומתוכם זכו שלושה, אמרי טלגם מישראל, ניקולאי מדבדב מרוסיה ואיתמר פרג, מישראל.
 
איתמר בן השבע עשרה ניגן בתחרות את הקונצ'רטו מס' 3 של פרוקופייב. ניגן וזכה בפרס השלישי ובפרס  "חביב הקהל". איתמר שגר בנירית שליד כפר סבא זוכה בפרסים משמעותיים בארבע השנים האחרונות. "כאן המקום מקנה שעות התנסות. במסגרת הזאת קל יתר להתאמן, שעות של אימון. המפגש עם המורים השונים הוא אינטנסיבי וזה לא פוגע במסגרת השיעורים הרגילה המתנהלת לאורך השנה."
 
למה בחרת דווקא בקונצ'רטו מס' 3 של פרוקופייב?

"זה קונצ'רטו די סוחף. בשונה מיצירות אחרות, הפרוקופייב הזה חזק מן התחושה האישית של הפסנתרן בכל רגע נתון, בין אם אתה בא במצב רוח  טוב או אם עצוב לך".
 
יש עוד משהו שאתה רוצה להפיק מכיתות האמן?

"כן. הכנתי את הבלדה הרביעית של שופן ועכשיו ארצה לשמוע מה חושבים על הביצוע שלי ארבעה מורים שונים, שאין הסכמה ביניהם. אני אנגן אותה לכל אחד, זה אפילו לא עניין של טעם אישי, או סגנון. הזדמנות כזו ישנה רק כאן".   

כל האירועים המתקיימים במדרשת שדה בוקר במסגרת כיתות האמן תל חי פתוחים לקהל ללא תשלום. כיתות האמן בתל חי יינעלו בקונצרט סיום חגיגי שיתקיים בימים חמישי  18 באוגוסט 2011 ב-20:30 במוזיאון תל-אביב לאמנות. לפרטים: 09-9588468.